הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: רב ורבי יוחנן; "מרא דתלמודא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות נב ע"ב

והיורש את אשתו. ירושת הבעל דאורייתא
והמייבם את אשת אחיו. בכור קרייה רחמנא.
וחכמים אומרים מתנה כמכר. ...
רבי אלעזר אומר כולם חוזרים ביובל. סבר לה כרבנן דאמרי תשובו - לרבות את המתנה, והני כולהו - מתנה נינהו; בכור - לתת לו פי שנים - מתנה קרייה רחמנא, והיורש את אשתו - ירושת הבעל דרבנן, והמייבם את אשת אחיו - בכור קרייה רחמנא.
ר"י בן ברוקה אומר (אף) היורש את אשתו יחזיר לבני וכו'. מאי קסבר? אי קסבר ירושת הבעל דאורייתא - אמאי יחזיר לבני משפחה? ואי קסבר ירושת הבעל דרבנן - דמים מאי עבידתייהו?
לעולם קסבר ירושת הבעל דאוריית', והכא..." 

1.
מהגמרא משמע שמכל התנאים במשנה: רבי מאיר, חכמים, רבי אליעזר ורבי יוחנן בן ברוקה רק רבי אליעזר סובר שירושת הבעל את אשתו היא מדרבנן, וכל השאר סוברים שהיא מדאורייתא.

2.
רמב"ם הלכות נחלות פרק א הלכה ח:

האשה אינה יורשת בעלה כלל והבעל יורש את כל נכסי ב אשתו מדברי ג סופרים והוא קודם לכל בירושתה אע"פ שהיא אסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואע"פ שהיא קטנה ואע"פ שהבעל חרש הוא יורש את אשתו. +/השגת הראב"ד/ האשה אינה יורשת וכו' עד הוא יורש את אשתו. א"א איני מודה בזה משמעתא בתרייתא דמי שמת ושאר הראיות המראות הפך זה אין להם עמידה עכ"ל.+

בסוגייתנו משמע שרוב התנאים במשנה סוברים שירושת הבעל את אשתו היא מן התורה, ואילו הרמב"ם פסק שירושת אשתו היא "מדברי סופרים", שכנראה נחשבת כ"דרבנן" [וזה מהווה מוקד לדיון ארוך בפני עצמו].

3.
הגהות מיימוניות הלכות נחלות פרק א הלכה ח:

[ב] וכן כתב בהלכות אישות פרק שנים עשר והיינו כר' אליעזר דסוף פרק יש בכור ודלא כרבי מאיר דפליג עליה התם וכן דלא כתנאי דילפי לה התם מקראי בפ' יש נוחלין וכן רבי עקיבא בפרק שור שנגח ד' וה' אלא כדפסיק רב בפרק הכותב דירושת הבעל דרבנן דקאמר הלכה כרשב"ג ולאו מטעמיה וכו' עיין לקמן סוף פרק ה' ע"כ:

הוא מסביר שהרמב"ם פסר כ"רב" שפסק שירושת הבעל מדרבנן בסוגיה אחרת.

3.1
אולם רוב הפרשנים לא מתייחסים לעובדה שהרבה תנאים חולקים על "רב".

4.
ויש לומר כאן את היסוד הבסיסי בפסיקת הגמרא: לאמוראים יש סמכות להכריע גם נגד משנה [ובעיקר כשיש להם תנא אחד – לפחות – כסיוע].

5.
אור שמח הלכות נחלות פרק א הלכה ח:

הנה מרא דתלמודא בבלאה רב סבר (כתובות דף פ"ג ע"ב) דירושת הבעל הוי דרבנן, וכן מרא דתלמודא ירושלמאה ר' יוחנן סבר בירושלמי פרק יש נוחלין (ב"ב פ"ח ה"ה), דברי חכמים אביה יורשה, אחיה יורשים אותה [פירוש והוי ירושתו רק דברי סופרים, ומתנה על דבריהם תנאו קיים, לכן פליגי על רשב"ג]

כנראה שה"אור שמח" מתכוון לענות על הקושי שהעלינו. "רב" נחשב "מרא דתלמודא בבלאה" ורבי יוחנן נחשב "מרא דתלמודא ירושלמאה" – ושניהם סוברים שירושת הבעל מדרבנן ולכן כך פסק הרמב"ם.
בסעיף 3 לעיל הובאה רק דעת "רב".

5.1
מובא גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קכ.

5.2
זאת אומרת: דווקא בגלל שמדובר ב"רב" וב"רבי יוחנן" יש להם סמכות להכריע נגד רוב חכמי המשנה בסוגייתנו !!!