הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "דלא כרב..."; "אפילו תימא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות נג ע"א
גמ'. לימא מתני' דלא כרבי עקיבא? דתניא, רבי עקיבא אומר: יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחוצה לארץ ויקריבנו - ת"ל +דברים י"ב+ והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם, בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, ממקום שאתה מעלה מעשר דגן - אתה מעלה מעשר בהמה, וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן - אי אתה מעלה מעשר בהמה!
אפי' תימא ר' עקיבא, כאן - ליקרב, כאן - ליקדש; דיקא נמי, דקא נסיב לה תלמודא והבאתם שמה, שמע מינה. אי הכי, מאחר שאינו קרב אמאי קדוש? לנאכל במומו לבעלים. "
1.
הביטוי "דלא כרבי עקיבא" - 22 מופעים בש"ס. ב 11 מופעים מתוכם – כולל סוגייתנו - הגמרא מיישבת גם לפי רבי עקיבא ומשתמשת בביטוי "אפילו תימא רבי עקיבא...". גם במרבית שאר המופעים הגמרא מיישבת את רבי עקיבא בסגנונות אחרים. אותו דבר גם לגבי תנאים אחרים, כגון "דלא כרבי יהודה".
2.
זאת אומרת, שבפשטות משנתנו היא לא כרבי עקיבא. הדגשה זו של הגמרא היא מפני שמשנתנו היא "סתם משנה" והרי כל "סתם משנה" היא לפי רבי מאיר שהיה תלמיד של רבי עקיבא, ולכן הגמרא "מתאמצת" ליישב גם לפי רבי עקיבא [אבל לא כל כך מיושב, שהרי כך הגמרא מיישבת גם במקרים שמדובר בתנא "רבי יהודה"].
3.
האם יש תנא שחולק על רבי עקיבא?
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:
...לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא
וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני
משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד ...
הוא מסביר שאין משמעות באיזה לשון נאמר. והביטוי "מאן תנא, דלא כרבי..." אינו בעל משמעות מיוחדת, כי כך "במקרה" נאמר בבית המדרש.
ויש להעיר כאן 2 הערות:
4.1
אם כך, הרי שניתן לומר עיקרון זה גם בכל הביטויים בש"ס כגון "תיובתא...", ולומר, שכך דברו בבית המדרש... וכך שמר רב אשי על "המקור"
4.2
מדוע באמת בבית המדרש דברו בניסוח שלילי: "דלא כרבי עקיבא..." ולא אמרו בניסוח חיובי: "כחכמים" [אם נניח שבאמת יש מי שחולק בסוגייתנו על רבי עקיבא].
4.3
לעומת הביטוי "לימא מתניתין דלא כר..." יש בש"ס גם ביטויים "חיוביים": "כמאן? כרבי..." או "מאן תנא.." שלפעמים נקבעת ההלכה כאותו תנא/אמורא שעליו נאמר "מאן תנא".
5.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנה:
מאן תנא, כדקאמר הכי בגמרא נראה מדברי התוס' דהכי הוי הלכתא מדסתם לן רבי כוותיה דבסוף שבועות דף מ"ט ב' ד"ה מאן תנא כתבו וז"ל מאן תנא שוכר כנושא שכר דמי משמע דהכי הלכתא ע"כ ועיין פרק הכונס דף נ"ז ב' ד"ה סברוה וכן משמע עוד ממאי דאמרינן בפרק כיצד מברכין דף מ' א' על מתניתין דבירך על פירות האילן בפה"א יצא מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא אמר רב נחמן בר יצחק ר"י היא וכו' וכתבו התוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל דקי"ל כוותיה דר"י משום דסתם לן תנא כוותיה וכוותייהו פסק הטור בא"ח סי' ר"ו.
איברא שהב"י שם כתב דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח דבירך על פירות האילן בפה"א /לא/ יצא נראה שסובר דלא אמרו בגמ' דמתני' ר"י היא אלא ללמדנו דמתני' יחידאה היא ולא קי"ל כוותיה וכ"כ מוהר"י קורקוס בפ"ד מהלכות בכורים הלכה י"ב
ועל פי הדברים האלה נסתפק מוהר"י חאגיז בספר תחלת חכמה ש"ב סי' ס"א דבמה יודע איפוא אימת אמרינן דלית הלכתא כוותיה משום דיחידאה היא ואיך נדע את הדבר דמדסתם לן תנא כוותיה ש"מ הלכתא היא,
הוא טוען שלפעמים הביטוי "מאן תנא" מעיד שהלכה כאותה "סתם משנה" שהגמרא מחפשת מיהו התנא שהמשנה כדעתו, ולפעמים להיפך, חיפוש זה מעיד שאין הלכה כאותה משנה, מפני שלמרות שהיא "סתם משנה", אבל למעשה היא דעת יחיד, ואין הלכה כ"יחידאי".
5.1
והוא מתלבט, כיצד נדע בפועל מתי הקביעה "כמאן... כ..." זו הלכה כי דינה כ"סתם", ומתי אינה הלכה מפני שהיא דעת "יחיד".
6.
לכאורה הדיון לעיל בסעיף 5 מתאים גם לסוגייתנו למרות השוני בביטוי, לא מדובר בביטוי "מאן תנא" אלא בביטוי "לימא מתניתין דלא כ...".
7.
רמב"ם הלכות בכורות פרק ו הלכה ב:
מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין, ונוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית, אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה ותקנו שאין מעשרין אלא בפני הבית גזירה שמא יאכלהו תמים ונמצא בא לידי איסור כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ, ואם עבר ועשה בזמן הזה הרי זה מעשר ויאכל במומו.
הרמב"ם פוסק כפשט משנתנו ולא כדעת רבי עקיבא.
8.
מהר"י קורקוס על הרמב"ם:
מ"מ במעשר לא אידחיה ההיא סתמא וליכא סתמא אחרינא דמכרע כר"ע, דההיא דבכורות לאו דסתם כוותיה אלא דאיכא לאוקמא דלא תפלוג עליה הילכך, אסתמא דתמורה סמכינן שאם באו תמימים יקרב.
הוא מסביר: יש "סתם משנה" במסכת תמורה בניגוד לדעת רבי עקיבא, לכן הרמב"ם פסק שלא כרבי עקיבא אלא כ"סתם משנה", ואילו בסוגייתנו משמע "רק" שמשנתנו – שגם היא "סתם משנה" – לא מנוגדת בהכרח לדעת רבי עקיבא.
9.
לפי דבריו ניתן לומר, שהביטוי "לימא דלא כרבי עקיבא" בא לומר כך: באמת יש משנה אחרת שודאי איננה כרבי עקיבא, והגמרא שואלת האם נאמר שגם משנתנו היא נגד רבי עקיבא, ואם באמת היא כן כרבי עקיבא הרי שניתן לפסוק כמותו למרות שיש "סתם משנה" אחרת נגדו. והרמב"ם סובר שיישוב הגמרא בנוסח "אפילו תימא רבי עקיבא" לא "הופך" את המשנה שתהיה ממש "כרבי עקיבא" אלא רק שאיננה נגדו. [וראה קצת גם ב"מתיבתא", הערה ח]
9.1
האמור בסעיף 9 לא מתאים לאמור לעיל בסעיף 6.
9.2
לפי זה מתאים יותר לומר שאת הביטוי "לימא מתניתן דלא כרבי עקיבא" כתב "עורך הגמרא", ולא חכמי בית המדרש [שפחות עסקו בהכרעה] – ועניין זה לא מוכרח.
