סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 760
"כבש בן שנתו - שנתו שלו ולא של מנין העולם"
ערכין יח ע"ב
כשהתורה אמרה להקריב "כבש בן שנתו לעולה" פרשו חז"ל שאין הכונה שיהיה בן שנה, אלא בתוך השנה הראשונה לחייו ממתי שנולד ועד שנה נקרא כבש שכשר להקרבת התמיד, כמובן מהיום השמיני שנולד שהרי נאמר: "וביום השמיני ירצה" אבל לאחר מכן ועד שמלאה לו שנה ראוי להקרבה.
האבן עזרא אומר שבלי קבלת חז"ל לא היינו יודעים אם קרבן העולה הכוונה כשמלאו לו שנה דהיינו בן שנה ומעלה (וזה בפשטות משמעות הפסוק כמו שקוראים לבני אדם) או כפי שדרשו חז"ל תוך שנתו מלידתו.
המהרי"ל דיסקין מוכיח שפירוש חז"ל הוא הכרחי מזה שנאמר בתורה שקרבן ביום השמיני ירצה משמע שבן שבעה ימים הוא מחוסר זמן ואם נפרש כפשוטו שכבש לעולה הוא רק כשמלאו לו שנה, אז אין שום טעם לאסור את שבעת ימים הראשונים מכאן ההכרח של חז"ל לפרש "בן שנתו"- תוך שנתו. ובזה הוא מיישב את קושית האבן עזרא.
אלא שהמהרי"ל מיישב בכך קושיא נוספת של התוס', הגמ' בסוגיתנו דורשת מהפסוק "כבש בן שנתו" שהולכים לפי שנתו של הכבש ולא לפי שנתו של עולם, שאפשר היה לומר שזה לא תלוי בגיל הכבש, אלא שאם עבר על הכבש ראש השנה אחד הוא כבר נחשב בן שנתיים. שואלים התוס' מדוע צריך פסוק ללמוד את הדרשה הזאת "בן שנתו" שלו, ולא של עולם אי אפשר אחרת, וההוכחה מקרבן התמיד של ראש השנה שצריך להיות כבש בן שנה ואיך יכול להיות בר"ה כבש בן שנתו של עולם? שהרי אם נולד לפני ר"ה כשיגיע ר"ה יהיה בן שנתיים ואם נולד בר"ה עצמו הוא מחוסר זמן מכאן הכרח שהולכים לפי שנתו שלו ולא צריך פסוק.
אומר המהרי"ל אין שום הכרח גם אם נפרש כבש בן שנתו- שנתו של עולם, אפשר להקריב בר"ה מדוע? לא כפי שתוס' למדו "שנתו של עולם "תוך שנת עולם עד שמלאו לו שנה אלא היינו לומדים כפי שהאבן עזרא למד לולא הקבלה, שכבש בן שנתו זה כבש שכבר מלאה לו שנה, א"כ יש לנו תמידין בר"ה דהיינו שנולדו לנו תמידין לפחות 7 ימים לפני ר"ה ואז הם כבר נהיו בני שנה היות שכבר עבר עליהם ר"ה, וצריך את הפס' "וביום השמיני ירצה" שאם נולדו פחות מ- 7 פסולין. דהיינו שאם היינו לומדים שנתו של עולם היינו מפרשים "בן שנתו" אחרי שמלאה לו שנה, ולא היינו לומדים בתוך שנתו, אלא כפי שהאבן עזרא הבין בפשט בפס' דבעינן כבש שמלאה לו שנה, ואז יש לנו תמידין לראש השנה, משום שהתמידין שנולדו לפני ר"ה, כשמגיע ר"ה הם כבר בני שנה שמלאה להם שנה ולכן אנו צריכים את הפס' "שנתו"- שנתו שלו דוקא ולא שנתו של עולם, שמר"ה אין לנו שום הכרח שהכוונה לשנתו שלו ורק אחרי שהתורה מלמדת אותנו "שנתו"- שנתו שלו דווקא ולא שנתו של עולם רק אז יש לנו הכרח לומר שמדובר בתוך השנה. כי אם הכוונה שנתו שלו אחרי שמלאה לו שנה אז מדוע התורה צריכה לאסור לנו שבעה ימים מכאן בהכרח שהכוונה בתוך השנה. נמצא שביסוד אחד תירץ המהרי"ל גם את קושית הא"ע וגם את קושית התוס' (יסוד הדברים מובא בהגהות החת"ס בסוף המסכת)
(הרה"ג נחום ברגמן שליט"א)
