הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "והאמר... חדא זימנא"  

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות נט ע"ב

יצאו ארבעה בפתח זה, וארבעה בפתח זה, ונשתיירו שם ששה, אם אותן ששה יצאו בפתח אחד נוטל מהם אחד והשאר פטורים, ואם לאו ארבעה פטורים, וששה מצטרפין לגורן אחר. מאי קמ"ל - דמנין הראוי פוטר, 
והאמר רבא חדא זמנא! מהו דתימא: ודאי מנין הראוי - אמרינן, ספק מנין הראוי דחזי להכא ודחזי להכא לא אמרינן, קמ"ל." 

1.
יש להבדיל בין המושג בסוגייתנו "והא אמרה חדא זימנא" – שמדובר על אמוראים לבין הביטוי "תנינא חדא זימנא" [=שנינו פעם אחת=שנינו כבר בעבר] שמדבר על דברי תנאים.

2.
כאשר השאלה היא על שני "סתם משנה" – משנה ללא שמות תנאים – הקושי הוא על רבי יהודה הנשיא עורך המשניות: מדוע הוא כתב דין זהה בשני מקומות במשניות.

2.1
ובעל "הליכות עולם" מציין שמצינו ניסוח זה גם כאשר הדינים בשתי המשניות נאמרו על ידי שני תנאים שונים. ואז השאלה על רבי יהודה הנשיא מדוע הוא לא כתב במשנה אחת [בלבד] את הדין הזהה בשמם של שני התנאים: "... וכן אמר..."
[אולי אפשר היה להסביר את שאלת הגמרא במקרים הנ"ל כך: מדוע רבי יהודה הנשיא שיבץ שני תנאים שונים במקומות שונים כשאומרים דין זהה – וכשההלכה כמו כל אחד מהם]

3.
אפשר להסיק מכך שאין קושי על התנאים עצמם אם אמרו את דיניהם ביותר ממקום אחד.

4.
ביטוי זה של "והאמר רב... חד זימנא" כ – 32 מופעים בש"ס. רובם ככולם על האמוראים משני הדורות הראשונים: רב, שמואל ורבי יוחנן – כ 25 מופעים. על רבא – כ- 3 מופעים. פעם אחת מוזכר בקשר לבית שמאי [התנאים].

5.
כמו כן אפשר לומר שגם לגבי האמוראים – כבסוגייתנו - השאלה היא על רב אשי עורך הגמרא. זאת אומרת: רבא עצמו באמת אמר את דינו בכמה מקרים או בכמה אירועים, אולם הגמרא – עורך הגמרא – לא היה צריך לחזור על דברי רבא כמה פעמים בדוגמאות שונות.

5.1
ויש להעיר: אחרי תרוץ הגמרא שבדוגמא הנוספת יש חידוש ניתן לומר שזו הסיבה שגם רבא עצמו – ולא רק "עורך הגמרא" – ראה חשיבות להוסיף דוגמא נוספת שיש בה חידוש. וראה ב"מתיבתא", הערה טז, בסופה בשם ה"חזון איש", שאחרי החידוש במקרה האחרון, שגם "ספק מניין הראוי – פוטר" הרי שמיותרים שני המקרים הקודמים שבהם מדובר ב"ודאי מניין הראוי" – שפוטר. והוא עונה "... אלא דרך החכמים לפרש כולהו בבי". וקצת קשה: כך אפשר לענות מלכתחילה על כל שאלה מסוג "והאמר חדא זימנא"!

5.2
וה"חזון איש" מעיר, שלפי פירוש אחד ברש"י יש חידוש גם לצד השני בגמרא – ש"אם עשה במזיד להפסיק מלגמור המעשה לא חשיב מניין הראוי". וראה ב"שוטנשטיין", הערה 38.