הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "סתם משנה" בסיפא של המשנה 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

ערכין ז ע"ב- ח ע"א

/מתני'/. אין נערכין פחות מסלע, ולא יתר על חמשים סלע. כיצד? נתן סלע והעשיר - אינו נותן כלום, פחות מסלע והעשיר - נותן חמשים סלע. היו בידיו חמש סלעים – רבי מאיר אומר: אינו נותן אלא אחת, וחכמים אומרים: נותן את כולן. אין נערכין פחות מסלע, ולא יתר על חמשים סלע.
...
אין בערכין פחות מסלע ולא יתר כו'. הא תו למה לי? הא קמשמע לן: פחות מסלע הוא דליכא, הא יתר על סלע איכא, יתר על חמשים הוא דליכא, הא פחות מחמשים איכא, וסתמא כרבנן." 

1.
הכלל בסיום המשנה זהה לכלל בפתיחת המשנה. על כך שואלת הגמרא: "הא תו למה לי"?

2.
הגמרא עצמה עונה שהכלל המסכם נועד לפסוק כחכמים במחלקת עם רבי מאיר ברישא.

3.
הגמרא מכנה את הסיפא כ"סתמא". בפשטות, הכוונה היא: הרישא היא דעת חכמים ומחלוקתם עם רבי מאיר . הכלל המסכם בסיום המשנה מוגדר – על ידי הגמרא - כ"סתם". יוצא איפוא, שהמשנה כולה מוגדרת כ"מחלוקת ואחר כך סתם" והכלל בזה הוא : "הלכה כסתם".

4.
אם הסבר זה נכון הרי שיש הוכחה ממשנתנו שגם במשנה בודדת שייך לומר "מחלוקת ואחר כך סתם".

5.
אולם קצת קשה: הרי גם ברישא יש "סתם משנה" ויוצא שכל המשנה בנויה במבנה של "סתם ואחר כך מחלוקת ואחר כך סתם" – ובזה לא עוסקים בעלי הכללים. אבל מכיון שה"סתם" ברישא וה"סתם" בסיפא זהים הגיוני שהלכה כ"סתם" - וכחכמים.

6.
שואלים הפרשנים: הרי במחלוקת בין חכמים ורבי מאיר ברור שההלכה תהיה כחכמים ["הלכה כרבים"] ומדוע באה המשנה להדגיש זאת?

7.
יש אומרים: מפני שאם סברת היחיד "מסתברא טפי" [סברא כמותה] הרי שהלכה כיחיד אפילו נגד רבים, וכנראה כאן היתה סברא כזאת לפסוק כרבי מאיר, ולכן באה המשנה – בסיכום המשנה - להכריע כחכמים. [הקטע האחרון - על פי "מתיבתא", הערה ד, והרש"ש]

8.
התוספות יום טוב על המשנה מסביר שהכלל ברישא מוסב על דברי רבי מאיר, והכלל בסיפא – על דברי חכמים, ונראה מדבריו, שהביטוי בגמרא "וסתמא דרבנן" אין כוונתו להכריע כחכמים [כי מובן שהלכה כמותם – "יחיד ורבים - הלכה כרבים"], אלא להסביר את דברי חכמים. על פי דבריו לא מדובר כלל בנושא של "סתם משנה".