סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 762
"אמר רבי אלעזר מה אם לגבוה רשאי להחרים נכסיו עאכו"כ שיהא אדם חס על נכסיו"
ערכין כח ע"א
תוס' (ד"ה דתנו) עמדו על דברי ר"א שאמר ומה אם לגבוה וכו', והלא פסוק זה האוסר להחרים את כל נכסיו מדבר בחרמי כהנים, כיון שכתוב בסוף הפסוק לא ימכר ולא יגאל המדבר דווקא בחרמי כהנים וא"כ אין זה לגבוה וכיצד למד ר"א ק"ו זה. ותוס' תירצו שאף חרמי כהנים יש בהם קדושת הגוף כל זמן שלא באו ליד כהן וע"כ שייך ללמוד ק"ו זה מחרמי כהנים. ומדבריהם משמע שחרמי כהנים הרי הם קדושים לגבוה וכהנים משלחן גבוה זוכים, ואינו סתם איסור מעילה, וע"כ שייך ללמוד ק"ו שאם לגבוה לא יקדיש כל נכסיו, עאכ"ו להדיוט. ובעצם קושיית תוס' שהפסוק הזה מדבר בחרמי כהנים לכאו' זה רק לחכמים שסוברים שסתם חרמים לכהנים והם דורשים את הפסוק הזה לחרמי כהנים אבל לריב"ב שסובר סתם חרמים לבדק הבית והוא לא דורש את הפסוק לחרמי כהנים, צ"ל שתוס' מדבר אליבא דהלכתא.
ובחי' הריטב"א בגיטין (לח, ב ד"ה ת"ש מאדם) כתב שיש לומר שהפסוק מדבר גם בחרמי בדק הבית כיון שכתוב בפסוק כל חרם קדש קדשים הוא לה', ומה שכתוב "מאדם" הולך גם על חרמי בדק הבית שלא יקדיש את כל נכסיו. ואף בשטמ"ק בע"ב (אות י') הביא בשם הרא"ש שלכו"ע הפסוק של כל חרס קדש קדשים הוא לה' מדבר אף בחרמי בדק הבית. ואמנם מדברי התוס' משמע שכל מה שנאמר כאן שלא יחרים אדם כל נכסיו זה דווקא על חרמי כהנים ולא על חרמי בדק הבית. ובר"מ נפסק (פ"ח הי"ג) שאף בהקדש לא יקדיש כל נכסיו.
(שיעורי היום)
