הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "מתניתין דלא כרבי..."; "כמאן אזלא..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
ערכין י ע"א
מתני'. אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ולא מוסיפין על ארבעים ושמנה. אין פוחתין משני נבלים, ולא מוסיפין על ששה. אין פוחתין משני חלילין, ולא מוסיפין על שנים עשר. ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח: בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, ויום טוב הראשון של פסח, וביום טוב של עצרת, ובשמונת ימי החג. ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב; ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי, מפני שהוא מחליק יפה. ועבדי כהנים היו, דברי ר"מ; רבי יוסי אומר: משפחת בית פגרים ובית ציפרא מעמאום, היו משיאין לכהונה; רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: לוים היו.
גמ'. מתניתין דלא כרבי יהודה; דתניא, ר' יהודה אומר: [הפוחת] לא יפחות משבע, [והמוסיף] לא יוסיף על שש עשרה. במאי קמיפלגי? רבי יהודה סבר: תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא, ורבנן סברי: תקיעה לחוד ותרועה לחוד ותקיעה לחוד. מאי טעמא דר' יהודה? כתיב: +במדבר י'+ ותקעתם תרועה, וכתיב: +במדבר י'+ תרועה יתקעו (לכם), ש"מ: תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא. ורבנן? ההוא, לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הוא דאתא. ורבנן מ"ט? דכתיב: +במדבר י'+ ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו, ואי ס"ד תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא, אמר רחמנא עביד פלגא דמצוה? ורבי יהודה? סימנא בעלמא הוא.
כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא: אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום, כמאן? כרבי יהודה. פשיטא! מהו דתימא אפילו כרבנן אתיא, ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום. יצא, קמ"ל. ואימא הכי נמי! אם כן, מאי ולא כלום?."
1.
ברישא של המשנה יש דין, שאין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש... והגמרא מציינת שלא מתאים לשיטת רבי יהודה בברייתא.
2.
הברייתא בסוגייתנו מובאת בתוספתא, מסכת סוכה. באותה תוספתא לא מוזכר שיש מי שחולק על רבי יהודה. כמו כן, חשוב לציין שהרישא שבמשנתנו מובאת גם במשנה במסכת סוכה דף נג עמוד א].
3.
במסכת סוכה כל המשנה היא "סתם משנה" - ללא שם של תנא ספציפי.
4.
גם במשנתנו כל החלק הראשון של המשנה הוא "סתם משנה". בדרך כלל מוסכם על בעלי הכללים שחלק במשנה יכול להיות מוגדר כ"סתם משנה" אפילו אם בסיפא – לגבי נושא אחר - יש מחלוקת תנאים – כבמשנתנו.
5.
כמי ההלכה?
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ז הלכה ה:
זה שעל המשוררים הוא בורר בכל יום המשוררים שעומדים על הדוכן לומר שירה בפה, ועל פיו תוקעין על הקרבנות, אין פוחתין במקדש מאחת ועשרים תקיעה בכל יום, שלש לפתיחת שערים, ותשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים, ויום שיש בו קרבן מוסף מוסיפין תשע על קרבן מוסף, ואם חל ראש חדש או יו"ט להיות בשבת או שחל ראש השנה להיות בשבת שיש שם שלשה מוספין אין תוקעין לבל /לכל/ מוסף ומוסף בפני עצמו אלא תוקעין תשע בלבד לכל המוספין.
בפשטות, הרמב"ם פוסק כמשנתנו וכמשנה במסכת סוכה ובניגוד לדעת רבי יהודה בברייתא [ובתוספתא].
6.
לפי זה נוכל להגיע למסקנה, שמשמעות הביטוי "מתניתין דלא כרבי..." היא, שאין הלכה כאותה דעה אלא כ"מתניתין".
7.
וכן משמע ב"יד מלאכי", סעיף תז:
"מתניתין דלא כי האי תנא - כל היכא דקאמר הכי - קאי במסקנא, מדלא קאמר לימא מתניתין דלא כי האי תנא,... "
8.
אומר הרדב"ז על הרמב"ם הנ"ל:
אין פוחתים במקדש מכ"א תקיעות וכו'. כתב מהר"ד בן זמרא ז"ל בפ' אין נערכיו תנן אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ואין מוסיפין על מ"ח. וכולהו מפרש להו בסוכה פ' החליל, כלומר אין פותתין מכ"א תקיעות בכל יום. ויש שם יום שמוסיפים עד מ"ח כדמפרש ואזיל.
ופסק כרבנן דסתם מתניתין דסברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד ותקיעה לחוד. וילפי' לה דכתיב ובהקהל את הקהל תתקעו ולא תריעו. ואי ס"ד תקיעה ותרועה ותקיעה חדא היא אמר רחמנא עביד פלגא דמצוה. ומהאי טעמא מותר להפסיק בין תקיעה לתרועה. והיינו דאמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות – יצא. דאילו לרבי יהודה היה צריך לעשות תקיעה ותרועה ותקיעה בבת אחת.
והא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ותקיעה ולא כלום - אזלא כרבי יהודה ולא קיימא לן כוותיה.
הוא מסביר שבגלל שמשנתנו היא "סתם משנה" יש לפסוק כמותה ולא כרבי יהודה בברייתא. יש לציין שהוא מכנה את "סתם משנה" או את "תנא קמא" כ"רבנן".
9.
לכאורה מתעורר קושי. אמנם בהצהרה הראשונה של הגמרא "מתניתן דלא כרבי יהודה" משמע, שהלכה כמשנתנו ולא כרבי יהודה [כפי שהסברנו לעיל]. אולם בהמשך הגמרא שואלת:
"כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא: אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום, כמאן? כרבי יהודה" פשיטא! מהו דתימא אפילו כרבנן אתיא, ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום. יצא, קמ"ל. ואימא הכי נמי! אם כן, מאי ולא כלום?
הגמרא אומרת שפסיקת רב כהנא היא כפי שיטת רבי יהודה דווקא.
9.1
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שלד:
"כמאן אזלא הא דאמר ר"פ כמאן כר' פלוני תנא,
היכא דקאמר תלמודא הכי משמע דהלכה כאותו תנא מדסבר האמורא כוותיה, כ"מ פרק ה' מהלכות ק"פ הלכה ח' וריש פרק א' מהלכות ביאת המקדש
וכן נראה מדברי הרי"ף פרק המגרש שכתב כמאן אזלא הא דאמר ר' חנינא וכו' כמאן כרשב"א וכן הלכתא עד כאן... "
ומשמע לפי הנ"ל שהלכה בסוגייתנו צריכה להיות דווקא כרבי יהודה כי הגמרא משתמשת בביטוי "כמאן אזלא..", ומתייחסת לרב כהנא, ומשמע שמתוך כך שרב כהנא פוסק כרבי יהודה סימן שכך הלכה. [כמו "סוגיה כוותיה"?]
10.
יוצא לנו שיש בסוגייתנו שני כללים סותרים: מצד אחד - "מתניתין דלא כרבי יהודה" – מלמד שאין הלכה כרבי יהודה
ומצד שני - "כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא... כרבי יהודה" – מלמד שהלכה כן כרבי יהודה.
ולא מובנים דברי הרדב"ז שלא קיימא לן גם כרב כהנא.
11.
ואולי הרדב"ז לא מקבל את הכלל שאם נאמר "כמאן אזלא" סימן שכך הלכה ולא כדברי ה"יד מלאכי". ואולי הרדב"ז קובע שיש לפסוק דווקא כרבי יוחנן, שמשמע מסוגייתנו שדעתו של רבי יוחנן מתאימה דווקא לשיטת חכמים ולא לשיטת רבי יהודה.
11.1
אולם אם מדובר ברב כהנא המאוחר - בתקופת רב אשי - הרי שהלכה צריכה להיות כמותו ולא כרבי יוחנן, אולם אם מדובר ברב כהנא שחי בדור הראשון, הרי שניתן לומר, שההכרעה היא דווקא כרבי יוחנן שחי בדורו של רב כהנא או מעט אחריו.
12.
כמו כן ניתן אולי לומר: בסתירה בין שני כללי ההכרעה שהבאנו לעיל, צריך לומר – לפי פסיקת הרמב"ם – שהכלל הראשון של "מתניתין דלא כרבי יהודה" גובר על הכלל השני שמתבסס על הניסוח "כמאן אזלא". והסיבה לכך – וזהו חידוש – הכלל הראשון הוא של "עורך הגמרא" והכלל השני הוא של "בית המדרש" בתקופת הדיון של האמוראים. ולכן הכלל של "עורך הגמרא" ["רב אשי"] גובר על הכלל השני – הנקודתי – של הדיון בבית המדרש בתקופה מסויימת.
13.
אבל באמת משמע מהרדב"ז שהלכה כמשנתנו - ולא כרבי יהודה בברייתא - מפני שהיא "סתם משנה" [וכך גם המשנה במסכת סוכה] וכלל זה גובר על הכלל שהלכה כ"כמאן אזלא..."
