הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "הוא דאמר כרב..."   

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

ערכין יט ע"א

אמר רב יהודה: האומר קומתי עלי - נותן שרביט שאינו נכפף, מלא קומתי עלי - נותן שרביט הנכפף.
מיתיבי: קומתי עלי מלא קומתי עלי - נותן שרביט שאינו נכפף!
הוא דאמר כר"ע, דדייק לישנא יתירא; דתנן: לא את הבור ולא [את] הדות אף ע"פ שכתב עומקה ורומה, וצריך ליקח לו דרך, דברי ר"ע, וחכ"א: אינו צריך, ומודה רבי עקיבא, בזמן שאמר לו חוץ מאלו - שאין צריך ליקח לו דרך; אלמא כיון דלא צריך וקאמר, לטפויי מילתא קאתי, הכא נמי כיון דלא צריך וקאמר, לטפויי מילתא קאתי." 

1.
הגמרא מקשה מברייתא על רב יהודה, והיא עונה שרב יהודה סובר כדעת התנא רבי עקיבא במשנה בעניין אחר. באותה משנה נפסקה הלכה כ"תנא קמא" שהוא "חכמים" נגד רבי עקיבא.

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רכב:

"הוא דאמר" כר' פלוני, כדאמרינן הכי בכוליה ש"ס הוא היכא דמותיב לאמורא משום תנא ומהדרינן דאף על גב דהא מתניתין או מתניתא פליגא עליה הוא דאמר כפלוני תנא ומצאתי מחודש בריש פרק חרש דף קי"ג א' דבעי לסיועי לשמואל ממתניתין דתרומות ומשני הוא דאמר כר"א כלומר דילמא האי תנא לא מסייעא ליה דאיהו בשיטתא דאידך תנא אזיל וע"ש וכתב הריטב"א שם בשיטה כתיבת יד דהלשון הוא זר וזה מן הלשונות שמתחלף ענינם בתלמוד:

ה"יד מלאכי" מסביר שכאשר הגמרא מקשה על אמורא מדברי תנאים היא עונה שאותו אמורא סובר כתנא אחר. אבל קשה, הרי במקרים כאלה הניסוח בגמרא הוא: "לימא כתנאי" או ממש "כתנאי".

3.
נראה לומר, שהכוונה היא שאותו אמורא [רב יהודה] סובר כתנא שהוא דעת יחיד, והאמורא מכריע כאותו יחיד. ובסוגייתנו רב יהודה פוסק כרבי עקיבא במשנה במסכת בבא בתרא דף סד עמוד א.

4.
ולפי זה ניתן לשאול מדוע הגמרא לא אומרת שרב יהודה פסק "הלכה כרבי עקיבא" במפורש? ונראה לומר, שדינו של רב יהודה מתאים לשיטת רבי עקיבא במשנה, אבל לא במפורש אלא רק מכח דיוק.

5.
ואמנם למרות שלהלכה נפסק בפרטי אותה משנה שלא כרבי עקיבא, אבל בהקשר למשנתנו כן נפסק כרבי עקיבא מבחינת העיקרון – שמשותף גם לסוגייתנו - שמוכר "מוכר בעין יפה".

6.
רדב"ז הלכות ערכין וחרמין פרק ב הלכה ו:

האומר קומתי עלי וכו'. שם אחר רב יהודה האומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתי נותן שרביט הנכפף מתיבי קומתי עלי מלא קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף הוא דאמר כר"ע דדייק לישנא יתירא
דתנן ולא הבור וכו' וקי"ל כר"ע בהא דכל המוכר בעין יפה מוכר הילכך קי"ל כר' יהודה דאמר כר"ע ולא קי"ל כתנא דברייתא
ותו דהך ברייתא לא אתיא לא כר"ע ולא כרבנן וכן הקשו בתוס':

הוא מסביר שהלכה באמת כרב יהודה בגלל שהלכה כרבי עקיבא. ונראה להסביר להיפך - שהלכה כרבי עקיבא בגלל שרב יהודה בסוגייתנו סובר ופוסק כמותו.

7.
והוא מביא נימוק נוסף להכרעה כרב יהודה: הברייתא שממנה הקשו על רב יהודה אינה מתאימה לאף תנא באותה משנה – לא כרבי עקיבא וגם לא לפי "תנא קמא" [כך אומר תוס'] , ולכן דינו של רב יהודה לא מופרך.