הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "לא שנו"; "הא מני"; "כמאן"; "ואמרי לה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
ערכין כ ע"ב
גמ'. א"ר חייא בר רב: לא שנו אלא דאמר דמי שור זה עלי עולה, אבל אמר שור זה עלי עולה, כיון דאמר זה ומת - אינו חייב באחריותו, עלי להביאו קאמר.
מיתיבי: שור זה עולה - השור הקדש ומועלין בו, מת או נגנב - אינו חייב באחריותו; שור זה עלי עולה - השור הקדש ומועלין בו, מת או נגנב - חייב באחריותו!
מי אלימא ממתניתין דאוקימנא דקאמר דמי? ה"נ דקאמר דמי.
והא מדסיפא דקאמר דמי, רישא דלא קאמר דמי! דקתני סיפא: דמי שור עולה - השור חולין ואין מועלין בו, מת או נגנב - אינו חייב באחריותו אבל חייב באחריות דמיו! רישא וסיפא דקאמר דמי, רישא דאמר יקדיש השור לדמיו, וסיפא דקאמר לכשיבאו דמיו יקדשו. והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם!
א"ר יהודה אמר רב: הא מני? ר"מ היא, דאמר: אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם
איכא דאמרי: אמר ליה רב פפא לאביי,
ואמרי לה רמי בר חמא לרב חסדא: כמאן? כרבי מאיר, דאמר: אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם! אמר ליה: ואלא כמאן?
ואיכא דמתני לה אהא: המשכיר בית לחברו ונתנגע, אף על פי שחלטו כהן - אומר לו הרי שלך לפניך, נתצו - חייב להעמיד לו בית. "
1.
הגמרא מתחילה בביאור המשנה: "אמר רב חייא בר רב: לא שנו אלא..."
ביטויים דומים לביטוי "לא שנו אלא" הם: " הכא במאי עסקינן"/ "לא אמרן אלא" / והני מילי" / "ודווקא"
2.
פעמים רבות משמעות הביטוי "הכא במאי עסקינן" היא תרוץ על קושיה, ואילו הביטוי "לא שנו אלא" מופיע כהסתייגות פרשנית רגילה.
3.
ואפשר לחדד יותר ולומר, ש"לא שנו אלא" הכוונה איננה לפרשנות חדשה מצמצמת אלא למסירת מסורת שנויה [מופיע בספרי הכללים] , לעומת הביטויים "הכא במאי עסקינן" ו"הכי קאמר", שהם פרשנות חדשה.
4.
הערה נוספת: אין הכרח שהאמורא [בסוגייתנו מדובר ב"רב"] שאומר "לא שנו" שדעתו כן להלכה אלא ייתכן שאומר רק על דעתו של התנא.
5.
הגמרא מקשה מברייתא על הסברו של רב ומעמידה גם את הברייתא באותה אוקימתא כמו במשנה.
6.
הגמרא מקשה על סתירה בין הרישא לסיפא בברייתא והגמרא מעמידה את הסיפא באוקימתא שונה מזו של הרישא,
7.
ועל זה מקשה הגמרא מהדין של אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ועונה הגמרא שהברייתא סוברת כשיטת רבי מאיר.
8.
אם נאמר שלפי מהלך הגמרא גם משנתנו – לפי הסברו של רב - סוברת "רק" כרבי מאיר הרי שבאמת יתכן לומר - כפי שהוזכר לעיל – ש"רב" סובר שזהו דין משנתנו [כפי שרב הסביר "לא שנו אלא..."], אבל רב עצמו באמת סבור כחכמים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
9.
אולם כל הפרשנים מסבירים ששאלת "דבר שלא בא לעולם" שייכת רק על הברייתא בלי קשר להסברו של "רב". ודברי "רב" בהסבר המשנה נשארים נכונים גם למסקנת הסוגיה.
10.
הרמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה כו:
אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, כיצד מה שתעלה מצודתי מן הים קדש, מה שתוציא שדה זו מן הפירות חרם לא אמר כלום.
כלומר, להלכה הדין הוא כחכמים ולא כרבי מאיר, והברייתא מוסברת רק לפי רבי מאיר.
11.
על מבנה הסוגיה יש להקשות: הגמרא אומרת "ואיכא דמתני לה אהא..." כלומר כל הדיון של "הא מני? רבי מאיר..." לא מוסב כלל על סוגייתנו, ואם כן לא ברור בכלל מה תהיה התשובה על קושיית הגמרא "והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם".
12.
ואולי הכוונה היא, שברור לגמרא שצריך להסביר את הברייתא לפי שיטת חכמים דווקא [כי הלכה כמותם], וממילא נדחה ההסבר בברייתא. או שהסבר הברייתא אינו להלכה, וממילא אין להקשות על "רב".
13.
כאשר הגמרא מעמידה את הברייתא כדברי רבי מאיר היא מרחיבה ב"מסורת" הדברים.
א"ר יהודה אמר רב: הא מני? ר"מ היא, דאמר: אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.
איכא דאמרי: אמר ליה רב פפא לאביי,
ואמרי לה רמי בר חמא לרב חסדא: כמאן? כרבי מאיר, דאמר: אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם! אמר ליה: ואלא כמאן?
רב אמר "הא מני? רבי מאיר"
יש לומר שקביעת הגמרא "הא מני – רבי מאיר" בא ללמדנו, שהברייתא היא שיטת "יחידאה", ולכן אין הלכה כמותה.
13.1
ולפי ה"איכא דאמרי" הניסוח הוא "כמאן? כרבי מאיר". אם יש הבדל בין ביטוי זה לביטוי הקודם של "הא מני? רבי מאיר" הרי שנפרש שהוא בא לומר שהלכה כן כאותה דעה יחידאה, ובעיקר בגלל הביטוי "ואלא כמאן?" שיש בו מעין הדגשה. [ואולי בכלל משמעות שני הביטויים האחרונים היא הפוכה מדברינו...].
14.
הערות נוספות:
הביטוי "איכא דאמרי" בקטע זה משמעותו זהה לביטוי "ואמרי לה", כלומר "גירסה" שונה אודות מיהם החכמים שדנים בנושא. והגמרא מתייחסת לשתי אפשרויות: או שרב פפא דבר עם אביי, או שרמי בר חמא דבר עם רב חסדא.
14.1
מדוע רמי בר חמא ורב חסדא הוזכרו אחרי רב פפא ואביי למרות שחיו לפניהם? אלא – כפי שכבר הסברנו בהזדמוניות אחרות [ללא אסמכתא] , שלעיתים כוונת הביטוי "ואמרי לה" אינה כפשוטו שיש כאן מסורת אחרת מי אמר את הדברים, אלא משמעות הביטוי היא להביא סיוע, שגם רמי בר חמא ורב חסדא - הקדומים יותר - דנו בדבר שהחכמים רב פפא ואביי דנו בהם. וגם משמע מכך, שזה נועד להדגיש שדבריהם הם להלכה, ומתאים לדברינו הקודמים שהביטוי "כמאן? כרבי מאיר" – זוהי שיטתם להלכה.
