סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 765
 

"מעשה בחסיד אחד..."

תמורה טו ע"ב

המשנה בפ"ז מ"ז בבבא קמא: "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל". לדעת רש"י האיסור הוא: "משום ישוב א"י, שמבעיר את השדות [גורם להם נזק בלתי הפיך]". וברמב"ם הלכות נזקי ממון פ"ה הלכה א-ב כתב טעם אחר: "מפני שאסור לאדם להזיק, ולשלם מה שהזיק. לפיכך אסרו חכמים לגדל בהמה דקה וחיה דקה בא"י במקום השדות וכרמים, אלא ביערות ובמדבריות שבא"י. ומגדלין בסוריא בכל מקום". [תתכן נפקא מינה בין הטעמים במקרה שרוב בעלי השדות גויים, שאז לשיטת רש"י עדיין האיסור יעמוד בתקפו, אך לדעת הרמב"ם לא גזרו חכמים בהיזק גוים]. לדעת הבית יוסף לא נשאר האיסור בתקופות שלא היה מצוי שהיו לישראל שדות בארץ [חו"מ תט]. [ואין שייך כאן הכלל "בטל הטעם לא בטלה התקנה", היות שהתקנה גופא הוגבלה למקום ישוב, ולא לחורשים ולמדבריות – קובץ שיעורים].

אך בכפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי [סימן י'], כתב שאיסור זה לא בטל משום כבודה של א"י, גם בזמן שזרים באו בגבולה. [הביא ראיה מתוך הסיפור בסוגיין על אותו חסיד, שהיה לאחר החורבן והגלות]. בשאלה האם האיסור נוהג אף בתקופתנו עכשיו בארץ נחלקו האחרונים. הרב פרנק [שו"ת הר צבי], העלה להתיר, שבטלה גזירת חכמים [כדעת הב"י], וצריך מנין חדש לשוב ולאסור.

[יוסף דעת]