הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "תיובתא ד..."; "אמר לך"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה ה ע"א

אמר אביי: כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד. אם עביד - מהני; דאי סלקא דעתך לא מהני, אמאי לקי?
רבא אמר: לא מהני מידי, והאי דלקי - משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא.
מיתיבי: אונס שגירש, אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה, ואי אמרת כיון דעבר אמימרא דרחמנא - לקי, הא נמי לילקי! תיובתא דרבא!
אמר לך: שאני התם - דאמר קרא +דברים כ"ב+ כל ימיו - כל ימיו בעמוד והחזיר.
ולאביי אי לאו דאמר רחמנא ולא תשאו עליו חטא, ה"א, הכי אמר רחמנא: עביד מצוה מן המובחר, ואי לא עביד חוטא לא מיקרי, קמ"ל.
לישנא אחרינא.
מיתיבי: אונס שגירש, אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה, ואם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר. קתני אם ישראל הוא - מחזיר - תיובתא דאביי!
שאני התם, דרחמנא אמר כל ימיו - כל ימיו בעמוד והחזיר.
ורבא אמר לך: אי לא כתב רחמנא כל ימיו, הוה אמינא - לילקי וליהדר דהוה ליה לאו גרידא, דכתיב לא יוכל לשלחה, אהכי כתב קרא כל ימיו - לשווייה לאונס ללא תעשה שניתק לעשה, דאין לוקין עליו.
והרי תורם מן הרעה על היפה, דרחמנא אמר +במדבר י"ח+ מכל חלבו חלבו - אין, גירועין - לא. ותנן: אין תורמין מן הרעה על היפה, ואם תרם - תרומתו תרומה. אלמא מהני, תיובתא דרבא!
אמר לך רבא שאני התם, כרבי אילעא, דא"ר אילעא: מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה - שנאמר +במדבר י"ח+ ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, אם אינו קדוש, נשיאות חטא למה? מיכן לתורם מן הרעה על היפה - שתרומתו תרומה. 
ולאביי - אי לאו דאמר רחמנא כל ימיו, הוה אמינא: איסורא הוא דעבד ליה אי בעי - ליהדר, ואי בעי - לא ליהדר, קמ"ל ." 

1.
מדובר באחת הסוגיות המקיפות ביותר בש"ס, שכוללת נושאים רבים. מחלוקת בסיסית בין אביי לרבא.

2.
מבנה הסוגיה סוגיה [בלי התייחסות לתכניה החשובים] היא: הגמרא מקשה על אחת מהשיטות, מיישבת – על ידי פסוק ייחודי - ומסבירה גם את הדעה הנגדית.

3.
בסוף הסוגיה כולה הגמרא "מחפשת" באיזה מקרה תישאר מחלוקת הלכתית בין אביי לרבא.

4.
מבחינת הביטויים בסוגיה בולטת העובדה שהגמרא משתמשת בקושיה ראשונה – בכל שלב של הסוגיה – בביטוי "תיובתא ד..." [פעמים "תיובתא דרבא" ופעמים "תיובתא דאביי"], ותמיד הגמרא מיישבת את ה"תיובתא". וכאשר הגמרא "מעבירה" את הקושיה לדעה השניה היא לא משתמשת בביטוי "תיובתא ד...".

5.
כמו כן בקושיה הראשונה המובאת בסוגיה הקושיה פותחת ב"מיתיבי" ואילו בשאר הסוגיה אין פתיחה מיוחדת אלא מתחילים בהבאת הדין עצמו.

6.
כמו כן, כאשר הגמרא מיישבת את הקושיה על אחת הדעות היא פותחת את התרוץ "אמר לך..." [יש הרבה תיקוני גירסא בעניין זה אם מופיע שם החכם או לא].
האפשרויות הן: "אמר לך רבא"; אמר לך"; "רבא אמר"

7.
לאור הנ"ל נראה לומר שלא כל פרטי סוגיה זו נאמרו בבית המדרש של אביי ורבא, אלא היו דיונים שנאמרו בבית מדרשם, וכמו כן, היו דינים גם בבתי מדרש אחרים אודות המחלוקת בין אביי ורבא, והיו דיונים שהיו בבית המדרש של "עורך הגמרא".

8.
יתכן לומר, שהחלוקה היא לפי המונחים שהוזכרו:

8.1
הביטוי "אמר לך רבא" מעיד כנראה, שהתרוץ נאמר על ידי רבא עצמו.

8.2
הביטוי "אמר לך" [לא הזכרת שם החכם] – התרוץ נאמר על ידי "עורך הסוגיה" [גם אם לא על ידי "עורך הגמרא" עצמו].

8.3
הביטוי "תיובתא ד..." נאמר כנראה על ידי חכמי בית המדרש [של אביי או של רבא – בהתאם לתוכן הקושיה – כלפי מי היא מופנית]. והביטוי "תיובתא ד..." יתכן שמלמדנו שהתרוץ על ה"תיובתא" לא נאמר באותו בית מדרש.

8.4
כאשר הקושיה נפתחת ללא "מיתיבי" – הקושיה נאמרה על ידי "עורך הגמרא".

9.
אולם נראה לומר, שההסבר הפשוט יותר הוא, שכל הסוגיה נאמרה בבתי מדרש שונים ובתקופות שונות ולא על ידי אביי ורבא עצמם וגם לא על ידי "עורך הגמרא" [ו"עורך הגמרא" - יהיה מי שיהיה - רק קיבץ את כל הקושיות והתרוצים כפי שהיו לפניו]

9.1
ולכן לא ברור ברוב הסוגיה מהי ההכרעה ההלכתית במחלוקת בין אביי לרבא, והפרשנים דנים בהכרעה ההלכתית בכמה משלבי הסוגיה.