להיכן עובר העובר? / יעקב צ. מאיר
תמורה י ע"א
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
למדנו במשנה, 'אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברים'. כלומר, אם מבקש האדם להמיר את עובר פרתו המוקדשת ברגל של בהמת חולין, אין הרגל מוקדשת. וכן להיפך, אם מבקש האדם להמיר את רגל פרתו המקודשת בעובר פרת חולין, אין העובר מוקדש. כללו של דבר, אין תמורה בחלקי פרה, ועובר טרם לידתו הריהו איבר מאברי הפרה, כפי שנלמד מן הביטוי התלמודי המופיע אף בסוגייתנו, 'עובר ירך אמו'.
קרוב לודאי שהקוראים, כאשר קראו את המשנה שלעיל ואת הסברה, הגו את המילה 'עוברין' בשורוק ובב' דגושה –'עֻבָּרִין'. כך מכונה הילד טלם יולד בעברית המודרנית. אך בכתב יד קאופמן, העתיק והמהימן בכתבי היד השלמים של המשנה, מנוקדת המילה כך, עֲבַרִין. משנתנו מפגינה משחק מצלולי נאה המסייע הן בזכירתה על פה והן בקריאתה בניגון – 'אֵין מְמִירִין אֵיבָרִין בַּעֲבַרִין וְלֹא עֲבַרִין בָאֵיבָרִין'.
צורה זו מאפיינת גם מקומות אחרים בכת"י קאופמן. בבכורות א א שנינו, 'הלוקח עוֹבֶר חמורו שלנוכרי', בחולין ד א למדנו כי, 'בהמה שהיא מקשה לילד הוציא הָעוֹבֶר את ידו והחזירה מותר' ובהמשך אותו פרק דנה המשנה במקרה של 'בהמה שמת עוֹבָרָה בתוך מעיה'. הב' הדגושה, המצויה בשמו המודרני של העֻבָּר, מופיעה בכתב יד קאופמן רק בשמה של האם, הנקראת בבינוני פועל – 'מְעוּבֶּרֶת'. למשל בכתובות א ט, לגבי מי ש'היתה מְעוּבֶּרֶת' ונשאלה, 'מה טיבו שֶׁלָּעוֹבֶר זה?' או ביבמות ז ג, ' בת ישרא' שנישאת לכהן מת והניחה מְעוּבֶּרֶת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו שֶׁלָּעוֹבֶר'.
ואולי בצורה לשונית זו אפשר למצוא רמז לתפיסת האדם של חכמינו. שהרי ה'עוֹבֶר' 'עוֹבֵר' דרך ה'מְעוּבֶּרֶת' אל עולמנו. בזמן המעבר הריהו עודנו 'ירך אמו', אך משיצא הוא נעשה לבריה שלמה שהמרתה מקודשין לחולין ולהיפך אפשרית.
