הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטוי: "לישנא אחרינא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
תמורה ו ע"א-ע"ב
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: והשתא דשנינן כל הני שינויי, דאביי ורבא במאי פליגי? ברבית קצוצה קמיפלגי, וכדרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: רבית קצוצה - יוצאה בדיינין,
אבק רבית - אינה יוצאה בדיינין. ור' יוחנן אמר: אפי' רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין. א"ל: התם בסברא פליגי? התם בקראי פליגי! דא"ר יצחק: מ"ט דרבי יוחנן - אמר קרא +יחזקאל י"ח+ בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה - לחיים ניתן ולא להישבון. רב אחא בר אדא אמר מהכא: +ויקרא כ"ה+ ויראת מאלהיך אני ה' - למורא נתתיו ולא להישבון. רבא אמר מהכא: +יחזקאל י"ח+ התועבות האל עשה מות יומת דמיו בו [יהיה] והוליד בן פריץ שופך דם, הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים, מה שופכי דמים - לא ניתנו להישבון, אף מלוי רבית - לא ניתנו להישבון. ואמר רב נחמן בר יצחק: מ"ט דרבי אלעזר - דאמר קרא +ויקרא כ"ה+ וחי אחיך עמך - אהדר ליה כי היכי דניחי עמך.
ואלא במאי קמיפלגי אביי ורבא? בשינוי קונה. ל"א: בהני שינויי דשנינן (לישנא אחרינא) ברבית קצוצה, לאביי - לא מהדר רבית, לרבא - מהדר רבית. והא אביי נמי סבר מפקינן ריבית קצוצה בדיינין! דאמר אביי: הדין דמסיק בחבריה ארבע (מאה) זוזי בריביתא, ויהביה ליה למלוה בחנותיה גלימא דשוי חמשא בארבעה, כי מפקינן מיניה - ד' מפקינן מיניה, והאי זוזא - במתנה הוא דיהב ליה. ורבא אמר: חמשא מפקינן מיניה, מ"ט - כולה בתורת ריביתא קאתי לידיה!
אלא, כי קא מיפלגי אביי ורבא - בשינוי קונה.
המבנה של "סיכום הסוגיה":
1.
עד הסוגיה המצוטטת לעיל הגמרא לא הכריעה במחלוקת בין אביי ורבא, וכל קושיה על אחד משניהם הגמרא יישבה על ידי כך שהיא "מצאה" פסוק שממנו לומדים על אותו מקרה שהוא "ייחודי" ולכן הוא לא מתאים לכלל של אותו חכם.
למשפט האחרון נקרא אנחנו בשם "סיכום א' של הסוגיה" – לצורך ההמשך.
2.
שלב א בסוגייתנו: רב אחא שואל את רב אשי: במה חולקים אביי ורבא למעשה. זו משמעות הביטוי "במאי פליגי". [שוחטמן, שם, מעיר שהגמרא לא משתמשת בביטוי "מאי בינייהו", שהוא יותר ממוקד לחיפוש מקרה שהם חלוקים לגבי דינו]. ויש לציין שנראה, שבקטע זה ההכרעה עומדת לדיון אצל "עורך הגמרא".
3.
עונה הגמרא: הם חלוקים ב"ריבית קצוצה".
הגמרא דוחה את ההנחה הקודמת.
4.
וקצת קשה: הרי גם כאן מובאים פסוקים לכל "צד", וממילא הנושא של "ריבית קצוצה" לא קשור למחלוקת של אביי ורבא בנושא "אי עביד - מהני".
ולכן הגמרא חוזרת על השאלה "ואלא במאי קמיפלגי אביי ורבא"
5.
שלב ב: הגמרא עונה שהם חלוקים ב"שינוי קונה".
6.
רש"י מביא 2 פירושים.
פירוש 1: הם חלוקים בדין גזלן שקונה את החפץ הנגזל בשינוי מעשה [ויש לדון – הרי הגמרא בדף הקודם שללה זאת].
פירוש 2: "שינוי קונה" פירושו כמו דברינו ב"סיכום א' של הסוגיה" – כלומר, הגמרא לא "מצאה" שום דבר חדש במחלוקת, אלא מסכמת שהמחלוקת בין אביי ורבא היא רק בדרשנות הפסוקים הקשורים לכל אחד מהנושאים שהועלו בסוגיה זו.
רש"י גם מזכיר שגירסא אחת היא של הבבלי וגירסא אחרת היא של הירושלמי.
7.
שלב ג: הגמרא מביאה "לשון אחר", שמשמעותו כמו "סיכום א".
8.
שלב ד: הגמרא חוזרת על המקרה של "ריבית קצוצה" ודוחה.
9.
שלב ה: הגמרא חוזרת על כך שהם חלוקים "בשינוי קונה" – תלוי בשני הפירושים שראינו ברש"י לעיל.
10.
בסך הכל יוצא שמסקנת הסוגיה לא כל כך ברורה.
11.
לגבי פסיקת ההלכה יש מחלוקת גדולה בין כל האחרונים. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים נז-נח.
12.
ומצינו אצל האחרונים דיונים מאד מעניינים בנושאים שונים בש"ס [כגון: גט שנכתב בשבת האם הגט כשר], שמקשים מהם גם על רבא וגם על אביי, ולא יתכן שאותם נושאים קשורים למחלוקת ביניהם מפני שאם תלוי במחלוקת בין אביי ורבא הגמרא היתה יכולה לומר שאותו מקרה הוא המחלוקת ביניהם – דבר שהגמרא לא אמרה.
13.
נראה בפשטות שסיכום הסוגיה לעיל הוא של "עורך הגמרא" - רב אשי ובית דינו, והתווספו בסוגיא קטעים של הסבוראים – בביטוי "לישנא אחרינא". [על הביטוי "לישנא אחרינא" כתופעה ייחודית במסכת תמורה דנים האחרונים].
13.1
שאלה יסודית של הפרשנים היא: הרי ישנו כלל שבמחלוקת בין אביי ורבא ההלכה היא כרבא חוץ מ 6 עניינים [יע"ל קג"ם] שבהם הלכה כאביי. ומדוע יש מי שמתלבט כמי לפסוק? הרי ברור שצריך לפסוק כרבא [וניתנו לזה כמה הסברים].
13.2
ויתכן לומר: לכל אחד מהמקרים שמוזכרים בסוגייתנו יש מקורות בש"ס שיתכן שמשתמע מהן שהלכה כאחד מהם, וממילא אותה סוגיה מוגדרת כ"סוגיה כוותיה" [כאביי או כרבא], וכלל זה גובר על הכלל של "אביי ורבא הלכה כרבא".
