הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "בתראי"; "בי רב אשי"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
תמורה ח ע"ב
מר זוטרא איקלע לבי רב אשי, אמרו ליה: לטעום מר מידי! אייתו לקמיה בישרא, א"ל: ליכול מר דמיברי, משום דבוכרא הוא! מנא לכו הא? אמרו ליה: דזבן לן פלוני כהן. אמר להו: לא סבירא לכו הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות? אמרו ליה: לא סבירא לן, דאנן מיזבן קא זבנינן. אמר להו: ולא סבירא לכו, הדתנן עד כמה ישראל חייב ליטפל בבכור, בדקה שלשים, ובגסה - חמשים יום, ואם אמר לו תנהו לי בתוך זמנו - הרי זה לא יתננו לו. ואמר רב ששת: מה טעם - מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות! א"ל: התם - מוכחא מילתא, הכא - מזבן קא זבנינן."
1.
רמב"ם הלכות בכורות פרק א הלכה יז:
הבכור אין פודין אותו שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה, וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם שכיון שהוא עומד לקרבן אין לכהן בו זכות כדי למוכרו, ובזמן הזה שאין בית הואיל והוא עומד לאכילה הרי הוא מותר למוכרו ואף על פי שהוא תמים בין לכהן בין לישראל.
הרמב"ם פוסק כרב אשי שבזמן הזה מותר למכור את הבכור בין לכהן בין לישראל. ואין הדין כרב חסדא.
2.
כסף משנה הלכות בכורות פרק א הלכה יז:
וכן אי מוכרין אותו כשהוא תם וכו' עד ואע"פ שהוא תמים. בפ"ק דתמורה דף ח':). ומ"ש בין לכהן בין לישראל. שם (דף ח':) אמר רב חסדא ל"ש (דמותר למכרו תמים) אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור וכו' מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, ובתר הכי בעובדא דמר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמרינן דלא סבירא להו הא דרב הונא בריה דרב יהושע דקאמר על מילתיה דרב חסדא, וכיון דבי רב אשי דבתרא הוא סברי דאפילו לישראל שרי ומר זוטרא נמי משמע דקבלה מינייהו הכי נקטינן:
ה"כסף משנה" מסביר ש"בי רב אשי" פוסקים שלא כרב חסדא וכמובן שלא כרב הונא בריה דרב יהושע שהסביר את דברי רב חסדא.
2.1
והוא מוסיף שכנראה גם "מר זוטרא" קיבל את הפסק של "בי רב אשי". ה"כסף משנה" הוסיף את המשפט האחרון, כנראה, מפני שלולא זה ההלכה היתה כ"מר זוטרא" נגד רב אשי, כי "מר זוטרא" נחשב "בתראי" לעומת רב אשי.
3.
אולם משמע שכעיקרון ההלכה צריכה להיות כרב אשי נגד מר זוטרא:
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה
תסה. ... כתבו התוספות והרא"ש ז"ל בפרק קמא דמציעא (בבא מציעא טז א ד"ה ארצי) מר זוטרא ורב אשי הלכה כרב אשי.
ויש להעיר: "מר זוטרא" היה חברם של רב אשי ואמימר. רב אשי היה כתלמיד-חבר של מר זוטרא. [והוא "בתראי"], ואולי זו סיבה לפסוק דווקא כמר זוטרא, מפני שאין רב אשי [תלמידו] רשאי לחלוק עליו [אפילו אם הוא "רק" תלמיד-חבר] . ולכן בסוגייתנו מדגיש ה"כסף משנה" שאולי מר זוטרא מודה לרב אשי.
4.
כסף משנה הלכות ביכורים פרק יב הלכה ט:
ופודין בבן פקועה. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרב אשי דבתרא הוא:
משמע מה"כסף משנה" שהרמב"ם פסק כרב אשי מפני שהוא נחשב כ"בתראי".
5.
ועוד אפשר לומר: הביטוי "בתרא הוא" ["בתראי"] לגבי רב אשי משמעותו רחבה יותר מאשר בכל אמורא אחר. לרב אשי "עורך הגמרא" יש סמכות הכרעה כללית בכל הש"ס [בגלל שהוא הכריע בצירוף בית דינו - אולי "בי רב אשי" שמוזכר בסוגייתנו], ולכן הלכה כמותו – כך יסבור הרמב"ם – אפילו בסוגיות שמשמע מהן שהסוגיה "הולכת" לפי מר זוטרא. [אמנם ההגיון צריך להיות "הפוך": דינו של רב אשי נאמר על ידי עצמו ולא על ידי בית דינו, ודווקא "עורך הגמרא" משמע שהכוונה לבית דינו של רב אשי, והם מכריעים – על ידי מהלך הסוגיה ["סוגיה כוותיה"] – דווקא כמר זוטרא].
6.
בסוגייתנו מדובר ב"בי רב אשי" – משמע שלא מדובר ברב אשי עצמו, ולכן יותר נראה שהלכה כבית מדרשו – כפי שהסברנו לעיל.
7.
בסוגייתנו מדובר בהלכה שנלמדה מעובדה - "הלכה למעשה", ולא בפסיקה מופשטת וכללית, ולכן להתנהגות של "בי רב אשי" יש משקל גדול יותר מקביעת הלכה "סתם". ומכיון שמדובר בהלכה למעשה, ומר זוטרא שתק – משמע שהסכים למעשה של "בי רב אשי" - וכדברי ה"כסף משנה" [כי אם לא כך, הרי יוצא שכל חכם שמתווכח עם חברו [דו-שיח] ולא עונה לו נוכל לומר שהוא השתכנע ומסכים לדעתו – ובפשטות אין הדבר כך]
