התחייבות במצוות עשה שלא ניתן לקיימה
תמורה יא ע"ב - יב ע"א
"בעא מיניה אביי מרב יוסף: היא שלמים וולדה חולין, ושחטה בפנים, מהו – למ"ד ולדי קדשים בהוייתן הן קדושין, מי הוי חולין בעזרה או לא?
אמר ליה: מי קרינא ביה (דברים י"ב) כי ירחק ממך המקום וזבחת?!
בעי מיניה אביי מרב יוסף: היא חולין וולדה שלמים. ושחטה בחוץ, מהו? מי מחייב עליה משום שחוטי חוץ, או לא?
אמר ליה: מי קרינא ביה (ויקרא י"ז) והביאום לה'?!
לישנא אחרינא, א"ל: ראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ".
פירש רש"י:
"מי קרינא ביה כי ירחק ממך המקום וזבחת - דמהתם נפקא לן דאסור לשחוט חולין בעזרה דדרשינן בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום בעזרה בפרק שני דקדושין (דף נז:) והכא מי קרינא ביה הכי הא אינו יכול לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים היא.
מי קרינא ביה והביאום לה' - דלא מחייב משום שחוטי חוץ אלא באותן דראויין לקרבן והאי עובר לא חזי השתא לקרבן".
הסברא בדברי רב יוסף היא, שאין איסור בפני עצמו של חולין בעזרה, אלא שהמצוה היא לשוחטם בחוץ. ומצוה זו אינה קיימת כאשר בהיותם בחוץ לא היו ראויים לשחיטה.
ואין איסור בפני עצמו של שחוטי חוץ, אלא שהמצוה היא להביאם ולשוחטם לפני ה'. ומצוה זו אינה קיימת כאשר בזמן השחיטה אינם ראויים להביאם.
דומה לסברה זו אמר ר"י שבהלכות קטנות למרדכי במנחות פרק התכלת רמז תתקמג-תתקמד:
"אומר ה"ר שלמה מדרויי"ש שאם נפסק לאיש חוט של טלית בשבת שאסור ללובשו עד שיתקן אותו שאם לובשו עובר בעשה דיש לו ד' כנפות.
והשיב ר"י דליתיה, כדמוכח בשמעתין דאע"ג דאיפסיק בכרמלית דרבנן (לא הוי) [והוי שרי] שרי משום כבוד הבריות, דלא דחינן אלא לאו דלא תסור. לכן נראה לר"י דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו, ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית דאז ודאי היה הדין עמו, אלא מצוות עשה גרידא להטיל בו ציצית, ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת. ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל בו ציצית. וכן במזוזה ומעקה ותדע דאטו (במזוזה) [בלא מזוזה] יאסר ליכנס בבית?! אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא. עד כאן לשון תוספות".
וה"ר שלמה מדרויי"ש יתרץ ויחלק, שבסוגייתנו טרם הוחל חיוב שחיטה על העובר מעולם. מה שאין כן בטלית, שכבר נתחייבה בהטלת ציצית, אלא שרובצת עליה עתה מניעה טכנית זמנית של איסור צדדי שאינו ממין המצוה עצמה. ובלשון הגמרא (מסכת עירובין דף עח ע"ב) "אריא דרביע עליה" – אריה רובץ עליו.
סיוע נוסף לדברי ר"י מדברי המשנה במסכת מנחות דף לח ע"א: "התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת", ויש מצוה ללבוש לבן גם כשאין לו תכלת. ולכאורה קשה, למה לחייב את עצמו במצוה כאשר עובר הוא בכך על מצוה אחרת? הרי אין איסור של ביטול עשה כאשר אינו לובש כלל בגד של ד' כנפות!
וה"ר שלמה מדרויי"ש יתרץ ויחלק, שכיון שעושה בכך מצוה, שאני. כמו גם בסוגייתנו בשחיטת אם העובר.
