הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "איבעית אימא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה יד ע"א

קרבנות היחיד נוהגות בין בזכרים בין בנקבות. וכללא הוא? והרי עולה, דקרבן יחיד - וזכר אתיא נקבה לא אתיא! האיכא עולת העוף, דתניא: תמות וזכרות - בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות. והרי חטאת, דקרבן יחיד היא - ונקבה אתיא זכר לא אתיא? האיכא שעיר נשיא, דמייתי זכר.
והאיכא אשם יחיד - דזכר אתי נקבה לא אתי? כי קאמרי רבנן - קרבן דשוי בין ביחיד בין בציבור, אשם - ביחיד איתיה בצבור ליתיה;
ואיבעית אימא: מי קתני כל קרבנות? יש בקרבנות קתני, ומאי ניהו - שלמים, ואי בעי - נקבה מייתי, ואי בעי - זכר מייתי.

1.
תרוץ ה"איבעית אימא" הוא על הקושיות האחרונות – מעולה, מחטאת ומאשם. אומר ה"שיטה מקובצת", שהתרוץ האחרון של ה"איבעית אימא" מיישב גם את הקושיה הקודמת מתמורה, ובלשונו: "ולא צריכי להני תרוצי דלעיל".

2.
ויש להסביר: תרוץ ה"איבעית אימיא" נותן תשובה עקרונית וכללית שהביטוי "יש בקרבנות..." לא מכוון דווקא ל"כל קרבנות...", אלא הוא מנוסח באופן שמדגיש שהכלל נכון רק במיעוט [ואולי ברוב] מקרים ולא בכולם.

3.
בכל אופן ניתן אולי להסיק מדברי ה"שיטה מקובצת", שהביטוי "איבעית אימא" נאמר על ידי "עורך הגמרא" והוא זה שרומז באמצעות ביטוי זה שהתרוץ הנוכחי מיישב גם את הקושיה - מתמורה - שכבר תרצו אותה בתרוץ נקודתי.