הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "רבי... אומר" "אמר רבי..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה טו ע"א

מתני'. חטאת היחיד שכפרו בעליה - מתה, ושל צבור - אינה מתה.
רבי יהודה אומר: תמות.
רבי שמעון אומר: מה מצינו בולד חטאת, ובתמורת חטאת, ובחטאת שמתו בעליה - דברים אמורים ביחיד ולא בצבור, אף שכפרו בעליה ועיברה שנתה - ביחיד דברים אמורים, ולא בציבור. 

מבחינת מבנה המשנה ניתן להסביר בשני אופנים:

1.
אופן א: יש 3 דעות: "תנא קמא"; רבי יהודה; רבי שמעון. "שוטנשטיין", הערה 13, ושם הסברים על ההבדל בין "תנא קמא" ל"רבי שמעון", וכן ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנב.
באופן זה ברור הניסוח במשנה "רבי שמעון אומר" – המעיד שבא לחלוק.
לפי זה יוצא שהלכה צריכה להיות כתנא קמא=חכמים.

2.
אופן ב: יש 2 דעות: "תנא קמא; רבי יהודה. רבי שמעון "רק" מסביר את דעת "תנא קמא" – ראה "שוטנשטיין", הערה 13, ושם, מדייק מעט יותר ואף קובע ש"תנא קמא" הוא עצמו "רבי שמעון".

2.1
ולפי אופן זה יותר מתאים לנסח במשנה: "אמר רבי שמעון" – וכך היא באמת גירסת רש"י.
לפי זה יוצא שבמשנה יש "רק" מחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון, ולפי זה הלכה צריכה להיות כרבי יהודה [לפי הכלל שבמחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון – הלכה כרבי יהודה].

2.2
ונראה לומר שגם לפי אופן זה ההלכה תהיה כרבי שמעון דווקא מפני שרבי יהודה הנשיא השמיט את שמו ברישא וכתב את דעת רבי שמעון ב"סתם" - כ"תנא קמא", שהוא כאילו "חכמים" - והלכה כמותו.