הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "סתם ומחלוקת"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה יח ע"א-ע"ב

מתני'. ר"א אומר: ולד שלמים לא יקרב שלמים, וחככמין אומרים: יקרב.
אמר רבי שמעון: לא נחלקו - על ולד ולד שלמים, ועל ולד ולד תמורה - שלא יקרב, על מה נחלקו - על הולד, ר"א אומר לא יקרב, וחכמים אומרים יקרב.
העיד ר' יהושע ור' פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים.
אמר ר' פפייס: אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים, ואכלנוה בפסח, ואכלנו ולדה שלמים בחג. 

להלן מבנה הסוגיה – מדף יז ע"ב עד דף יח עמוד ב

 1.
רמב"ם הלכות תמורה פרק ד הלכה א:

כיצד דין ולדות הקדשים, ולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים והן עצמן כשלמים לכל דבר, וכן ולד התודה ולד תמורה הרי אלו יקרבו כתודה אלא שאינן טעונין לחם שאין מביאין לחם אלא עם התודה עצמה, שנאמר על זבח התודה עליו ולא על ולדה ולא על תמורתה כמו שביארנו,
במה דברים אמורים בולדות עצמן אבל ולדי ולדות אינן קריבין, שמתוך מעשיו ניכר שהוא משהה אותן לגדל מהן עדרים עדרים ולפיכך קונסין אותו ולא יקריבם.

הרמב"ם פסק כהסברו של ריב"ל בהסבר רבי שמעון במחלוקת בין חכמים ורבי אליעזר והפסק הוא לדעת חכמים.

2.
שואלים הפרשנים: לכאורה המשנה בדף יז עמוד ב [או כפי המודפס במשניות – מדובר ברישא של המשנה בדף יח] סוברת כחכמים ב"סיפא" – ולא כפי ריב"ל בהסבר רבי שמעון בדעת חכמים, ובמשנה הבאה [בדף יח עמוד ב] מופיעה "סתם משנה" שמתאימה לדעת חכמים במשנתנו שלא לפי רבי שמעון, והכלל הוא "מחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם", ולכן צריך להיות להלכה, שולד ולד עד סוף הדורורת – דינו כשלמים – כדעת חכמים.

3.
ויש שמיישבים בפשטות: שמסתבר כרבי אליעזר שמטעם גזירה שגזרו אין ולד הולד קרב כשלמים.
ראה בהרחבה: "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד יח.

4.
מכל המבנה של הסוגיה משמע שגם "רישא"=תנא קמא" של משנה נחשבת כ"סתם" משנה אם בהמשך המשנה יש מחלוקת מפורשת בין תנאים ואפילו אם אחד הצדדים הם רבים - "חכמים".

5.
לפי המהר"י קורקוס: בכל הסוגיה דנים אליבא דרבי אליעזר [ולפי דברי רבי שמעון אודותיו]. משמע מכך שהלכה צריכה להיות כמותו, על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"