הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "אי הכי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה יט ע"א

והא תניא, המפריש נקבה לפסחו - ירעה עד שיסתאב, ותמכר ויביא בדמיה פסח. ילדה - ירעה עד שיסתאב, וימכר ויביא בדמיו פסח. נשתיירה אחר הפסח תרעה עד שיסתאב, ויביא בדמיה שלמים. ילדה - ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויביא בדמיו שלמים. ר"א אומר: הוא עצמו יקרב בשלמים. והא הכא, דליכא שם שלמים על אמו, ואמר רבי אליעזר יקרב שלמים! אמר ליה [רבא]: (ר' אלעזר) אחר הפסח קא אמרת? שאני אחר הפסח - דמותר פסח גופיה קרב שלמים. אי הכי, ניפלוג נמי ברישא! אמר ליה: אין ה"נ, ופליגי. אביי אמר: לא פליג מידי, דגמירי, למקום שהמותר הולך - הולד הולך, לאחר הפסח - דמותר קרב שלמים, ולד נמי - קרב שלמים; אבל לפני הפסח, אימיה למאי אקדשה - לדמי פסח, ולד נמי - לדמי פסח. 

 1.
אביי מקשה על תרוצו של רבא "אי הכי..." ודנים הפרשנים בהרחבה מדוע הקושי בברייתא הוא דווקא לפי תרוצו של רבא ולא על עצם דברי רבי אליעזר במשנה:

2.
תוספות מסכת תמורה דף יט עמוד א:

אי הכי - ואם תאמר מאי "אי הכי" איכא הכא דהכי נמי מצי לפרוכי ממתני' בהדיא מ"ש במפריש נקבה לעולה וילדה אמר רבי אליעזר דבנה עצמו קרב עולה והכא גבי פסח אמר ירעה
ויש לומר דה"פ אי אמרת בשלמא בלאו האי שינויא דרבא לא מצי למיפרך ממתניתין דשאני התם דאם הולד קרב עולה אין שם עולה נעקר מן האם דלעולם אדם יכול להקריב עולה בכל יום ...

תוס' מסביר מדוע הקושיה [על רבי אליעזר במשנה] ברורה דווקא לפי דברי רבא.
ראה בהרחבה "מתיבתא", הערה ט.

3.
על כל פנים נצצאנו למדים שהביטוי "אי הכי" בש"ס משמעותו, שהקושיה היא דווקא לפי העמדה האחרונה [בדרך כלל מדובר על התרוץ האחרון].

4.
ניתן לומר, ש"עורך הגמרא" - ולא אביי - הוא זה שמשתמש בביטוי קישור זה, מפני ש"עורך הגמרא" מכיר את כל ההסברים בסוגיה [בלי קשר לתקופות השונות של האמוראים והתנאים] ולכן כאשר שיבץ כאן את קושיית אביי הוא מנסח "אי הכי" כדי ללמדנו שקושיית אביי תופסת רק על פי הסברו של רבא. לא בכל הגירסאות שמו של אביי כתוב כאן בפתיחת הקושיה, ולכן יתכן, שהקושיה של "אי הכי" נוסחה על ידי "סתמא דגמרא" או על ידי "עורך הגמרא" [שני הביטויים הנ"ל לא תמיד חופפים].