הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "תנא קמא" = רבים

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה יט ע"א

מתני'. המפריש נקבה לאשם - תרעה עד שתסתאב, ותימכר, ויביא בדמיה אשם. ואם קרב אשמו - יפלו דמיו לנדבה, רבי שמעון אומר: תימכר שלא במום.
גמ'. ולמה לי תסתאב? תימכר! כיון דלא חזיא למילתא - היינו מומא
אמר רב יהודה אמר רב: היינו טעם, דאמרינן, מיגו דנחתא לה קדושת דמים - נחתא - נמי קדושת הגוף.
אמר רבא: זאת אומרת, הקדיש זכר לדמיו - קדוש קדושת הגוף.
איתמר, הקדיש זכר לדמיו, רב כהנא אמר: קדוש קדושת הגוף, רבא אמר: אינו קדוש קדושת הגוף.
והדר ביה רבא לדרב כהנא, מדרב יהודה אמר רב.

 

1.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק טו הלכה ה:

האומר דמי בהמה זו עולה או הרי זו לעולה, אם היתה ראויה ליקרב עולה נתקדשה קדושת הגוף והיא עצמה תקרב עולה, ואם אינה ראויה תמכר ויביא בדמיה עולה.

2.
כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק טו הלכה ה:

האומר דמי בהמה וכו' אם היתה ראויה ליקרב עולה נתקדשה קדושת הגוף וכו'. בפרק אלו קדשים (תמורה דף י"ח:) תנן המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה ר' אליעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה וע"כ לא פליג ת"ק אלא משום דהוי ולד אבל בהמה עצמה שאמר עליה דמי בהמה זו עולה לכ"ע אם היא ראויה נתקדשה קדושת הגוף והיא עצמה תקרב עולה. ושם (תמורה דף י"ט:) תנן המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם וכו' ר"ש אומר תמכר שלא במום
ובגמרא למה לי תסתאב תמכר כיון דלא חזיא למילתא היינו מומא
אמר רב יהודה אמר רב היינו טעמא דאמרינן מיגו דנחתא לה קדושת דמים נחתא נמי קדושת הגוף
אמר רבא זאת אומרת הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף
ופירש"י הקדיש זכר לדמי עולה או אשם מיגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף וכיון דאיהו גופיה חזי להקרבה קרב.
ומה שכתב ואם אינה ראויה תמכר ויביא בדמיה עולה מפשט דברי רבינו נראה שהוא פוסק כר"ש דבסמוך,
ויש לתמוה למה פסק כיחידאה

ה"כסף משנה" תמה מדוע הרמב"ם פסק כרבי שמעון [במשנה הבאה] שהוא נחשב "יחידאה" לעומת "תנא קמא" במשנתנו.

2.1
זוהי שיטתו של ה"כסף משנה" שבמחלוקת בין "תנא קמא" לתנא יחיד שמוזכר בשמו במשנה – הלכה כ"תנא קמא", מפני ש"תנא קמא" הוא למעשה "רבים" – ולכן רבי יהודה הנשיא כתב ללא שמות.

2.2
ורבי יהודה הנשיא לא כתב "חכמים אומרים" מכמה סיבות, כאשר הסיבה הפשוטה היא – כך נראה – שבביטוי "חכמים" הכוונה לקבוצת חכמים ספציפית שכך אמרה בפועל, ואילו הביטוי "תנא קמא" רומז, שייתכן שאת הדעה אמר תנא בודד ומסויים, אלא שרבי יהודה הנשיא החליט לפסוק כמותה, ולכן "סתם" אותה כדעה של "תנא קמא".

3.
המשך ה"כסף משנה":

ועוד דמאחר שבסמוך פסק כרבא דאמר זאת אומרת וכו' דאתי כת"ק היאך חזר בו כאן ופסק כר"ש

הוא מקשה סתירה בדברי הרמב"ם. אבל למעשה בדבריו רמוז קושי נוסך על הרמב"ם: הרי בגמרא האמוראים "רב" ורבא דנו בדברי "תנא קמא" במשנתנו [כשאמרו את הביטוי "זאת אומרת"] ומשמע שכך הם פוסקים [על פי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].

4.
המשך ה"כסף משנה":

ועוד דבפ"ד מהלכות פסולי המוקדשין פסק רבינו בפירוש כת"ק דר"ש

במקום אחר הרמב"ם עצמו פסק בפירוש כתנא קמא בסוגייתנו, וממילא קשה על מה שפסק לעיל בסעיף 1.

5.
והוא מיישב:

ולכן צ"ל דתמכר דקאמר הכא רבינו לאו למימרא דתמכר שלא במום אלא כלפי שאמר ברישא שהיא עצמה תקרב עולה אמר בסיפא שלא תקרב אלא תמכר ולא חשש לבאר שלא תמכר אלא ע"י שיפול בה מום מפני שסמך על מה שכתב בפ"ד מהלכות פסולי המוקדשין:

הוא מסביר את הרמב"ם באופן שפוסק כ"תנא קמא".

6.
אולם המהר"י קורוקס מיישב את הרמב"ם שבאמת הוא פוסק כרבי שמעון במשנתנו [שמובא במשנה הבאה] והסיבה היא שכך משמע מהסוגיה במסכת שבועות דף יא.

6.1
ניתן ללמוד מכאן שיתכן שסוגייתנו מתכוונת לפסוק דווקא כ"תנא קמא" [בעיקר בגלל שהאמוראים בסוגייתנו דנו על שיטת "תנא קמא"], אבל יש סוגיה אחרת [מחלוקת סוגיות] שפוסקת אחרת, והרמב"ם מסתמך דווקא על הסוגיה במסכת שבועות.

6.2
ויש לבדוק על סמך מה הרמב"ם מכריע במחלוקת הסוגיות. אולי בגלל שתנאים נוספים שדנו בעניין [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד לו, הערה מא].

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)