|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בין תכלת לכרתי - כרישה
|
 |
 |
|
| תמונה 1. שדה כרישה בפריחה צילם: Eleassar | תמונה 2. אגודות כרישה צילם: Quadell |
הרחבה
לדעת תוס' (סוכה, לא ע"ב) מהבבלי משתמע שיש שני גוונים של ירוק ככרתי. האתרוג הפסול בגלל דמיונו לכרתי הוא אתרוג בגוון הנקרא בלשוננו ירוק (ור"ד) ואילו הכרתי במסכת ברכות ("בין תכלת לכרתי") הוא בגוון כחול (אירנד"א). הוא מסיק זאת מכך שהמדד לתחילת זמן קריאת שמע הוא הבחנה בין תכלת לכרתי. בחירת צמד צבעים זה מעיד על כך שהם שונים רק במעט והרי תכלת דומה לים וים לרקיע שצבעו כחול. מהירושלמי הוא מסיק שגוון הכרתי הוא ירוק שהרי צבע התכלת על פי הירושלמי הוא כעשבים ("תכלת דומה לים וים דומה לעשבים וכו'"). יש להעיר ששיטת התוס' מבוססת על ההנחה שהתנאי שיכיר "בין תכלת לכרתי" מעיד על כך שמדובר בהבדלי גוון קטנים אך לא בסוג הצבע. מפרק אלו טריפות (חולין, מז ע"ב) מוכיח תוס' ש"ירוק" הוא גם צהוב (יאל"ה) ובלשונו: "דירוק דמי לחלמון של ביצה". הוא מצטט את התוספתא (נגעים, צוקרמאנדל, פ"א הל' ה') המשווה את ה"ירוק" לשעוה: "הבגדים והעורות מטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים ואיזה הוא הירקרק שבירוקין ר' אליעזר אומר כשעוה וכקורמל וכו'".
תוס' מסיים בהערה מעניינת לגבי כשרות האתרוגים שבשווקים שלנו: "... ומיהו אתרוג עיקרו דומה לשעוה ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי כשרים אפילו לר' יהודה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפילו בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה דודאי גמר פריים". דבריו מבוססים על ההנחה שפסול אתרוג "ירוק ככרתי" אינו בגלל צבעו אלא משום שעדיין לא הסתיימה התפתחותו. באופן דומה פירש תוס' גם במסכת חולין (מז ע"ב):
"אלא ירוקה היכי דמי ככרתי – ויש ספרים שכתוב בהן ככרתן והכל אחד. וכתב בערוך דהוא צבע ירוק ותרגום של חציר הוא כרתי ונראה דהוא צבע אינדי"ש בלע"ז דהוא דמי לרקיע דהא משמע שהוא דומה קצת לתכלת כדאמרינן (ברכות דף ט:) כדי שיכיר בין תכלת לכרתי ואמר תכלת דומה לים וים דומה לרקיע. ומתוך כך אומר ר"ת דהא דפסלינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף לד:) אתרוג הירוק ככרתן דוקא בצבע אינדי"ש וכו'".
רבי גרשון חנוך הֶנִיך ליינר בספרו "פתיל תכלת" (ב') תמה על הסבורים שקיימת כאן מחלוקת בין הבבלי והירושלמי. הוא דחה את האפשרות לקיומה של מחלוקת במציאות ביחס לצבע התכלת שנהג באותה תקופה. לדעתו אין הכרח לטעון שהייתה מחלוקת משום שבירושלמי לא נאמר שהתכלת דומה לעשבים אלא לים והים הוא שדומה לעשבים. דמיון מעין זה נקרא בפיו "דומה לדומה" ובו ניתן לדמות כחול לירוק(3). הוא מסיים את טענה זאת כך: "... וכל שלא לאפושי פלוגתא עדיף". כתנא דמסייע לו הוא מביא את רש"י (סוטה, יז ע"א): "שהתכלת דומה לים כו' - בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה. והכי תניא לה בספרי דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד, הילכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע".
האדמו"ר מרדז'ין מעלה קושי מהמדרש (במדבר רבה, פי"ד) שם ההשוואה הראשונה היא לעשבים: "אמר חזקיה: מה נשתנית תכלת משאר מיני צבעונין שצוה האלהים להיות בציצית? מפני שתכלת דומה לעשבים, והעשבים דומים לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לקשת, והקשת דומה לענן, והענן דומה לכסא, והכסא דומה לכבוד וכו'". הוא מיישב את הקושי בכך שמדובר בשיבוש משום שהגירסה ב – 8 מקומות היא דומה לים ואילו הדמיון לעשבים נאמר רק ב – 3 ובלשונו: "סמי תלתא מקמי שמונה ושיבושא דספרא הוא דעל בהנך תלתא דוכתי במדרש". לדעתו תוס' לא הסתפקו מהו גוון התכלת וכמו כן לא הסתפקו בגוון הכרתי שהוא המין פור"י או פוריי"ש (כרשה) משום שמין זה היה לפניהם אלא בכוונת המשנה משום שבשני הגוונים מעורב מעט מחבירו. "דמראה התכלת, עיקרה ושרשה היא כעין צבע אירנד"א בלעז (כחול) ופתוך ומתנוצץ מתוכה מעט כעין מראה ויר"ד בלעז (ירוק) ... אלא פסיקא להו מילתא דכרתי הנקרא פור"י או פוריי"ש, עיקר שורש מראיתו היא ויר"ד בלעז, ופתוך ומתנוצץ מתוכו מעט כעין מראה אירנד"א בלעז".
הרב חנוך ולדנברג הציע דרך אחרת ליישב את הסתירה בין הבבלי והירושלמי ולהלן דבריו בלשונו:
"... התשובה היא שהירושלמי עוסק בזמן הראשון שבו מותר לקרוא את שמע - עלות השחר, זמן שבו האור עמום והרקיע כהה. בשעה הזו כל הצבעים הכהים נראים קרובים, ורק אז יכולים עשבים להידמות לרקיע.
לעומתו הבבלי שאינו מזכיר עשבים, עוסק בעיצומו של יום, ובו התכלת דומה לרקיע אך לא לעשבים. לכן אין להסיק מהירושלמי על צבע הכרתי".
לענ"ד קשה להניח שקביעת גוון צבע מסוים על ידי חז"ל סובייקטיבית ותלויה בשעה ביום. העקרון של "לא פלוג חכמים" שוזר הלכות רבות. לא מצאנו באף מקום שחז"ל הורו לנו ש"הירוק ככרתי" הוא דווקא בשעה כזו או אחרת. האם צבעם של "דמים" תלוי בשעת בחינתם על ידי החכם? מסתבר יותר ליישב בדרכו של האדמו"ר ש"בדומה לדומה" מדובר למעשה באותו גוון. כך או כך נראה שהמחלוקת לכאורה נובעת מגירסה שונה במדרש ("דומה לים" או "דומה לעשבים") ולא שהגירסאות במדרש נובעות מעיתוי התצפית לאורך היום.
(1) ב"אוצר לעזי רש"י"
(2) נוכל להסיק מכאן שהתכלת המקראית היא בצבע כחול או לפחות תכלת כהה מאד משום שאין אפשרות להבחין בין תכלת בהירה לצבע לבן בלילה.
(3) הוא מוסיף: "כידוע בטבע שמראה גרי"ן הוא רק התמזגות ותערובות שני המראות (בלא"ה וגע"ל).
מקורות עיקריים:
י. פליקס, "עולם הצומח המקראי" (עמ' 174).
י. פליקס, "הצומח החי וכלי החקלאות במשנה" (עמ' 87).
לעיון נוסף:
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 85-87). הרחבה בנושא זיהוי הכרישים.
מ. כסלו, "לזיהוי הכרישים והקפלוטות", תשס"א, בתוך: ז' עמר, ח' סרי (עורכים). ספר זכרון לרב יוסף בן דוד קאפח זצ"ל. לשכת רב הקמפוס, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן. עמ' 81-74).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.