טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' – אלוי
"ואמר רבי חמא ברבי חנינא: למה נסמכו אהלים לנחלים, דכתיב: כנחלים נטיו כגנות כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע וגו', לומר לך: מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות" (ברכות, טז ע"א).
פירוש: ועוד אמר ר' חמא בר' חנינא: למה נסמכו אהלים לנחלים בפסוק "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה', כארזים עלי מים" (במדבר כד, ו) לומר לך: מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה כשהוא טובל במימיהם אף אהלים של תורה מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אלוי שם באנגלית: Agarwood שם מדעי: Aquilaria malaccensis
שם נרדף במקורות: אהלים, אהלות
נושא מרכזי: לזיהוי האהלים
נושאים נוספים העוסקים באהל – אהלים - הקש/י כאן.
האהלים מוזכרים במקרא ארבע פעמים כאשר בשלוש מתוכן אין ספק שמדובר בצמח בושם כלשהו. לגבי האיזכור הרביעי הדעות חלוקות אך ייתכן וניתן לגזור גזירה שווה מהוודאי למסופק. בשיר השירים (ד י"ד) מופיעים האהלות בתוך רשימה של צמחי בושם: "נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים". אבן עזרא במקום מפרש: "ואהלות - מין בושם וכמוהו כאהלים נטע ה'". בתהילים (מה ט'): מר ואהלות קציעות כל בגדתיך מן היכלי שן מני שמחוך". רד"ק: "אהלות - פירשו בו שהוא הבושם הנקרא בערבית סונבל". האשה הסוררת השתמשה בבשמים לצורך פיתוי מאהביה: "נפתי משכבי מר אהלים וקנמון" (משלי, ז י"ז). האזכור הרביעי המופיע בדברי בלעם נתון למחלוקת: "כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים" (במדבר, כד ו'). אונקלוס מתרגם גם כאן שאהלים הם עצי בשמים: "כנחלין דמדברין, כגנת שקיא דעל פרת, כבוסמיא דנצב יי, כארזין דנציבין על מיא". רש"י (שם) מפרש בעקבות אונקלוס: "כאהלים - כתרגומו, לשון מור ואהלות". זיהוי האהלים עם עצי בושם מתאים לאזור נאות יריחו שבו נטו בני ישראל את אהליהם. הפסוק מתאר צמחים שונים הגדלים ליד מים ומושקים על ידם ואזור מעיינות יריחו אכן היה בעת העתיקה מרכז לגידול צמחי בושם. עובדת היותם של האהלים עצי בושם היוותה בסיס לדרשתו של רבי יוחנן (סנהדרין, קה ע"ב): "מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו ... לא יהא ריחן נודף - כאהלים נטע ה' וכו'". משתמע מכאן שאהלים הם צמחים המפיצים ריח נעים למרחקים.
"ריחן נודף כאהלים כו'. רש"י פירש ממצות. ויותר נראה לפרש לענין שם שיהיה שמם ושמעם נודע למרחוק כמו שמצינו ביהושע ודוד ושלמה" (מהרש"א, חידושי אגדות, סנהדרין, קה ע"ב)".
בסוגייתנו סטה רש"י מפירושו בתורה וכתב: "אף אהלים - בתי מדרשות, אהלים לשון נטיעה נופלת בהם, שנאמר ויטע אהלי אפדנו". כנראה שההקשר חייב אותו לדרוש שהכוונה לבתי מדרש ואילו בתורה פירש בדרך של "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". התוס' כאן הקשה על רש"י: "אהלים לנחלים - פירש הקונטרס דכתיב כנחלים נטיו כאהלים נטע. ולי נראה דאהלים דהאי קרא לאו לשון אהל אלא לשון בשמים אלא נראה מדסמיך מה טובו אוהליך לכנחלים נטיו".
במדרש שיר השירים רבה (וילנא, פרשה ד א [יד]) אנו מוצאים מחלוקת בפשר השם "אהלות" אולם שני הטעמים קשורים לבשמים: "נרד וכרכם, נרד נרדינון, כרכם כמשמעו, קנה, זה קנה בשם, שנאמר וקנה בשם, וקנמון, ר' הונא בשם ר' יוסי אומר קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו, מור, אינמרנון, ואהלות, ר' יסא אמר פילטא, למה קורא אותה אהלות, ר' אבא בר יודן בשם ר' יהודה אמר מפני שהוא בא דרך אהלים (1), ורבנן אמרי שהוא פוסה (2) באהל וכו'".
אהל – אלוי (Aquilaria malaccensis/agallocha)
י. פליקס הציע, על פי ע. לעף, לזהות את האהלים עם עץ בושם הנקרא אלוי (תמונה 3). עץ זה נקרא בסורית אלוי וביוונית alloy, xylallon, agallochon. בסנסקריטית הוא נקרא אַגהַל. על זיהוי זה אנו לומדים מהתרגומים: "ותרגום מור ואהלות קציעות כל בגדותיך מורא ואקסיליאן וקציעתא" (רמב"ן, שמות, ל כ"ג). בפסוק לד (שם): "והמתרגם הירושלמי אמר ואהלות (שה"ש שם) אקסי לאלואוון, והוא העץ הטוב הנקרא בלשון רומי לינגא לובין, כי אקסי עץ בארמית, לאלואן כשמו, ובלשון יון נקרא כן ממש אקסי לואין, וכן שמו בערבי אל עורטיב. אבל אונקלוס תרגם כאהלים נטע ה' (במדבר כד ו) כבושמיא, לא יחד לו שם". לשאלתי מהו אל-עורטיב בערבית השיב הרב ד"ר חנוך גמליאל שברמב"ן במהדורת הכתר כתוב: "אלעוד אלטייב" כלומר המקל הטוב, העץ הטוב.
התלמוד והמדרש זיהו את האלוי עם האלגומים או האלמוגים המוזכרים בדברי הימים ב' (ב ז') שהזמין שלמה מחירם מלך צור לבניין בית המקדש: "וּשְׁלַח־לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים מֵהַלְּבָנוֹן כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יֽוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן וְהִנֵּה עֲבָדַי עִם־עֲבָדֶיךָ". בירושלמי (וילנא, כתובות, פ"ז הל' ט) נאמר: "הדא הוא דכתיב [ישעי' מא יט] אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו ... ערמונים דולבי אלמוגים אלוים". במדרש בראשית רבה (וילנא, בראשית, טו סי' א'): "הדא הוא דכתיב: אתן במדבר ארז שטה וגו' ... הוסיפו עליהן עוד ג' אלונים ארמונים אלמוגים, אלונים בלוטין, ארמונים דילבון, אלמוגים אלוום". לדעת לעף כאשר השתמשו באלוי לבושם הוא נקרא אהלים או אהלות וכאשר השתמשו בעצתו הוא נקרא אלגומים או אלמוגים.
במלכים א' (י י"א-י"ב) נאמר: "וְגַם אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר־נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה. וַיַּעַשׂ המֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד לְבֵית ה' וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים לֹא בָא־כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים וְלֹא נִרְאָה עַד היוֹם הַזֶּה". פסוקים אלו מקבילים לפסוקים בדברי הימים וניתן להסיק מהם שעצי אלגומים ועצי אלמוגים הם שמות נרדפים. הקבלה זאת מעלה קושי שהרי על פי הפסוק בדברי הימים האלגומים הוזמנו יחד עם עצי הלבנון ואילו בפסוק במלכים נאמר שהם הובאו מאופיר שבחצי האי ערב. למעשה קיימת סתירה אפילו בין הפסוקים בדברי הימים עצמם. בפרק ט (י') נאמר: "וְגַם־עַבְדֵי חירם וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר־הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמים וְאֶבֶן יְקָרָה". לכאורה משתמע שגם עצי האלגומים הובאו יחד עם הזהב מאופיר.
האלוי הוא עץ גדול ממשפחת המתנניים הגדל בהודו ובארצות נוספות בדרום מזרח אסיה. גובהו מגיע עד ל – 30 מ' והוא שימש לשתי מטרות עיקריות: א. את פרסומו קיבל העץ בגלל היותו מקור עיקרי לליבת עץ ספוגה בשרף ריחני (agarwood) המשמשת לבישום וקטורת (תמונות 5-6). השרף מיוצר על ידי העץ כתגובה להתקפה על ידי מין של פטרית שק טפילית הנקראת Phaeoacremonium parasitica. על מנת לאפשר לפטריה להתיישב על הליבה נוהגים לקרצף את קליפת הגזע (תמונה 4). ב. עצתו הכהה והחזקה שימשה להתקנת כלים ורהיטים.
 |
|
 |
|
תמונה 3. אלוי Aquilaria sinensis
(מין קרוב ל - Aquilaria malaccensis) צילם: Chong Fat
|
|
תמונה 4. עץ אלוי לאחר קירצוף הקליפה
צילם: Blaise Droz |
 |
|
 |
תמונה 5. אלוי - שבבי ליבה ספוגים שרף
צילם: Hafizmuar |
|
תמונה 6. אלוי - שבבי ליבת עץ נקי מפטריה
(השבבים חסרי שרף ). צילם: Hafizmuar
|
.
אהל – אהל מצוי ואהל מגושם
כמה מהחוקרים זיהו את האהלים כצמחי מלחה הידועים בשם אהל מצוי (תמונה 1) ואהל מגושם (תמונה 2) (על האהל וזיהויו ראו במאמר "מכבסין אותו בנתר ואהל") גם בימינו. לדעתם בלעם דימה את אהלי בני ישראל שפשטו בהמוניהם בערבה למרבדי האהל המבצבצים בצפיפות לאחר הגשם. לדעת חוקרים אלו הזיהוי עם עץ הבושם הנושא את השם אלוי (להלן) איננו סביר לאור כך שהוא יובא מהמזרח וקשה להניח שהיה מוכר באזורנו בתקופה זו. י. פליקס דוחה את זיהוי זה משום שהביטוי "כאהלים נטע ה'" אינו הולם צמחים שאין להם לא תואר ולא הדר. האהל הוא צמח נמוך קצר חיים התלוי במי גשמים אקראיים ואינו משתלב בצמחים האחרים המופיעים בפסוק שהינם צמחי גינה ומטע מושקים ומטופחים. לענ"ד עומד בפני זיהוי זה קושי משמעותי נוסף והוא שהאהל איננו צמח בושם.
(1) הוא מיובא על ידי סוחרים יושבי אוהלים או מארצות של יושבי אוהלים.
(2) עמוד העשן מתפשט באוהל או בצורת אוהל. לגבי הקטורת אנו מוצאים בירושלמי (יומא, פ"ג דף מא טור א /ה"ט): "של בית אבטינס היו בקיין במעשה הקטורת ובמעלה עשן ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיין במעשה הקטורת, ובמעלה עשן לא היו בקיאין. של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת, ושל אילו היתה פוסה מיד".
רשימת מקורות:
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 223-224.
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי – צמחי התנ"ך וחז"ל, (עמ' 29-32).
לעיון נוסף
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 156-157).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
