|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות – שזיף אירופי
"נימא כתנאי, דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא, הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות, נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך, קפץ וברך על הפרגיות, לגלג עליו חבירו. כעס בר קפרא, אמר: לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס; אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם - אתה על מה לגלגת עליו? חזר ואמר: לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך אני כועס. ואמר: אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן? תנא: ושניהם לא הוציאו שנתן" (ברכות, לט ע"א).
פירוש: ומציעים עוד בענין ברכת השלקות שעסקו בה קודם לכן: נימא כתנאי [האם נאמר שבעיה זו היא כאותה מחלוקת תנאים] בנושא זה, כמסופר: דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה [שאותם שני תלמידים שהיו יושבים לפני] בר קפרא, והביאו לפניו כרוב מבושל ודורמסקין מבושלים ופרגיות, ונתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך. קפץ (הזדרז) וברך על הפרגיות. לגלג עליו חבירו על שהקדים מתוך רעבתנות ברכה שהיה צריך לברך אחר כך. כעס בר קפרא על שניהם וכך אמר: לא על המברך אני כועס, אלא על המלגלג אני כועס, כי אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם, ובשל כך נעשה בשר הפרגיות כה חביב עליו ובשל כך מיהר לאוכלו, אתה על מה לגלגת עליו? וחזר ואמר לשני: לא על המלגלג אני כועס, אלא על המברך אני כועס, והוסיף ואמר: אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן?! כלומר, אף אם אין בך דעת להחליט בעצמך על מה יש לברך קודם, הלא יכולת לשאול אותי, שאני זקן ממך. והוסיפו על כך, תנא [שנינו]: ושניהם לא הוציאו שנתן, שמשום כעסו של בר קפרא נענשו ומתו שניהם באותה שנה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
השימוש בפירות שונים לסחיטה – "סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין" (שבת, קמד ע"ב).
|
תמונה 2. מטע שזיף אירופי ליד מתנ"ס אלון שבות | תמונה 3. שזיפים אירופים |
הדיון ההלכתי המובא בסוגייתנו מופיע באופן מעט שונה גם בירושלמי (ברכות, פ"ו י טור ב /ה"א): "בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא. אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין, אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא, נברך על אחונייתא לא פטר לא דין ולא דין וכו'". ראשית יש לשים לב להקבלה המלאה של הסיפור לסוגיתנו שממנה ניתן להסיק שאחונייא היא שם נרדף לדורמסקין. בפירוש "פני משה" ניתן למצוא דרך נוספת על זו של תוס' הרא"ש (לעיל) ליישב את הקושי של רש"י והתוס' לזהות את הדורמסקין (אחונייתא) עם פרי עץ. גם אם ברכת הדורמסקין היא בורא פרי העץ הרי שברכת בורא פרי האדמה על הקפלוטות כוללת גם אותה.
שם נרדף נוסף לדורמסקין הוא פגעין או פיגעין. שם זה הוזכר בברייתא פעם אחת: "רבנן דמודו ליה לרבי יהודה בשאר פירות מנלן? דתניא: סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין, אבל לא ברמונים. ושל בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים" (שבת, קמד ע"א). רוב המפרשים זיהו את הפגעין עם הדורמסקין (שזיפים בלשוננו). בערוך (ערך "פגע"): "... ובפרישין פי' בלעז פרונג"א". ברש"י (שם): "בפגעין - פרונ"ש בלעז, ולהוציא מימיהן לשתות". ברש"י על הרי"ף מובאים הן השם בלעז פרונ"ש והשם באשכנז פלומנ'. בגרמנית אכן נקרא השזיף Pflaume.
לדעת ז. עמר הרמב"ם התכוון בשימוש בשם אגסים לשזיף ומסיק זאת מתוך השמות הנרדפים לאגסים שציין הרמב"ם. ה"אגסים" (שזיפים) נזכרים אצל הרמב"ם בהקשר רפואי: "דברים המשלשלין את בני מעים כגון ענבים ותאנים ותותים ואגסים ואבטיחים ומיני הקשואים ומיני מלפפונות אוכל אותם האדם בתחלה קודם אכילה, ולא יערבם עם המזון וכו'" (הלכות דעות, פ"ד הלכה ו'). עלי להעיר שגם האגסים נחשבים כמשלשלים ולכן לא נוכל להוכיח מכאן שהכוונה לשזיפים.
לשזיף זנים רבים וניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות. השזיף היפני היפני (salicina Prunus) והשזיף האירופי (Prunus domestica). קבוצת השזיף היפני כוללת זנים בעלי צורה כדורית כמו למשל הזנים סנטה רוזה ואוגדן (בצבע צהוב-ירקרק). קבוצת הזנים היפנית (שמוצאה דווקא מסין) זקוקה להאבקה הדדית מזנים אחרים ואילו השזיף האירופי מסתפק בהאבקה עצמית. הוא מתאפיין בצורתו הביצית, ציפתו הירקרקה-צהובה וקליפתו שצבעה נע בין כחול כהה עד כחול. השזיף האירופי מופרד בקלות מהגלעין ונפוץ יותר בתעשיית הפירות היבשים, הליקרים וכו'. יש להעיר שבמהלך אלפי שנות תירבות השתנו מאפיינים שונים של השזיף וביניהם גם גודל הפירות. ניתן להניח שפירות הזנים הקרובים לאב המוצא קטנים מהזנים הנוכחיים. כך נוכל להבין טוב יותר כיצד ניתן היה לבלוע שזיף בשלמותו כפי שמתואר בגמרא ביומא (לעיל).
כאשר עלינו לבחור מבין זני השזיפים את הדורמסקין המועמד הטוב ביותר הוא השזיף האירופי. באנגלית הוא נקרא בשם Damson. מקור שם זה הוא בשם הלטיני Prunum damascenum כלומר שזיף דמשקאי. את זן זה גידלו בעת העתיקה לראשונה מסביב לדמשק ומשם הוא הועבר על ידי הרומאים לאנגליה. שרידים של שזיף זה נמצאים לעיתים קרובות במהלך חפירות ארכיאולוגיות במחנות צבא רומאי ברחבי אנגליה. עדויות כתובות עתיקות מתארות את השימוש בקליפות השזיף לייצור צבע ארגמן. השם הערבי "עין הפרה" מצביע אף הוא על השזיף האירופי בגלל צבעו הכהה וצורתו הביצית. מעניין לציין שלמרות שבעברית לא קיימת אבחנה בין זני השזיפים, וכולם נקראים בשם זהה, הרי שבאנגלית מקובל יותר השם Prune ביחס לשזיף האירופי (Prunus domestica) ואילו Plum נמצא בשימוש ביחס לזנים האחרים.
(1) על זיהוי השיזפין ראה במאמר "שזפין של תרומה".
(2) ז. עמר, גידולי א"י בימי הביניים, עמ' 231-234. הפרק כולל תיאור וציטוט של מקורות רבים מימי הביניים ומפרט את את הבעייתיות בזיהוי השזיף.
(3) בעל מוסף הערוך כתב: "פירוש דמסקינא בלשון יוני ורומיי אגסים הבאים מדמשק כי הם הטובים ויפה פירש בעל הערוך ותרגום דמשק דרמשק". אמנם הוא כתב אגסים אך כנראה מיני הוורדניים הוחלפו זה בזה. על הקשר בין דורמסקין ודמשק נוכל ללמוד מדברי רבי יוסי בן דורמסקית: "... אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך, אמר לו, מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו, מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחתו אלא ירושלם וכו'" (ספרי, דברים פרשת דברים פיסקא א').
(4) השם Prune מתייחס באירופה לשזיף האירופי (זן "שגיב") שאיננו כדורי אלא מעט מאורך בדומה לעין.
(5) ב"אוצר לעזי רש"י".
(6) יש המזהים את תרנגולא דקיסריון (תרנגול קיסריון, תרנגולא עילאה דקיסרי) עם העיירה מג'דל שמס בשפולי החרמון, מקום בתחומי 'עולי-בבל', שהיה בו, כנראה, מקדש ל'עבודה זרה' (התרנגול שימש לסורים הקדמונים כסמל לאל השמש). מתוך ע. הראובני, "לקסיקון ארץ ישראל" עמ' 560.
(7) על פי י. זוסמן, "כתובת הלכתית מעמק בית שאן", תרביץ שנה מ"ג (תשל"ד), עמ' 89-159.
יהודה פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 234-238).
D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), p. 178-181.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.