הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

הים הגדול – הים התיכון

ברכות נד ע"א

 
"רבי יהודה אומר: הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול".

האם על הים התיכון מברכים שעשה את הים הגדול?
פסק השולחן ערוך או"ח רכח, א:
"ועל הים הגדול, והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, אומרים: ברוך אתה ה' אמ"ה עושה הים הגדול".

וכתב בפירוש דברי חמודות על הרא"ש לבעל התוספות יו"ט (בתחילה נקרא לחם חמודות והוצרך לשנות בגלל עלילה לשילטון) בברכות סימן ט ס"ק לז:
"כתב השו"ע בסי' רכח ואחריו נמשך ג"כ רמ"י ז"ל {ר' מרדכי יפה בעל הלבוש} שהוא הים שעוברים בו לא"י ולמצרים, ויצא להם מהתשובה של רבינו {הרא"ש} שכתוב בב"י... ולא יתכן זה בעיני כלל...
ומ"מ מבואר באר היטב דעכ"פ תשובת רבינו וגם דברי האבודרה"ם מורים באצבע שפירוש הים הגדול הוא ים אוקיאנוס ולא ים של א"י, שמש"כ בש"ע ובלבוש שהוא ים של ארץ ישראל הטעתם לשון השאלה. ולכן אין אנו שומעין לפרש כדבריהם כלל כיון שעינינו הרואות מהיכן בא להם הטעות".

הדברי חמודות סיים בכלל חשוב, שאין לסמוך על השו"ע או פוסק אחר כאשר ברור לעינים שקיימת טעות. אלא שבדין זה דוקא פסק השו"ע ברור לעינים.

הדברי חמודות הניח שכל פסק השו"ע מבוסס על תשובת הרא"ש שהביא בב"י, וממילא הוא בהכרח לא פירשו נכון.
אולם הב"י, אכן הביא את דברי תשובת הרא"ש, ואכן בלשון שהביא ברור שסובר הרא"ש שמדובר באוקיינוס בלבד. אבל מיד אחר כך כתב הב"י:
"וה"ר יונה (מב: ד"ה הרואה את) כתב דהא דתנן ים הגדול למעט ימים קטנים שהם כמו שלוליות שנפרדין מהים הגדול שאינו מברך עליהם".
פסק השו"ע הוא איפוא כדברי רבינו יונה שהביא, שגם האוקינוס וגם הים התיכון המחובר אליו בכלל הים הגדול. ורק ים כינרת או ימים סגורים אחרים ברכתם עושה מעשה בראשית.
מעתה גם דברי האבודרה"ם שהביא הדברי חמודות אינם מוכיחים כדברי הרא"ש, שכן הוא רק כתב שהים הגדול הוא האוקינוס, והוא לא שלל שגם הימים המחוברים אליו בכלל זה.

כדברי רבינו יונה מבואר גם ברש"י בבראשית פרק א:
"(ט) יקוו המים - שהיו שטוחין בכל הארץ והִקְוָם באוקינוס (ראה ב"ר ה,ג), הוא ים הגדול שבכל הימים. (י) קרא ימים - והלא ים אחד הוא (ב"ר ה, ח)!? אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לטעם דג העולה באספמיא".
בתחילה כתב שהים הגדול הוא האוקינוס. ואחר כך המשיך שאותו הים עצמו נחשב למחולק לימים רבים, ביניהם הים בעכו, שהוא בארץ ישראל, והים באספמיא שהוא בספרד, ושניהם הרי בים התיכון. וכל דברי רש"י אלו מפורשים בבראשית רבא וגם בספרי (דברים לט, יא) ובעוד מדרשים.

גם בלשון הרמב"ם מוכח כרבינו יונה.
בהלכות גירושין פרק ז הלכה י:
"הנהרות שבארץ ישראל והננסין שבים הגדול שבתוך התחום של ארץ ישראל הרי הן כארץ ישראל".
ברמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ז:
"אי זו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים, מרקם שהוא במזרח א"י עד הים הגדול".
וברמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ז:
"ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים, מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר".
בהלכות ברכות (פרק י הלכה טו) נקט הרמב"ם באותו לשון – "הים הגדול":
"הרואה את הים הגדול משלשים יום לשלשים יום או יותר מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שעשה את הים הגדול".

גם הרא"ש עצמו חזר בו, כפי העולה מדבריו במסכת מועד קטן פרק ג סימן א:
"והכי מוכח בירושלמי דגרסינן התם רבי יהודה כדעתיה אסור לפרש בים הגדול מעתה כיון שיצא חוצה לארץ יהא אסור לגלח הואיל ויצא שלא ברצון חכמים כהדא חד כהן אתא לגביה דרבי חנינא אמר ליה מה אני לילך לצור לחלוץ או לייבם ואסר ליה ומסתבר כהאי פירושא דלא קרי ר' יהודה שלא ברשות היוצא להרווחה שכן הוא דרך כל התגרים".
בירושלמי שהביא הרא"ש מוכח ש"הים הגדול" הוא הים המוביל לצור שבלבנון.
והכלל הוא שבסתירה ברא"ש בין פסקיו לבין תשובותיו הלכה כפסקים, שהם בתרא. כך כתב בנו בשו"ת זכרון יהודה סימן טו:
"תשובה. במקום שאני מוצא דברי פוסקים והשו"ת סותרין זה את זה אני הולך אחר הפסקים שהם היו אחרונים ושלום דודך יהודה בן הרא"ש זצ"ל".
וכך הביא הב"י ביורה דעה סימן שמא אות ב; ובחושן משפט סימן קי אות ד (ב).

כדברי הרא"ש במועד קטן גם לשון ה"ר יהודה בן הרא"ש בשו"ת זכרון יהודה סימן צב:
"הנהו עובדי דר' עקיבא ור' מאיר שטבעה ספינתם בים הגדול וניצולו".
ובמסכת יבמות דף קכא ע"א מבואר שרבי מאיר עלה בקפוטקיא, שהיא בטורקיה שלחוף הים התיכון. 

וכך הוא בראבי"ה ח"א שאלות ותשובות (קמח - קעב) סימן קסז:
"דארץ ישראל היתה מרובעת מג' צדדים, ים <כנרת> במזרח, נחל מצרים בדרום, ים הגדול [אוקיינוס] במערב".

ובאור זרוע ח"א הלכות מקוואות (שלג - שלז) סימן שלז, ז:
"וכי לית לי' דטובל בים הגדול עלתה לו טבילה. ותניא בתוספתא פרק ארץ הכותים מעשה ברבן גמליאל ואונקלוס הגר שהיו באשקלון וטבל ר"ג במרחץ ואונקולוס הגר בים. אמר ר' יוסי בן קפוסאי עמהן הייתי ולא טבל ר"ג אלא בים. ואמר פ"ק דמכות חבית שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה".
הרי שכינה את ים אשקלון בשם הים הגדול.

וזה לשון שו"ת הרא"ש כלל ד סימן ד:
"וששאלת על הים הגדול, שאו' במשנה שמברכים עליו: ברוך שעשה את הים הגדול, אם הוא ים אוקיאנוס, או אם הוא הים הגדול שלנו, שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים.
יראה שהוא ים אוקיאנוס דוקא; אעפ"י שבלשון הכתוב נקרא ים שלנו: הגדול, כי הוא גבול מערבי של א"י, וידוע הוא שהוא ים שלנו, כי א"י אינה יושבת על ים אוקיאנוס. מ"מ הכא משמע שהוא ים אוקיאנוס; מדקתני רישא (ברכות נד): על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות, אומר: ברוך שעשה מעשה בראשית. והדר תנא: ר' יהודה אומר: הרואה את הים הגדול, אומר: ברוך שעשה את הים הגדול. מדהזכיר ברישא: ימים, בסתם, ופירש ר' יהודה: הים הגדול, משמע דבים אוקיינוס מיירי; ולא פליג את"ק; דת"ק איירי בשאר כל הימים, דכמה ימים גדולים ישנם בעולם. ואתא ר' יהודה למימר, דים הגדול יש לו ברכה בפני עצמו; ות"ק מודה בהא; דאי ר' יהודה הוה פליג את"ק, ונאמר דת"ק כלל כל הימים וים אוקיאנוס בכלל, אם כן הוי הלכה כסתמא דרבים; ולא ראיתי בפוסקים שפסקו דאין הלכה כר' יהודה. וגם הר"ם כתב, דעל ים הגדול מברך: שעשה את הים הגדול; הלכך נראה דדוקא בים אוקיינוס מיירי".

סברת הרא"ש היא שמשמעות המשנה היא שברכת שעשה את הים הגדול היא הים הגדול, כלומר הגדול ביותר, שהוא אוקינוס. ובשונה ממנו יש ימים קטנים המוזכרים ברישא שמברכים עליהם עושה מעשה בראשית, ובכללם בהכרח כל הימים חוץ מאוקינוס.
אולם לפי חילוק רבינו יונה נפלה ראיה זו, שאמנם כתב שעל ימים קטנים מברכים עושה מעשה בראשית, אך בכללם רק ימים הנפרדים ומנותקים מהאוקינוס. כגון ים כינרת והים הכספי.

(סברת הרא"ש אינה תלויה במה שכתב שחכמים מודים לרבי יהודה. כך שאין צורך להאריך בכך שדעת הרמב"ם עצמו בפירוש המשניות אינה כן, ואפילו במהדורא בתרא שלו שכתב שהלכה כרבי יהודה, שכן: "הלכה - מכלל דפליגי". ובגר"א מבואר שפסק דלא כחכמים כפסק הגמרא במסכת סוכה דף מו ע"א).

דעת הרא"ש שלמרות שבלשון המקרא הים הגדול משמעו בודאי הים התיכון, בלשון המשנה משמעו אוקינוס.
אלא שבמקומות רבים בחז"ל מוכח שגם בלשונם הים הגדול כולל את הים התיכון.

במסכת גיטין דף ח ע"א:
"כי פליגי - בים הגדול; דתניא: איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ? כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים - ארץ ישראל, מטורי אמנון ולחוץ - חוצה לארץ".
וכן פירש רש"י שם: "כי פליגי בים הגדול - שהוא תחום מערבו של ארץ ישראל".

במסכת גיטין דף נז ע"א:
"א"ר זירא א"ר אבהו א"ר יוחנן: אלו שמונים [אלף] קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה, והרגו בה אנשים ונשים וטף, עד שהלך דמן ונפל לים הגדול; שמא תאמר קרובה היתה, רחוקה היתה מיל".

במסכת בבא בתרא דף עד ע"ב:
"כי אתא רב דימי א"ר יוחנן, מאי דכתיב: (תהלים כ"ד) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה? אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל, ואלו הן שבעה ימים: ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי, וים אספמיא, וים הגדול".

ירושלמי מסכת ברכות פרק א ה"א:
"אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול".

ירושלמי מסכת שבת פרק א ה"ח:
"אין מפרישין לים הגדול לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת ב"ש אוסרים אפילו ברביעי ובית הלל מתירין אם היה דבר של סכנה כגון מצור לצידון מותר".

ירושלמי מסכת מועד קטן פרק ג ה"א:
"דרבי יודה אמר אסור לפרש לים הגדול מעתה כהן שיצא חוץ לארץ הואיל ויצא שלא ברצון חכמים יהא אסור לו לגלח חד כהן אתא לגבי ר' חנינה א"ל מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה לחלוץ או לייבם אמר ליה אחיו של אותו האיש יצא ברוך המקום שנגפו ואת מבקש לעשות כיוצא בו".

ירושלמי מסכת יבמות פרק טז ה"ד:
"אמר ר' עקיבא מעשה שעשיתי מפרש בים הגדול וראיתי ספינה אחת ששקעה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם אחד שהיה בתוכה וכשבאתי למגיזה של קפודקיא והתחיל מקדמיני ושואל לי שאלות".

תוספתא מסכת שבת פרק יב הלכה יג:
"רוחץ אדם במי טבריא ובים הגדול אבל לא במי המשרה ולא בימה של סדום".

תוספתא מסכת שבת פרק יג הלכה יג:
"אין מפליגין בים הגדול פחות משלשה ימים קודם לשבת... מצור לצידן ומצידן לצור אפי' בערב שבת מותר".

תוספתא מסכת סוכה פרק ג הלכה ג-ט:
"למה נקרא שמו שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג ר' ליעזר בן יעקב אומ' בו מים מפכין מלמד שמפכפכין ויוצאין כמי הפך הזה ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית... לאן הולכין? לים הגדול, לימה של טבריה, ולימה של סדום".

תוספתא מסכת בבא קמא פרק ח הלכה יח:
"אין השבטים צדין דגים מימה של טבריה מפני שהוא של נפתלי... שנאמר ים ודרום ירשה... ר' עקיבא אומר ים - זה ימה של סובכי, דרום - זה ימה של טבריא, ירשה - זה ים הגדול".

הפסוק בבמדבר פרק לד, ו: וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל.
מתורגם בתרגום ירושלמי: "ותחום ימא רבא הוא אוקינוס".
וכן בתרגום "יונתן": "ותחום מערבא ויהוי לכון ימא רבא אוקיינוס".
כלומר, הים הסמוך לארץ ישראל כבר נחשב לקצה האוקיינוס.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דשירה בשלח פרשה ה:
"מה ת"ל ירדו במצולות אלא מלמד שנפרץ הים הגדול לתוכו והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות לכך נאמר ירדו במצולות".

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טו, ה:
"ירדו במצולות כמו אבן וכי [יש מצולות שם והל]א שנית היא אלא מלמד שנפרץ הים הגדול [לתוכו והיה נלחם] בהן בכל מיני פורעניות".

ספרי דברים פיסקא שנד:
"דבר אחר כי שפע ימים יינקו, זה ימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. מנין אתה אומר? שאין ספינה אובדת בים הגדול וצרור של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכלי זכוכית וכל כלי חמדה שאין הים הגדול מקיאה לימה של חיפה, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, תלמוד לומר כי שפע ימים ינקו".

דברים רבה פרשת ואתחנן:
"הלך אצל הים הגדול, א"ל הים, בן עמרם, מה היום מימים, לא אתה בן עמרם שבאת עלי במטך והכיתני".

פסיקתא רבתי הוספה א פרשה א:
"אמר הקב"ה עתיד אני ליבש את הים הגדול לפני גליות, מניין, שכן כתיב והחרים ה' את לשון ים מצרים".

אסתר רבה פרשה ז, יג:
"מה עשו לו לנחל קישון שגרפם ושטפם והשליכם לים הגדול".

אבות דרבי נתן פרק יב:
"הלך אצל הים הגדול. אמר לו: משה בא לכאן? אמר לו: מיום שעברו ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו".

וגם אוקינוס נקרא בלשון הים הגדול.

בבראשית רבה פרשה יג, ט (וכן הוא בקהלת רבה פרשה א, ג; ובילקוט שמעוני קהלת רמז תתקסז):
"מעשה בר"א ורבי יהושע שהיו מפרישין לים הגדול, ונכנסה ספינתן לים למקום שאין המים מהלכין, א"ל ר"א לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון, מלאו משם חבית מלא מים, כיון שעלו לרומי אמר להם אדרינוס שחיק עצמות מי אוקיינוס מה הינון, א"ל מים בולעין מים, אמר להן הבו לי מנהון, יהבון ליה מלא לקינייאתה".

ובבראשית רבה פרשה לב, יא:
"אלא שברחו לים הגדול לאוקיינוס".