|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
כמונא כרוייא, וניניא, ואגדנא – לענת המדבר
"א"ר יהושע בן לוי: מעלין אונקלי בשבת. מאי אונקלי? אמר רבי אבא: איסתומכא דליבא. מאי אסותא? מייתי כמונא כרוייא, וניניא, ואגדנא, וציתרי, ואבדתא, לליבא - בחמרא, וסימנך: ויין ישמח לבב אנוש; לרוחא - במיא, וסימנך: ורוח אלהים מרחפת על פני המים; לכודא - בשיכרא, וסימנך: וכדה על שכמה. רב אחא בריה דרבא שחיק להו לכולהו בהדי הדדי, ושקיל ליה מלא חמש אצבעתיה ושתי ליה וכו'" (עבודה זרה, כט ע"א).
פירוש: אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַעֲלִין אוּנְקָלִי בְּשַׁבָּת. ומבררים: מַאי [מהי] אוּנְקָלִי זו? אָמַר ר' אַבָּא: אִיסְתּוּמְכָא דְּלִיבָּא [קצה הצלעות שליד הלב] שפעמים מתכופף פנימה, ומוסיפים: מַאי אָסוּתָא [מה התרופה לזה]? מַיְיתֵי כַּמּוֹנָא כְּרַוְיָיא וְנִינְיָא וְאַגְדָּנָא וְצִיתְרֵי וְאַבְדָּתָא [יקח כמון וכרוייה ונענע ולענה וציתרה ואזוב ביחד], לְלִיבָּא בְּחַמְרָא [למחלת הלב יקח את אלה ביין], וְסִימָנָךְ לזה: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ", לְרוּחָא [למחלה שבאה מחמת הרוח] ישרה את אלה בְּמַיָּא [במים], וְסִימָנָךְ: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". לְכוּדָא [למחלת היולדת] ישרם בְּשִׁיכְרָא [בשיכר], וְסִימָנָךְ: "וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ", "שכם" כמו "שכר". רַב אַחָא בְּרֵיהּ [בנו] של רָבָא שָׁחֵיק לְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי [היה שוחק את כולם יחד], וְשָׁקֵיל לֵיהּ [ונוטל ממנו] מְלֹא חֲמֵשׁ אֶצְבָּעָתֵיהּ, וְשָׁתֵי לֵיהּ [אצבעותיו, ושותה אותו] פירוש: (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). הלענה מוזכרת במקרא 8 פעמים מתוכן בצמוד לשם "ראש" כמו בפסוק "פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה". מתוך הפסוקים עולה שמדובר בצמח מר או רעיל משום שכל אזכוריו הם בהקשרים שליליים. במשלי (ה ד'): "ואחריתה מרה כלענה חדה פיות" ו"השביעני במרורים הרוני לענה" (איכה, ג ט"ו). ההקבלה בין "מרורים" ו"לענה" בפסוק באיכה הובילה כמה מהחוקרים לזהות את הירק "מרור", אחד ממיני הירקות הכשרים למצות מרור, עם הלענה. הרמב"ן מוצא קשר בין השם לענה ובין מרירותה: "וראש ולענה - עשבים מרים או ממיתים ושמם כן בלשון הקדש. או הם כנויים, יקראו האחד "ראש" שהוא ראש המרורים מר מכולם, והשני יקראו "לענה" מענין לענות מפני, כי האוכל אותו נגש ונענה לענות נפשו יאכלנו". ז. עמר מציע קשר פילולוגי בין הלענה ושורש הפועל הערבי "לען" שמשמעותו קילל שהרי הלענה היא מין קללה. קיימות סברות שונות לזיהוי הלענה. בוולגטה, תרגום עקילס וכמה מנוסחאות תרגום השבעים פירשו "לענה" – absinthium וכוונתם לצמח לענת האבסינט (Artemisia absinthium) שהיא מין לענה שאינו גדל בארץ אך לבני הסוג הגדלים בארץ תכונות דומות. הרד"ק, שהיה בן למשפחה שמוצאה בספרד, כתב בספר השורשים (ערך "לען"): "ידוע, כי הוא כמו רוש במרירות, אבל הם שני מינים. ויש מפרשים שהוא עשב הנקרא בלע"ז אשינצ"ו". לענת האביסנט נקראת בשם אשינצ"ו (asensio) בספרדית. כמעט כל החוקרים מזהים את ה"לענה" המקראית על פי תרגומים אלו ולדעתם מדובר באחד מבני הסוג לענה הנקרא בשם זה גם בעברית המודרנית, אולי לענת המדבר. על פי חלק מהפוסקים הלענה היא ה"מרור" ומכונה בשם "ווירמ"ט". במגן אברהם (תעג ס"ק טו) מובא בשם ה"אגודה": "... ואגודה כתב גם כן דמרור הוא ווירמ"ט וידוע דלענה הוא ווירמ"ט בלשון אשכנז וכו'". הלענה (Wormwood באנגלית ו - Wermut בגרמנית) במקורות האירופאים היא כנראה אחד ממיני ה – Artemisia אולי המין Artemisia absinthium. הקשר בין הלענה ויין הוורמוט הוא בכך שליין הנקרא בשם זה הוסיפו בעבר תמצית לענה שהייתה נותן הטעם העיקרי. התפקיד המקורי של הלענה היה להסוות טעמים רעים ביין זול או מקולקל בגלל תלאות הדרך אך בימינו היא רצויה בגלל טעמה המריר. את יין זה אנו פוגשים בגמרא בעבודה זרה (ל ע"א): "אמר רבי יהושע בן לוי: שלש יינות הן ואין בהן משום גילוי, ואלו הן: חד, מר, מתוק ... חד - חמר ופלפלין, מר אפסינתין, מתוק מי בארג". מפרש שם רש"י: "אפסינתין - אולישנ"א בלע"ז". אולישנ"א היא הלענה. רבינו חננאל מפרש: "מר אפסינתינון פי' לענה בלשון יון אפסינתון כלומר מר כלענה וכו'".
אסכולת זיהוי אחרת נמצאת בתרגומים הארמיים בהם נקראת הלענה בשמות שנגזרו זה מזה וכולם קשורים כנראה לאגדנא שהוזכרה בסוגייתנו כמרכיב בתרופה. בנוסחים אחרים נכתב אגדניא או אגדנא. מופיעות גם הנגזרות: גידא, גידין, גדדא. על בסיס תרגומים אלו מפרש רש"י בדברים (שם): "שרש פרה ראש ולענה - שרש מגדל עשב מר כגידין, שהם מרים, כלומר מפרה ומרבה רשע בקרבכם". בסוגייתנו מזהה רש"י, על פי התרגום, בין אגדנא, גידין ולענה אך מוסיף זהוי ספציפי ולדעתו הלענה היא הצמח מורביון ממשפחת השפתניים: "אגדנא - עשב מר הוא והוא מרובי"א לבן לענה מתרגמינן גידין" (תמונות 1-2). קיימות הצעות נוספות לזיהוי ה"אגדנא – לענה" כמו הצמחים יריקת החמור (3-4), אבטיח הפקועה (5-6), הרדוף הנחלים ושיכרון (7-8). המשותף לצמחים אלו היותם מרים. אגדנא
בתרגומים הארמיים נקראת הלענה בשמות שנגזרו זה מזה וכולם קשורים כנראה לאגדנא שהוזכרה בסוגייתנו כמרכיב בתרופה. בתרגום יונתן לדברים (שם) אנו מוצאים: "... דִלְמָא אִית בְּכוֹן טְעוּ דְשָׁרִישׁ דְלִבֵּיהּ מְהַרְהַר עֲלוֹי בָּתַר חִיטָאֵיהּ דְשֵׁירוֹי חִיטָאֵיהּ חוֹלִי וְסוֹפֵיהּ מְרִיר כְּאַגְרָנַיָא דְמוֹתָא" (בנוסחים אחרים נכתב אגדניא או אגדנא). מופיעות גם הנגזרות: גידא, גידין, גדדא. על בסיס תרגומים אלו מפרש רש"י בדברים (שם): "שרש פרה ראש ולענה - שרש מגדל עשב מר כגידין, שהם מרים, כלומר מפרה ומרבה רשע בקרבכם". הגידין הוא עשב מר כלשהו. בעבודה זרה (כט ע"א) מזהה רש"י, על פי התרגום, בין אגדנא, גידין ולענה אך מוסיף זהוי ספציפי ולדעתו הלענה היא הצמח מורביון ממשפחת השפתניים: "אגדנא - עשב מר הוא והוא מרובי"א לבן לענה מתרגמינן גידין"(1). ז. עמר מוצא את התרגום הסורי לערבית: "גדדא – עלקם" סביר יותר ומוסיף שבשם עלקם תירגם רס"ג את הלענה כמעט בכל מקום(2). על פי הרמב"ם "עלקם" הוא הצמח יריקת (ירוקת) החמור או אבטיח הפקועה. צמחים אלו מרים מאד ואף רעילים. מיץ יריקת החמור ושורשו משמש ברפואה המסורתית כסם משלשל וכמעורר הקאה. זיהויים נוספים הם הרדוף הנחלים והשיכרון. יתכן גם שהשמות ראש ולענה אינם שמות של מינים ספציפיים אלא שמות קיבוציים למינים מרים ורעילים.
לענה
בוולגטה, בתרגום עקילס וכמה מנוסחאות תרגום השבעים פירשו "לענה" – absinthium וכוונתם לצמח לענת האבסינט ((Artemisia absinthium שהיא מין לענה שאינו גדל בארץ אך לבני הסוג הגדלים בארץ תכונות דומות. הרד"ק, שהיה בן למשפחה שמוצאה בספרד, כתב בספר השורשים (ערך "לען"): "ידוע, כי הוא כמו רוש במרירות, אבל הם שני מינים. ויש מפרשים שהוא עשב הנקרא בלע"ז אשינצ"ו". לענת האביסנט נקראת בספרדית בשם אשינצ"ו (asensio) אך גם ajenjo או ajorizo. כמעט כל החוקרים מזהים את ה"לענה" המקראית על פי תרגומים אלו ולדעתם מדובר באחד מבני הסוג Artemisia, הנקרא בשם זה גם בעברית המודרנית, אולי לענת המדבר.
(1) בפסחים (לט ע"א) פירש רש"י: "תמכתא - מרוביי"א". עולה מכן שהתמכתא זהה ללענה.
רשימת מקורות:
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 163-165). לעיון נוסף:
באתר "צמח השדה": "לענת המדבר", "מרמר מצוי", "יריקת החמור", "שכרון זהוב".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
