כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > גפן היין - "סמדר אסור" (פסחים נב ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

סמדר אסור מפני שהוא פירי – גפן

"רבי אילעאי קץ כפנייתא דשביעית. היכי עביד הכי? לאכלה אמר רחמנא, ולא להפסד! וכי תימא: הני מילי היכא דנחית לפירא, אבל היכא דלא נחית לפירא לא. והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי דערלה אסירי, הואיל ונעשו שומר לפירי. ושומר לפירי אימת הוה בכופרי, וקא קרי להו פירי! רב נחמן דאמר כרבי יוסי דתנן, רבי יוסי אומר: סמדר אסור מפני שהוא פירי. ופליגי רבנן עליה" (פסחים, נב ע"ב).

פירוש: ועוד בדיני שביעית מסופר: ר' אֶילְעַאי קָץ כַּפְנִיָּיתָא [קצץ דקל שהיו בו תמרי בוסר] של השנה השְׁבִיעִית. ושואלים: הֵיכִי עָבֵיד הָכִי [כיצד עשה כן]?! והלוא נאמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו), "לְאָכְלָה" אָמַר רחמנא [הכתוב] וְלֹא לְהֶפְסֵד, שאיסור הוא להפסיד פירות שביעית ואין היתר להשתמש בהם אלא בדרך אכילה בלבד. וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּנָחֵית לְפֵירָא [ואם תאמר: דברים אלה אמורים כאשר הגיע הדבר לדרגת פרי], אֲבָל הֵיכָא דְּלֹא נָחֵית לְפֵירָא [במקום שלא הגיע לדרגת פרי] לֹא. והרי אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: הָנֵי מַתְחַלֵּי [אותם עטיפי פירות הדקל] של עָרְלָה אֲסִירֵי [אסורים] באכילה כשאר פירות הערלה, ואינם נידונים כעץ סתם המותר באכילה בשנות ערלה. כי אף שאינם ראויים לאכילה כשלעצמם, הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ שׁוֹמֵר לְפֵירֵי [לפירות] בזמן גידולו הריהם נידונים כפירות עצמם. ונדקדק: וְשׁוֹמֵר לְפֵירֵי אֵימַת הֲוָה [לפירות מתי הם] בְּכוּפְרֵי [כשהתמרים עדיין בוסר] ובכל זאת וְקָא קָרֵי לְהוּ פֵּירֵי [קורא להם כבר פירות], משמע שתמרים אף בעודם קטנים ביותר קרויים כבר פרי, ולכן כשם שחל עליהם איסור ערלה כך גם אסור להפסידם בשביעית! ומשיבים: רַב נַחְמָן שאָמַר דעתו בזה לא כדברי הכל היא אלא כשיטת יחיד של ר' יוֹסֵי שאין הלכה כמותו. דִּתְנַן [שהרי שנינו במשנה], ר' יוֹסֵי אוֹמֵר: סְמָדַר שהוא פרי הבוסר הקטן שבגפנים אָסוּר בארץ משום ערלה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֵּירֵי, אולם פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ [חלוקים חכמים עליו] שלדעתם פרי הוא רק מה שהגיע לדרגה ידועה של הבשלה, ולא קודם לכן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: גפן היין שם באנגלית: Common Grape Vine שם מדעי: Vitis vinifera

שם נרדף במקורות: גופנא, גופן, ענבא, ענבה

נושא מרכזי: מהו הסמדר?

לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על גפן היין הקש\י כאן.

המונח "סמדר" כמתאר שלב בהתפתחות הענבים מופיע בשלושה פסוקים בשיר השירים: "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח וכו'" (ב יג). "אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר" (שם, ט"ו). "נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים וכו'" (שם, ז י"ג). שלב זה הוא אחד משלבי ההתפתחות הראשונים של הענבים ועל פי הערוך (ערך "סמדר") הוא שלב ביניים בין ה"לבלוב" וה"בוסר". ייתכן והמקור לדברי הערוך הוא בסוגייה בבבא קמא (נט ע"א) המתייחסת לסמדר כשלב ביניים: "אמר מר, רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: במה דברים אמורים? שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים. הא סמדר רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר; אימא סיפא: אכלה פגים או בוסר הוא דרואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר, הא סמדר רואין אותן כמה היא יפה וכמה היתה יפה. אמר רבינא, כרוך ותני: במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים, אבל אכלה סמדר פגין או בוסר, רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר".

את הסמדר אנו פוגשים במקורות בהקשרים הלכתיים שונים. במשנה בערלה (פ"א מ"ז) מהווה הסמדר מדד לכניסת הענבים לשלב בו הם נקראים פרי: "העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרים בערלה וברבעי ובנזיר, ואסורים באשרה. רבי יוסי אומר: הסמדר אסור מפני שהוא פרי וכו'". כאמור, לאחר שלב הסמדר מגיע שלב הנקרא "בוסר" כפי שאנו לומדים במשנה בגיטין (פ"ג מ"ח): "... רבי יהודה אומר: בשלשה פרקים בודקין את היין: בקדים של מוצאי החג, ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת מים בבוסר". שלבים אלו מציינים כמה תקופות בהן קיימים חילופי מזג אוויר שבגללם ייתכן והיין החמיץ ולכן יש לבדוק את מצבו על מנת שלא יפרישו ממנו מעשרות על יין טבל.

לענין דיני ממונות מצאנו: "דתניא: המבכיר כרמו של חבירו סמדר, רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכאן וכו'" (בבא קמא, נח ע"ב). הברייתא עוסקת באופן חישוב נזק שאדם גרם לכרם חבירו ואילו לגבי נזק שגרמה בהמתו נאמר: "אכלה סמדר רבי יהושע אומר: רואין אותן כאילו הן ענבים עומדות ליבצר, וחכ"א: רואין כמה היתה יפה וכמה היא יפה וכו'" (שם, נט ע"א). לענין איסור כלאים מצאנו: "והתניא: מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר, ובא מעשה לפני חכמים, ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים וכו'" (מנחות, טו ע"ב). על פי רש"י כך היה המעשה ואין חידוש מיוחד בכך שהכרם היה בשלב הסמדר(1). לענין פדיון נטע רבעי אומרת המשנה (מעשר שני, פ"ה מ"ה): "... הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה". מפרש רע"ב: "בין שניתן לו במתנה - כשהוא סמדר, דאילו לאחר שנגמר בשולו הא סברי בית הלל דממון גבוה הוא כמעשר ואין יכולים ליתן אותו במתנה".

פירוש רש"י

פירושי רש"י לסוגיות השונות למשמעות השם "סמדר", לכאורה, אינם זהים לחלוטין דבר המעורר קושי מסויים. בשיר השירים (ב י"ג) פירש: "והגפנים סמדר - כשנופל הפרח והענבים מובדלים זה מזה ונכרים כל ענבה לעצמה קרויה סמדר וכו'". בהמשך המגילה (ז י"ג): "פתח הסמדר - כשהפרח נופל והענבים ניכרים הוא פתוח הסמדר וכו'". בפירושו במנחות (שם) כתב: "סמדר - כבר חנטו ענבים וכו'". בגיטין (לא ע"א): "הוצאת סמדר - כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן". מקור הביטוי כתום פרח הוא כנראה בפסוק "כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה וכו'" (ישעיהו, יח ה'). שם מפרש רש"י: "כתם פרח - שלו ויתקרב להתבשל תבואה במלילותיה ולהיות פגי נצה של גפנה בוסר וגומל נגמל להיות גסים כפול הלבן, הוא בוסר הוא גירוע". בבבא קמא פירש רש"י: "סמדר - ענבים דקין בהתחלתן לאחר שפרחו מיד". בברכות (לו ע"ב): "סמדר אסור - ענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר, וקאמר רבי יוסי, כיון שבא לכלל סמדר קרוי פרי, ואסור משום ערלה". בפסחים (נב ע"ב): "דאמר כר' יוסי - דאמר: משנפל פרח הגפן ונראית צורת הענבים, והיינו סמדר ... ובלעז קורין אשפני"ר". ד"ר משה קטן(2) מתרגם את הלעז ל"פיתוח (הפרי)". הוא מוסיף שייתכן שהמילה הצרפתית מתייחסת לכל ההסבר ברש"י "משנפל פרח הגפן ונראית צורת ענבים" ולאו דווקא למילה "סמדר". בסגנון דומה פירש גם המאירי (פסחים, נג ע"א): "סמדר הוא כשנפל הפרח מעליהם והוכרו הענבים, אבל עדיין אין לחות יוצא מהם. והבוסר הוא כשנעשו גסים מעט ומתחילים להזחיל מים והוא שאמרו הוא גירוע מלשון הגפנים משיגרעו שפירושו משיתחילו להזחיל מים מענין כי יגרע נטפי מים ושיעורם לענין גסות כפול הלבן והוא מין קטנית דק". בפירושו במנחות מגדיר רש"י את הסמדר כשלב לאחר החנטה ואילו בשאר הפירושים הוא מקדים את שלב זה לתחילת הפריחה.

על מנת לזהות את ה"סמדר" עלינו להתייחס למאפיין החוזר ונשנה בפירושי רש"י והוא "נפילת הפרח" ולמצוא את הקשר בינו לבין הנאמר בפסוקים "פתח הסמדר" ו"הגפנים סמדר נתנו ריח". נפילת הפרח בגפנים היא קרוב לוודאי השלב בו נושרת ה"מצנפת" של הפרח ונחשפים איברי הרבייה שלו ("פתח הסמדר") (תמונה 3) ובעיקר האבקנים המפיצים בשלב זה ריח (תמונות 4-5) (ראו ב"הרחבה"). מנקודת מבט בוטנית רק שלב זה הוא הפריחה האמיתית ואילו החנטה מגיעה לאחר מכן בעקבות האבקה והתחלת התפתחות השחלות. ייתכן ופרישת האבקנים הבהירים מדגישה את השחלות הירוקות הנראות מופרדות זו מזו ("וכל גרגיר נראה לעצמו") בניגוד לשלב המוקדם יותר שבו נראה אשכול הפרחים כגוש הומוגני. דרך אחרת להבין את הביטוי "וכל גרגיר נראה לעצמו" היא על פי "מלאכת שלמה" (להלן). לאחר נשירת ה"מצנפת" כל גרגיר (השחלה הירוקה) נראה לעצמו כלומר בעצמו ללא כיסוי.

פירוש רש"י בעירובין (כא ע"ב) שונה משאר פירושיו והוא דורש הסבר לעצמו. נאמר בגמרא: "נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי גמרא. שם אתן את דדי לך - אראך כבודי וגודלי, שבח בני ובנותי". הדרשה מקבילה בין שלבי התפתחות הפירות לבין דרגות בידיעת התורה. מפרש רש"י: "סמדר - גדול מפרח, כך משנה מפורשת יותר מן המקרא". במבט ראשון פירוש זה לא מובן שהרי פרחי הגפן גדולים מאשר "ענבים דקין בהתחלתן לאחר שפרחו מיד". כנראה שאכן כוונת רש"י ב"פיתח הסמדר" לנפילת "מצנפת" הפרחים ובשלב זה השחלות הנחשפות גדולות יותר מה"מצנפות" אותן הוא מגדיר כפרחים.

פירוש הרמב"ם

הרמב"ם בערלה מפרש: "וסמדר, הוא "אלפקאח" אשר ממנו יהיה הפרי, אבל ה"חצרם" והוא הנקרא בוסר אין חולק שהוא אסור". ז. עמר סבור שהרמב"ם פירש בעקבות רבי יונה אבן ג'נאח (שורש "סמדר"):

"וראיתי לגאון בפירוש מה שאמרה המשנה (בבא קמא, שם) המפסיד כרמו של חבירו סמדר רואים אותו כמה הוא יפה קודם לכן וכמה הוא יפה לאחר מכן. אמר המפרש: כגון שהפסיד פירות גפנים ועודם סמדר והוא קודם לבוסר, שתחלת הוצאת הגפן פירותיה תוציא סמדר, וסמדר כיון שגדל עשרים יום נעשה בוסר. וזה ראיה גדולה על סמדר שסמדר הוא פרח הכרם, ובלשון הערב פקאח. אמרו ויש לו ריח טוב וכאשר אמרו העברים והגפנים סמדר נתנו ריח" (מתוך תרגום יהודה בן תיבון).

לדעת ז. עמר "פקאח" איננו פרח במובן הפשוט אלא ניצן הפרח לפני הפריחה או מיד לאחריה כלומר עוד לפני ההאבקה והחנטה. לדעתו מחלוקת רבי יוסי וחכמים היא סביב השלב שבו הפרח עדיין סגור. לדעת רבי יוסי בשלב זה הפרח נראה כפרי ולכן אסור בערלה ואילו חכמים התייחסו לשלב הביולוגי האמיתי של יצירת הפרי, שהוא רק לאחר החנטה, כלומר לאחר ההאבקה.

השימוש החוזר ונשנה בדברי רש"י ב"נפילת הפרח" כמאפיין הסמדר מוכיח שגם הוא סבר ששלב זה הוא שלב נשירת ה"מצנפת" כדעתם של אבן ג'נאח והרמב"ם. בגפן לא קיימת נשירת פרח נוספת אלא רק התנוונות האבקנים שבוודאי אינה נראית כנשירת פרח. שלב זה מקביל קרוב לוודאי לחנטה ואם כן "נפילת הפרח" קודמת לחנטה. נראה לי שלגבי שנים מפירושי רש"י (מבין פירושיו הרבים) בהם השתמש במונח "ענבים" ניתן לומר "לא דק" וכנראה כוונתו הייתה לשחלות הכדוריות הנראות כענבים. על פי בעל "משנה ראשונה" (ראה להלן) רש"י דווקא דקדק מאד, כשנקט בלשון "ענבים", על מנת להדגיש שמדובר בענבים ולא בפירות אחרים. מחלוקת רבי יוסי וחכמים לגבי מעמד הסמדר נובעת מכך ששלב זה מוקדם בהשוואה לשלב המקביל לכאורה בפירות אחרים (בהם חכמים מודים לרבי יוסי). בענבים, השחלה הכדורית הנראית כפרי בשלביו הראשונים(3) , נחשפת מייד עם תחילת הפריחה ואילו בפירות אחרים אין היא נראית עד לסיום הפריחה, לקראת נשירת הפרח היבש, כלומר לאחר החנטה. לאור כך סביר יותר להניח שמחלוקת רבי יוסי וחכמים נוגעת גם לשלב לאחר נשירת ה"מצנפת" והפריחה ולא רק לפרחים הסגורים.

"מלאכת שלמה"

"והסמדר – פירש רש"י ז"ל בפרק כיצד מברכין הענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר ואינו כן שזהו פתח הסמדר שנפתח הנרתיק כמו הקפרס וניכר השושן הקטן שבו. אבל בעודנו סתום השושן והגרגיר בתוכו קרוי סמדר ופירוש סמדר "סמר דר" וסמ"ך וצד"י מתחלפים וכן כתב הרב ז"ל גבי פתח הסמדר".

רבי שלמה עדני מקדים ביותר את מועד ה"סמדר" ומזהה אותו אף לפני נשירת ה"מצנפת". ה"מצנפת" נקראת בלשונו "הנרתיק" ואילו מראה האבקנים הפרושים "וניכר השושן הקטן שבו". האבחנה שהוא עורך בין ה"סמדר" לבין "פתח הסמדר" לא מובנת שהרי בשיר השירים נאמר "והגפנים סמדר נתנו ריח וכו'" הרי שגם לאחר פתיחת הפרחים והפצת ריחם הם נקראים סמדר. אגב אורחא למדתי מדבריו שאכן הבנתי בדברי רש"י אפשרית והסמדר הוא אכן פתיחת הפרחים.

הערה להלכה (ולא למעשה)

ייתכן והמונח "סמדר" ייחודי לענבים בגלל המבנה המיוחד של פרחיהם (ראה ב"הרחבה") ולא בכדי הוא מופיע אך ורק בהקשר לגפנים. מכאן שיש צורך בזהירות רבה כאשר מנסים להסיק מסקנות מהלכות שנאמרו לגבי ענבים וליישם אותן ביחס לעצי פרי אחרים(4). ולאור כך ניתן להבין את דבריו של בעל משנה ראשונה בערלה (שם):

"... ורש"י פירש בפרק כיצד מברכין דף ל"ו ענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגר נראה לעצמו נקרא סמדר. ודקדק לכתוב ענבים וכן משמע מפירוש הר"ב כאן שכתב ממנו יצא הבוסר ושם בוסר אינו אלא בענבים, והיינו כדמסיק התם בגמ' דלא פליגי רבנן עליה דר' יוסי אלא בענבים אבל בשאר אילנות מודו דסמדר הוי פרי. ומוכח לה ממתניתין פ"ד דשביעית מ"ז דתני כל האילנות משיוציאו. וצ"ע על הרמב"ם שסתם וכתב בפירושו ובחבורו דסמדר מותר ואין הלכה כר"י ולא חילק לומר דוקא בענבים. ובגמ' מוכח דלית מאן דפליג בהא וצ"ע".


תמונה 1. פרחי הגפן לפני פתיחתם מכוסים ב"מצנפת".		תמונה 2. פרחי הגפן הסגורים - ניתן להבחין בעלי הכותרת.

תמונה 3. פרחים בשלבי התפתחות שונים. בשנים מהפרחים ניתן לראות את המצנפת במהלך נשירתה.


תמונה 4. פרחי הגפן לאחר נשירת ה"מצנפות".		תמונה 5. פרחי הגפן לאחר פתיחתם - כל שחלה עטורה בזר אבקנים.

תמונה 6. הפרחים לאחר החנטה. בחלק מהם ניתן לראות שרידי אבקנים יבשים.

הרחבה

גפן היין היא אחד מהמינים השייכים לסוג גפן (Vitis) החשוב ביותר במשפחת הגפניים (Vitaceae). מספר המינים בסוג הוא כ – 60 וגפן היין היא המין הנפוץ ביותר מביניהם. הסוג גפן נבדל מיתר הסוגים במשפחה בכך שעלי הכותרת נשארים מחוברים זה לזה ויוצרים כעין מצנפת המכסה את אברי הרבייה של הפרח (תמונות 1-2). פתיחת הפרח מתבצעת באופן הפוך למקובל ובמקום שעלי הכותרת יפרדו זה מזה בחלקם העליון וישארו מחוברים למצעית בחלקם התחתון הם ניתקים מבסיסם ונושרים כיחידה אחת דמויית מצנפת וחושפים את עמוד העלי והאבקנים (תמונה 3). בניגוד לרוב מיני הסוג גפן שהם חד מיניים ודו ביתיים הרי שרוב זני גפן היין הם דו מיניים בעלי דור של 5 עלי גביע מאוחים, 5 עלי כותרת, 5 אבקנים ושחלה המורכבת משני עלי שחלה שכל אחד מהם מכיל 2 ביציות.

המבנה המיוחד של פרחי הגפן מתואר בפסוק "פרחה הגפן פתח הסמדר" (שיר השירים, ז י"ג). הסמדר הוא שמו של פרח הגפן. על פי הסורית סמדר הוא עמידה הפוכה המתארת את האופן בו מאורגנים עלי הכותרת של פרח הגפן. עלי הכותרת אינם מחוברים לבסיס הפרח כי אם בראשו. פתח הסמדר הוא השלב בו נושרת מצנפת עלי הכותרת ומתגלים חמשת האבקנים (תמונות 4-5).

תמונה 3. Chatelet P et al. J. Exp. Bot. 2007; 58:4107-4118

מקראה:
A = תפרחת בגמר התפתחותה בסמוך לפתיחת הפרחים (הקו הלבן מציין 1 ס"מ).
B = מבט מהצד של ניצן פרח (עלי הכותרת הוסרו באופן חלקי) בסמוך לפריחה. ניתן לראות את "מצנפת" עלי הכותרת (Pe), מאבקים מקופלים (An) ושחלה (Or). י
C = פרח פתוח באופן מלא. D = אשכול כ – 6 שבועות לאחר הפריחה.

(1) לשיטת תוס' הברייתא מחדשת שלמרות שהענבים הוסיפו לאחר מכן הם לא נאסרו משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
(2) ב"אוצר לעזי רש"י"
(3) קיימים זני ענבים בהם קיימת האבקה חבויה (cleistogamous) ואם כן ייתכן שנשירת ה"מצנפת" מתרחשת לאחר החנטה.
(4) במאמר המצ"ב מובאת דוגמה ליישום הלכתי של המונח "סמדר": הרב י. פרידמן, 'דילול פירות רבעי', אמונת עתיך 86 (תמוז תש"ע), עמ' 41-42.

רשימת מקורות:

מ. זהרי, עולם הצמחים (299-301).
על פי ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהכנה. ערך "סמדר".
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 73).

לעיון נוסף:

גפן היין באתר צמח השדה

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים