סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

הני שושי ושווצרי מסככין בהו – שוש קירח

 

"אמר רב יהודה: הני שושי ושווצרי מסככין בהו. אביי אמר: בשושי מסככין, בשווצרי לא מסככין, מאי טעמא? כיון דסרי ריחייהו שביק להו ונפיק" (סוכה, יב ע"ב).

פירוש: אָמַר רַב יְהוּדָה: הָנֵי [אותם] שׁוּשֵׁי וּשְׁוָוצְרֵי שהם עלים רחבים של מיני ירקות מְסַכְּכִין בְּהוּ [בהם], כי אינם נחשבים למאכל אדם, ודינם כשאר צמחים. אַבַּיֵי אָמַר: בְּשׁוּשֵׁי מְסַכְּכִין, בִּשְׁוָוצְרֵי לֹא מְסַכְּכִין. ומַאי טַעְמָא [מה טעמו של דבר], כֵּיוָן דְּסָרֵי רֵיחַיְיהוּ [כיון שמבאיש ריחם] לאחר זמן שָׁבֵיק לְהוּ וְנָפֵיק [מניח אותם ויוצא מן הסוכה] ואין לעשות סוכה שאי אפשר לשבת בה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: שוש קירח         שם באנגלית: Liquorice, Licorice-root           שם מדעי: Glycyrrhiza glabra

שם נרדף במקורות: שושי


הנושא המרכזי: לזיהוי השושי


מעט מאד ידוע לנו על זהותם של הצמחים שושי ושווצרי ואף קיימות גירסאות שונות לאופן כתיבתם. ר"ח מפרש: "שושי ושואצרי שמות עצי השדה ושוצרי מפורש שריחם רע". הערוך (ערך "שוש") העתיק את לשון ר"ח. במאירי אנו מוצאים: "שוצי ושוצרי הם עשבים גדולים, ומקצת בני אדם אוכלים אותם, ומ"מ אינם אוכל כדי לקבל טומאה. ומעתה שוצי מסככין בהם אבל שוצרי הואיל וריחם נמאס הרי זה מניח את הסוכה והולך לו ונמצאת דירתו סרוחה וכן אתה למד לכל כיוצא בזה". גם בדבריו אין מידע מספיק המאפשר זיהוי.

בדברי רש"י מובאים הלעזים של צמחים אלו אך פירוש זה מופיע רק בדפוסים וייתכן וכלל אינו מדברי רש"י (ד"ר משה קטן(1)). "שושי - פליי"א בלעז. שווצרי - ארניז"א בלעז, שושי ושווצרי מיני ירקות, ורבי מכיר פירש: שווצרי - ארב"א (צמח, עשב) שקורין פלקיר"א, והוא שעליו רחבין וגדל ביערים". ב"אוצר לעזי רש"י" מתורגם הלעז פליי"א ל"אילנות בטלים" או "אילני סרק". הקשר בין פליי"א ל"אילנות בטלים" עובר דרך תרגום הלעז falje לשרך (ד"ר משה קטן). אמנם היום מתייחס השם שרכים לקבוצת צמחים ירודים חסרי זרעים אך בלשון הגמרא הכוונה לצמחים שאין בהם תועלת: "א"ל רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי" (בבא קמא, צב ע"ב). מפרש רש"י: "קינא דשרכי - אילנות בטלים ואין עושים פרי כמו גברא דשרכא בטל כלומר דרך דקל רע ליגדל בצד אילן סרק" (ראו עוד במאמר "והא אנן תנן אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים מתניתין בשרכא"). משתמע אם כן שלפחות על פי הפירוש המובא ברש"י המודפס שושי הוא עץ או שיח סרק כלשהו ולא שרך במובן הבוטני של שם זה. על פי המאירי הוא ראוי למאכל בשעת הדחק.

הרב ח. י. קאהוט מפרש ב"ערוך השלם"(2) (ערך "שוש") שהכוונה לצמח שוש (ליקוריץ). לדעתו השושי הוא השושא בסורית ו"סוס" בערבית. השוש הוא עשב רב שנתי השייך למשפחת הפרפרניים. מקור השם המדעי הוא מהמילים היווניות מתוק - glykys ושורש – rhiza וניתן לצמח על ידי דיוסקורידס. מקור השם העברי הוא בשם הארמי שושי. בישראל גדלים המינים שוש קוצני (תמונות 1-2) ושוש קירח (3-4). שני המינים גדלים בבתי גידול לחים  ועשויים לכסות בסבך צפוף שטחים נרחבים. עם הצטמצמות בתי הגידול הלחים בארץ הם הפכו לנדירים יחסית. 

השוש הקוצני הוא שיח מסועף בגובה 50-100 ס"מ בעל עלים מורכבים-מנוצים ותפרחות בצורת אשכול בצבע סגול. הפריחה בקיץ ממאי עד אוקטובר והפרי תרמיל זיפני. התפוצה העולמית של השוש הקוצני משתרעת בארצות מזרח אירופה ובארץ בצפון הארץ ומרכזה. השוש הקירח מגיע לגובה של 1 מ' ובעל עלים מנוצים באורך 7-15 ס"מ שלהם 4-7 זוגות עלעלים. הפרחים באורך 0.8-1.2 ס"מ בצבע סגול עד כחול לבנבן ומאורגנים בתפרחות דלילות. הפרי הוא תרמיל שטוח באורך 2-3 ס"מ ומכיל עד 7 זרעים. הצמח גדל בר בדרום אירופה וחלקים מאסיה. בארץ ישראל גדל הצמח בבתי גידול לחים בשפלת החוף ובגולן .

השוש מתפשט באמצעות מערכת של קני שורש המסתעפים בקרקע. מתמצית השורשים המתוקים של הצמח מכינים באגן הים התיכון משקה מתוק, ובארצות רבות מקובל ממתק הנקרא שוש. למתיקות שורשי השוש אחראית תרכובת בשם גליציריזין (glycyrrhizin) שעוצמת מתיקותה הוא פי 30-50 ממתיקות הסוכר. מתיקות זו שונה מאד ממתיקות הסוכר בכך שאין חשים בה במהירות כמו בסוכר אך התחושה ממושכת יותר.

לשורשי השוש יש שימושים נוספים, בעיקר בתעשיית הטבק ובתעשיית התרופות. לאחר המיצוי העיקרי של השורש משתמשים בשארית כמייצב קצף עבור חומרים לכיבוי אש ובחומר הגלם הנותר כדשן לפטריות. גבעול מיובש של שוש קירח, הנקרא "מקל שוש", משמש במטבח כתבלין לתיבול משקאות. השוש ידוע כאחד מצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר, הן ברפואות מסורתיות של תרבויות עתיקות רבות והן ברפואת הצמחים המודרנית. הוא שימש ברפואה היוונית העתיקה כמו גם ברפואה הערבית העתיקה, והתגלה באתרים ארכיאולוגיים שגילם נאמד באלפי שנים. ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות מתונה, והוא מומלץ להכנת תרופות מכייחות, לריכוך שיעול וצרידות ולטיפול בכיבי קיבה. מהשוש מכינים גלולות ומשפרים את טעמן וריחן של תרופות. בגלל הביקוש הרב לצמח הוא הפך לגידול חקלאי בארצות אחדות.

 

               
תמונה 1.  שוש  קוצני -  שיח   תמונה 2.  שוש קוצני - תפרחת ועלה

 

               
תמונה 1.  שוש קירח - חלקי הצמח         מקור
 
  תמונה 2.  מוצרי  מזון שהוכנו משוש       
צילם:  Rik Schuiling / TropCrop - TCS

 

(1) ב"אוצר לעזי רש"י". 
(2) כנראה בעקבות ע. לעף.
 


מקורות עיקריים:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 161-162).

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "שוש קוצני", "שוש קירח".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר