הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם משנה"; "רישא רבנן וסיפא רבי מאיר"; "מתניתין דלא כ..."
מגילה ט ע"ב
משנה. אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות. אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה.
גמרא. הא לענין פר יום כפורים ועשירית האיפה - זה וזה שוין. מתניתין דלא כרבי מאיר, דאי רבי מאיר, הא תניא: מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אינו מביא. מאי טעמא דרבי מאיר - דתניא: +ויקרא ד'+ משיח, אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר המשיח. במאי אוקימנא - דלא כרבי מאיר. אימא סיפא: אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה, הא לכל דבריהן - זה וזה שוין. אתאן לרבי מאיר, דתניא: אירע בו פסול ומינו כהן אחר תחתיו - ראשון חוזר לעבודתו, שני - כל מצות כהונה גדולה עליו, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. ואמר רבי יוסי: מעשה ברבי יוסף בן אולם מציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינוהו תחתיו, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. כהן גדול - משום איבה, כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין. רישא רבנן וסיפא רבי מאיר? אמר רב חסדא: אין, רישא רבנן וסיפא רבי מאיר. רב יוסף אמר: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי.
סוגיה זו שנויה גם במסכת הוריות דף יב - ושם עיקר הסוגיה, וכאן - היא מובאת בדרך אגב הלשון "אין בין" - יש כמה שינויי ניסוח, ובעיקר היא גם קצרה יותר.
מסכת הוריות דף יב
בגמרא:
אין בין משוח בשמן המשחה כו'. מתניתין דלא כרבי מאיר, דאי ר"מ, הא תניא: מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות, דברי ר"מ, ולא הודו לו חכמים.
מ"ט דר"מ? דתניא: +ויקרא ד+ משיח - אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר: הכהן המשיח.
במאי אוקימתיה? כרבנן, אימא סיפא: אין בין כהן משמש לכהן שעבר - אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה, אתאן לרבי מאיר;
דתניא: אירע בו פסול בכהן גדול, ועבר ומינו כהן אחר תחתיו - הראשון חוזר לעבודתו, והשני כל מצות כהונה עליו, דברי ר"מ; רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו, ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף בין אילים מצפורי שאירע בו פסול בכהן גדול, (ועבר ומינו אחר תחתיו, ולא הניחוהו אחיו הכהנים להיות לא כהן גדול ולא כהן הדיוט), +מסורת הש"ס: ]ומינוהו תחתיו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט[+, כהן גדול - משום איבה, כהן הדיוט - משום מעלין בקדש ואין מורידין;
רישא רבנן וסיפא ר"מ?
אמר רב חסדא: אין, רישא רבנן וסיפא ר"מ.
רב יוסף אמר: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי.
מכאן זו תוספת שלא נמצאת בסוגייתנו - במסכת מגילה דף ט עמוד ב:
רבא אמר: ר"ש היא, וסבר לה כר"מ בחדא ופליג עליה בחדא;
דתניא: דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט - אלו הם: פר הבא על כל המצות, ופר יוה"כ, ועשירית האיפה, ולא פורע ולא פורם, אבל הוא פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה, ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח, ומקריב אונן ואינו אוכל [ואינו חולק], מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש, ומשמש בשמונה כלים, וכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו, ופטור על טומאת מקדש וקדשיו, וכולן נוהגין במרובה בגדים חוץ מפר המביא על כל המצות, וכולן נוהגין במשיח שעבר חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה, וכולן אין נוהגין במשוח מלחמה חוץ מה' דברים האמורים בפרשה: לא פורע ולא פורם, ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח, דברי רבי יהודה;
וחכמים אומרים: אינו מחזיר.
והאי ממאי דר"ש היא?
א"ר פפא, מאן שמעת ליה דאמר: פטור על טומאת מקדש וקדשיו? ר"ש.
1.
הגמרא קובעת שמשנתנו [הסוברת, שכהן מרובה בגדים אינו מביא פר לחטאתו] אינה כשיטת רבי מאיר בברייתא הסובר שכהן מרובה בגדים מביא פר על כל המצוות [אלא כחכמים].
2.
"יד מלאכי", סעיף תז:
"מתניתין דלא כי האי תנא - כל היכא דקאמר הכי - קאי במסקנא, מדלא קאמר לימא מתניתין דלא כי האי תנא,... "
כלומר, הקביעה בגמרא שמשנתנו לא תואמת את דעת התנא בברייתא – נשארת גם למסקנה ולא נדחית.
אם הגמרא היתה פורכת את הקביעה הזו, אזי, היתה פותחת את ההשוואה בביטוי "לימא.."
3.
הביטוי "מתניתין דלא כרבי מאיר" מופיע 6 פעמים בש"ס [מתוכם – פעמיים עם פתיחה של "לימא מתניתין דלא כרבי מאיר"].
אבל ייתכן לומר, שמכיון שהגמרא קושרת את כל הדינים יחד ותולה בכמה מחלוקות, אזי יתכן שהכלל הנ"ל של ה"יד מלאכי" לא מחייב.
4.
הגמרא אמרה שבמשנתנו ["סתם משנה"], הרישא – כחכמים – שמרובה בגדים אינו מביא פר הבא על כל המצוות, והסיפא – כשיטת רבי מאיר. בתחלה הגמרא שואלת האמנם זה כך? ורב חסדא אומר אמנם כן.
לפי רב חסדא יוצא, שבדרך כלל הנטיה לא לומר שמשנה "סתומה" היא לפי חכם מסויים וחלק אחר שלה – כחכם אחר החולק על הקודם. [זאת אומרת, שמשנה סתומה ["סתם משנה"] מייצגת מחלוקת תנאים, ורק בלית ברירה אומרים זאת].
5.
רב יוסף מסביר אחרת. משנתנו הסתומה ["סתם משנה"] מייצגת את דעת רבי יהודה הנשיא, שהוא זה שסובר ברישא כשיטת חכמים, ואילו בסיפא סובר רבי יהודה הנשיא כרבי מאיר שכהן שעבר מכהונתו עדיין כל מצוות כהונה גדולה עליו.
5.1
לפי שיטת רב יוסף ניתן לתרץ [לכאורה] באופן זהה כל שאלה בגמרא ששואלת כיצד יתכן שרישא של משנה והסיפא של אותה משנה יתאימו לשני תנאים שחולקים זה על זה. נוכל תמיד לומר, שזוהי דעתו האישית של רבי יהודה הנשיא.
הביטוי "ונסיב לה אליבא דתנאי" מוזכר בש"ס 6 פעמים ותמיד עם הפתיחה "רבי היא..."
הערה: מתאים לומר כך רק - כבסוגייתנו - שאמנם כל חלק במשנה תואם את דעתו של חכם אחר, אבל רק כשמדובר בשני נושאים שונים!
כאן ראוי להוסיף: נמצאנו למדים שבאופן עקרוני ויסודי רבי יהודה הנשיא כלל ביצירתו הגדולה של כתיבת המשנה שני סוגי הלכות:
סוג א: ציטוט של תנאים קדומים, שיש כללי הכרעה ביניהם.
סוג ב: המשנה כוללת את דברי רבי יהודה הנשיא עצמו [למרות ששמו לא מופיע במפורש].
5.2
הליכות עולם שער שלישי פרק ב:
טז. מצינו משנה וברייתא דאתיא בחדא מילתא כחד תנא ובחדא מילתא כחד תנא ואומר כי האי גוונא רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי
אי נמי האי תנא סבירא ליה כפלוני בחדא וכפלוני בחדא כלומר ולא פלוני שנאה ולא פלוני שנאה, בפרק קמא דשבועות מני מתניתין לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא אי ר' ישמעאל קשיא שבועות אי רבי עקיבא קשיא ידיעות וכו' ואסיק רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי בשבועות נסיב לה כר' עקיבא בידיעות נסיב לה כר' ישמעאל,
וכן בפרק אלו נערות אומר בכי האי גוונא האי תנא דברייתא סבירא ליה כרבי [מאיר] בחדא ופליג עליה בחדא, וכן בכל דוכתא:
משמע מדבריו ששני הביטויים "ונסיב לה אליבא דתנאי" ו"סבירא ליה כ... בחדא ופליג עליה בחדא". הביטוי השני מתייחס גם לאמוראים!
6.
רבא מסביר שמשנתנו היא כרבי שמעון שסובר בעניין אחד כרבי מאיר [לעניין דינו של כהן שעבר מכהונתו] ובעניין אחר סובר שלא כרבי מאיר [לעניין דינו של כהן מרובה בגדים].
7.
נראה לי שלמעשה הסברו של רבא דומה להסברו של רב יוסף, אלא, שרב יוסף הסביר שמשנתנו, שמתאימה ברישא ובסיפא למחלוקת התנאים בין רבי מאיר וחכמים, היא שיטת רבי יהודה הנשיא עצמו, ולפי רבא זוהי שיטתו של רבי שמעון. לםי זה יוצא שדעת רבי שמעון היא דעה שלישית, ולכאורה, גם לפי הסברו של רב יוסף - שיטת "רבי" היא דעה שלישית, ואולי אפשר לומר שהיא איננה "דעה" אלא פסיקה!
8.
כמו כן ברור שלפי כל שלושת ההסברים משנתנו - למרות שלא נכלל בה שם של חכם - היא יוצאת מן הכלל של הכלל "סתם משנה – רבי מאיר".
9.
בברייתא שהובאה בגמרא יש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוסי.
מדובר במקרה שכהן גדול עבר מכהונתו [מחמת פסול שקרה לו] ומינו לו "יורש" [שני], ולאחר מכן הכהן הגדול שעבר חוזר לתפקידו.
רבי מאיר סובר – הראשון חוזר לתפקידו המלא ואף השני נשאר בחיובים של כהונה גדולה
ורבי יוסי סובר – הראשון חוזר לכהונתו המלאה, ואילו השני – לא כהן גדול ואף לא כהן הדיוט [כלומר, מתבטלת חשיבותו לגמרי.]
הגמרא במסכת יומא [דף יג א] פוסקת במפורש כרבי יוסי [ראה על כל זה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רלה].
שואלים הפרשנים הרי הכלל הוא שבמחלוקת בין רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי. אם כן, מדוע הגמרא היתה צריכה להכריע במפורש שהלכה כרבי יוסי?
10.
כמה תירוצים נאמרו:
א. כיון שמשנתנו היא כשיטת רבי מאיר ולא כשיטת רבי יוסי, ומשנתנו היא סתומה ונראה היה שכמותה יש לפסוק, ושלא כרבי יוסי, לכן הגמרא במסקנתה ובהכרעתה לפסוק כרבי יוסי היתה חייבת לומר זאת במפורש [על פי סמכותה להכריע בניגוד לכללי הפסיקה הכלליים ["סוגיה כוותיה"]
ב. בסוגייתנו רבא מסיק שרבי שמעון סובר כרבי מאיר, והכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר חל רק במחלוקתו מול רבי מאיר בלבד, אבל מכיוון שרבי שמעון מצטרף לרבי מאיר הרי שיש רוב כנגד דעת היחיד של רבי יוסי, ואין הלכה כמותו, לכן הגמרא היתה חייבת להכריע במפורש כרבי יוסי [כי כך היא מכריעה מבחינה עניינית ובניגוד לכללי הפסיקה – כנ"ל].
11.
השאלה הזאת אם הלכה כרבי יוסי רק נגד "חברו" ולא נגד "חבריו" נידונה בהרחבה:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רל:
הלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו, כ"כ בה"ג בהלכות קצובות דבני מערבא שהביא שם בדף ק"ך א' וז"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכו' כל אלה הלכה כר' יוסי במד"א בזמן שנחלק עליו אחד אבל אי נחלקו עליו חכמים הלכה כחכמים וכו'..... הביטה וראה להקת הנביאים שכולם נתנבאו בזה הדבר דאין הלכה כר"י מחביריו דהנהו רבוואתא דפסקו כרבנן טעמייהו הוי משום דיחיד ורבים הלכה כרבים כמ"ש רבינו מנוח בהלכות סוכה פ"א ואינך דפסקו כר"י הרי כתבו בהדיא דע"כ לא פסקו כמותו אלא משום דתניא כוותיה אף דבעלמא אית להו דאין הלכה כרבי יוסי אלא מחבירו
...
ברם חזי הוית בסמ"ג שם בדף קנ"ד ע"ד שכתב בפשיטות דדעת הרמב"ם הוא דהלכה כר"י מחביריו ...
ואני בער לא אדע על מה אדניהם הטבעו דהא איפכא איכא לאוכוחי מכמה וכמה פסקי הרמב"ם ז"ל דבכולהו פסק כת"ק דר' יוסי ... נמצא לפי זה דיפה כתב הרב יד אהרן בא"ח סי' תקע"ב שבכל ספר היד הרמב"ם פוסק דלא כר"י היכא דפליג עם סתם מתני' ע"ש ...
12.
ג. כיון שבסוגייתנו אחד הדינים של רבי מאיר הוא "גזירה", והכלל הוא ש"הלכה כרבי מאיר בגזירותיו", לכן היה מקום לפסוק כרבי מאיר, ולכן הגמרא היתה צריכה לומר במפורש, שהיא פוסקת דווקא כרבי יוסי.
13.
ד. כל כללי ההכרעה, כגון: הלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר, שייכים רק בהלכות שנוהגות בזמן הזה, ולא בדינים של כהן גדול. לכן הגמרא היתה צריכה להכריע כרבי יוסי, כי לא קיים כלל כלשהו להכרעה בענינים אלה.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רלד:
ההלכות לא נקבעו אלא על מה שהוצרכו לקבוע, כגון על דינים שהיו נוהגין בימי חכמי התלמוד
אבל על דיני נגעים וכיוצא בהם דלא היו נוהגין מאז לא קבעו בהם הלכה
ולא דברו בהם כלל באמרם פלוני ופלוני הלכה כפלוני ואדרבא היכא שהתלמוד פוסק בכיוצא בזה הלכה כפלוני פריך עליה וכי הלכתא למשיחא וכו' כ"כ מהר"י קולון בשורש קס"ה דף קע"ט א' והביאו הכנה"ג בכללי הגמרא אות צ"ט בקצרה והנה זאת חקרנוה כן...
14.
ראה "מתיבתא", הערות ל-לא
