ושמואל מת
חולין צה ע"ב
"אמר: אית לי רב בבבל, איזיל איחזייה. אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקיך! אמר ליה: ושמואל מת, אמר: שמע מינה, נח נפשיה דשמואל. ולא היא, לא שכיב שמואל, אלא כי היכי דלא ליטרח רבי יוחנן".
כתב בחידושי הר"ן: "ואי קשיא לך והא רבי יוחנן בדיק בינוקא ונראה שהוא תולה מעשיו דהא בעי למיזל לאקבול אפיה דשמואל וכי א"ל ושמואל מת נמנע ולא הלך. י"ל שענינו של תינוק אינו מצדדי הנחש אלא כגון נבואה קטנה היא כדאמרינן בפ"ק דב"ב ניתנה נבואה לתינוקות".
וקשה, כיון שפסוקו של תינוק הוא כעין נבואה קטנה, ובדומה לדברי רבי יוחנן עצמו במסכת ברכות דף נה ע"ב ודף נז ע"ב: "השכים ונפל [לו] פסוק לתוך פיו - הרי זו נבואה קטנה", היתכן שתהא נבואה של שקר?! בשלמא לדברי הירושלמי ששמואל אכן מת, בירושלמי מסכת שבת פרק ו ה"ט: "רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הוו מתחמדין מיחמי אפויי דשמואל אמרין נלך אחר שמיעת בת קול עברון קומי סידרא שמעון קליה דטלייא ושמואל מת וסיימון וכן הוות ליה", ניחא. אלא לדברי הבבלי קשיא!
עוד קשה, כיון שהחשיב רבי יוחנן את שמואל לרבו ולגדול ממנו, הכיצד הלכה כרבי יוחנן לגבי שמואל, כתלמיד במקום הרב?
אלא יש לומר שדברי אותה נבואה קטנה בענין מות שמואל – אין דברים אמורין אלא לעניינו של רבי יוחנן. שכך אמרו לו מן שמיא: לגביך שמואל נחשב כמת, ואין לך בבבל רב שמחויב הנך להקביל את פניו. שאף שגדול הוא ממך בעניני חשבונות העיבור ושבילי דשמיא (מסכת ברכות דף נח ע"ב), ובעניני טרפות ורפואות, בשאר דברי תורה גדול אתה ממנו. וכדברי רבי יוחנן עצמו לריש לקיש על אליהו הנביא, במסכת מועד קטן דף כו ע"א: "כיון דכתיב ולא ראהו עוד - לגבי דידיה כמת דמי".
