סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

משבשתא היא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין עג ע"א


ת"ר: זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ונפל הבית עליו או הכישו נחש - אינו גט;
אם לא אעמוד מחולי זה, ונפל עליו בית או הכישו נחש - ה"ז גט;
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
שלחו מתם: אכלו ארי, אין לנו.
ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה, קביל עליה כל אונסא דמתיליד,
לסוף אפיקו בה נהרא; אתא לקמיה דרבינא, א"ל: זיל שפי ליה, דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד.
א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא: אונסא דלא שכיח הוא!
איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא,
אמר להו: אונסא דלא שכיח הוא.
איתיביה רבינא לרבא: אם לא אעמוד מחולי זה, ונפל עליו בית או הכישו נחש - ה"ז גט!
אמר ליה רבא, ואימא מרישא: אינו גט.
א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ומשום דקשיא רישא אסיפא, לא מותבינן תיובתא מינה?
אמר ליה: אין, כיון דקשיא רישא אסיפא, לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא היא,
זיל בתר סברא. 

מבנה הסוגיה:

1.

רישא של הברייתא:

ת"ר: זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ונפל הבית עליו או הכישו נחש - אינו גט;

דין: "אינו גט".

2.

סיפא בברייתא:

אם לא אעמוד מחולי זה, ונפל עליו בית או הכישו נחש - ה"ז גט;

דין שונה - "הרי זה גט".

3.

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?

3.1

רש"י מסכת גיטין דף עג עמוד א:

מאי שנא רישא כו' - אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה רישא נמי ליהוי גיטא דהא מתוך אותו חולי מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה.

לפי רש"י השאלה של הגמרא "מאי שנא..." היא כלפי הרישא.

3.2

ראשונים אחרים אומרים שעיקר השאלה היא כלפי הסיפא "... ומאי שנא סיפא" [ראה "מתיבתא", הערה יב].

3.3

לא ברור לי אם מחלוקת הראשונים לעיל היא מחלוקת נקודתית-עניינית בסוגייתנו, או שמא היא מחלוקת עקרונית-כללית בביאור משמעות הביטוי "מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא".

4.

של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף:

קפד. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, וכיוצא בזה.
כשמקשה מאי שנא כופל הענין, והלא היה די לו בפעם אחת לומר מאי שנא רישא מסיפא, או מאי שנא סיפא מרישא.
ונראה דזה לא שייך אלא כשמסתברא ליה הרישא יותר מסיפא,
או הסיפא יותר מרישא,

לפי דבריו יוצא, שהניסוח בסוגייתנו היה צריך להיות "מאי שנא רישא מסיפא" לפי סעיף 3.1לעיל, או בניסוח "מאי שנא סיפא מרישא" - לפי סעיף 3.2 לעיל.

4.1

אבל כששני הסברות שקולות, אומר מאי שנא שתי פעמים.
כלומר, אם הסברא דרישא עדיף, מאי שנא סיפא, ואם הסברא דסיפא עדיף, מאי שנא רישא. כי היה נראה בעיני.

אם הניסוח בגמרא הוא כפול - כבסוגייתנו - "מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא" משמע ששתי הסברות [הדינים] שקולות ואין העדפה לאחת מהן - ולא כמחלוקת הראשונים לעיל בסוגייתנו.

4.2

ואמנם כך הוא מקשה מסוגיה בדפים הבאים:

אמנם בפרק מי שאחזו (גיטין דף עה) דף ע"ה (א) לא משמע כן, דתניא, הרי זה גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת, על מנת שתחזירי לי [את] הנייר הרי זו מגורשת. ופריך בגמרא, מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא.
כתבו התוספות דקשיא ליה רישא.

4.3

ומקשה מסוגייתנו:

ובפרק מי שאחזו (שם גיטין דף עג) דף ע"ג (א), על הא דתניא אם מתי מחולי זה, דפריך גמרא מאי שנא [רישא] ומאי שנא [סיפא], פירש רש"י (ד"ה מאי), דרישא קשיא ליה.

אבל אותה קושיה תהיה גם על הראשונים החולקים על רש"י - לעיל בסעיף 3.2 ובסעיף 4.

5.

המשך הגמרא:

שלחו מתם: אכלו ארי, אין לנו.

בארץ ישראל פתרו את שאלת הגמרא.

לפי רש"י:
רש"י מסכת גיטין דף עג עמוד א:

שלחו מתם - על ידי מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה.

כלומר, הדין בסיפא של משנתנו הוא משובש [ראה בהמשך] והדין ברישא מתאים לדין שנקבע על ידי חכמי ארץ ישראל.

5.1

ויש להתאים את תשובת הגמרא לפי שתי הדעות במחלוקת לעיל בסעיפים 3.1 ו 3.2.

5.2

עד כאן המסקנה היא שאדם לא מתחשב באונס לא שכיח [ולא צפוי].

6.

המשך הגמרא:

ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה, קביל עליה כל אונסא דמתיליד,
לסוף אפיקו בה נהרא; אתא לקמיה דרבינא, א"ל: זיל שפי ליה, דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד.
א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא: אונסא דלא שכיח הוא!
איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא,
אמר להו: אונסא דלא שכיח הוא.

עד כאן כבסעיף 5.3 לעיל.

7.

איתיביה רבינא לרבא: אם לא אעמוד מחולי זה, ונפל עליו בית או הכישו נחש - ה"ז גט!

מדובר ב"רבינא" שחי בימי רבא [ולא ברבינא חברו של רב אשי]. הוא מקשה על המסקנה בסעיף 5.3 מהסיפא של משנתנו שמשמע ממנה שגם אונס לא שכיח מוגדר כאונס.

8.

אמר ליה רבא, ואימא מרישא: אינו גט.

רבא עונה שמהרישא משמע להיפך, שאונס שאינו שכיח לא מוגדר כאונס וכבסעיף 5.3

9.

א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ומשום דקשיא רישא אסיפא, לא מותבינן תיובתא מינה?

אמנם מהרישא אין קושיה אבל מהסיפא יש קושיה - כלעיל בסעיף 7. כנראה שהוא סובר שהרישא משובשת.

9.1

אמר ליה: אין, כיון דקשיא רישא אסיפא, לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא היא,
זיל בתר סברא.

הוא סובר שכל הברייתא משובשת ואין להוכיח ממנה ואין להקשות ממנה.

9.2

וההלכה תהיה על פי סברא, שאין אדם מעלה בדעתו אונס שאיננו שכיח.

9.3

הביטוי בסוגייתנו "זיל בתר סברא" - מופע יחידאי בש"ס.

10.

ועל המסקנה בסעיף 9 קצת קשה לי, שהרי פעמים רבות בש"ס הגמרא מקשה מרישא לסיפא ומיישבת, ומדוע כאן היא לא מיישבת, למשל, שזו מחלוקת תנאים כמו למשל בסוגיה הקודמת, בגיטין דף עב, שם הגמרא קבעה "אלא מחוורתא, רישא ר"מ וסיפא ר' יוסי".

11.

אלא כנראה שמדובר בהחלטת עורכי הגמרא.

12.

רמב"ם הלכות גירושין פרק ט הלכה יח:

"אמר לה אם לא יעמוד מחלי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי הרי זו ספק ג מגורשת..."

משמע, שהרמב"ם פוסק בסיפא של הברייתא "ספק מגורשת". כנראה שהוא מסביר שזו כוונת הגמרא לעיל בסעיף 9 - "ומשבשתא היא"!

ראה עוד ב"מתיבתא", הערה יד, ועוד.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר