|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
חמרא הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא – שמרים
"הטה את החבית כו'. אמר רבה: לא שנו אלא נשברה, אבל החמיצה משלם את כולה. מאי טעמא גירי דידיה הוא דאהנו לה ... בעי רב אשי: הגביה ארנקי ליטול הימנה דינר, מהו? חמרא הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא, אבל זוזא מינטר, או דלמא: שאני נטירותא דארנקי מנטירותא דדינר? תיקו" (בבא מציעא, מד ע"א).פירוש: שנינו במשנה: הִטָּה אֶת הֶחָבִית אינו חייב אלא על מה שהשתמש בו. אָמַר רַבָּה: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אם נִשְׁבְּרָה החבית, אֲבָל אם הֶחֱמִיצָה החבית מְשַׁלֵּם אֶת כּוּלָּהּ. ומסבירים: מַאי טַעְמָא [מה טעם] הדבר גִּירֵי דִּידֵיהּ הוּא דְּאַהֲנוּ [החצים שלו הם שגרמו] לָהּ להחמיץ, כלומר, מעשיו הם שגרמו ליין שבתוכה שיחמיץ, שאף שנטל רק רביעית, מכל מקום טלטול החבית ופתיחתה הם שגרמו להחמצה ... בָּעֵי [שאל] רַב אַשִׁי: לפי שיטה זו, הִגְבִּיהַּ אַרְנָקִי [ארנק] לִיטּוֹל הֵימֶנָּה דִּינָר אחד בלבד מַהוּ הדין בכגון זה? הרי נאמר: חַמְרָא [יין] הוּא דְּלָא מִינְטַר [שאינו נשמר] אֶלָּא אַגַּב חַמְרָא [יין] ומשום כך אומרים שהיה מעונין בחבית כולה, אֲבָל זוּזָא מִינְטַר [דינר נשמר] בפני עצמו. אוֹ דִּלְמָא שָׁאנֵי נְטִירוּתָא דְּאַרְנָקִי מִנְּטִירוּתָא [שמא שונה שמירתו של ארנק שלם משמירה] של דִּינָר, שהארנק נשמר יותר מדינר בודד, ולכך מעונין בארנק כולו. לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועל כן תֵּיקוּ [תעמוד] במקומה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
המאמר עודכן ומופיע במסכת בבא בתרא (צח ע"א): " ולא אמרן אלא דלא שני בברזא". לקריאה לחץ כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות |
.JPG)
