סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר – אדר סורי
 

"ואמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר אדיר במרום ה'. אי נמי: אדרא כשמיה, כדאמרי אינשי: מאי אדרא דקיימא לדרי דרי. תניא נמי הכי: שדה שיש בה אדר אינה נגזלת, ואינה נחמסת, ופירותיה משתמרין" (ביצה, טו ע"ב).

פירוש: כיוון שנזכרו דברי רבי יוחנן בשם רבי אליעזר ברבי שמעון מביאים דבר אחר שאמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: הרוצה שיתקיימו נכסיו ולא ייגזלו יטע בהן את העץ הקרוי אדר. ורמז לדבר, ממה שנאמר: "אדיר במרום ה'" (תהלים צג, ד), שמשמעות "אדר" כמו משמעות "אדיר" מרמזת על קיום וחוזק. אי נמי [או גם כן] אדרא כשמיה [אדר כשמו], כדאמרי אינשי [כמו שאומרים בני אדם]: מאי אדרא [מה פירוש אדר] דקיימא לדרי דרי [שהוא עומד לדורי דורות]. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחמסת משום שהאדר נעשה סימן מובהק לשדה זה ולבעליו, ופירותיה משתמרין משום שפירות האדר מבריחים באמצעות ריחם המיוחד את החרקים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: אדר סורי          שם באנגלית: Syrian Maple           שם מדעי: Acer obtusifolium

שם נרדף במקורות: אדר, תדהר?


הנושא המרכזי: לזיהוי האדר


שם העץ אדר מופיע בעיקר בספרות חז"ל אך ייתכן ומקורו הוא כבר במקרא. י. פליקס מציע ש"אדרים" הם עצי אדר. בזכריה (יא ב') נאמר: "הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר". לדעתו נמנים בפסוק זה ארבעה מיני עצים: ברוש, ארז, אדר ואלון. לשם מקראי זה אנו מוצאים במקרא שמות נרדפים. בגמרא בסנהדרין (קח ע"ב) מצאנו: "עשה לך תבת עצי גפר, מאי גופר? אמר רב אדא, אמרי דבי רבי שילא: זו מבליגה, ואמרי לה: גולמיש". בגירסה שהייתה לפני הערוך (ערך "אדר") נכתב: "עשה לך תיבת עצי גפר, מאי גפר? רב אמר: אדרא. דבי רבי שילא אמרי: זכליגא ס"א זמליגא ואמרי לה גולמיש". גולמיש על פי התרגום בשיר השירים (ה ט"ו) הוא ארז. את הפסוק "... מראהו כלבנון בחור כארזים" הוא מתרגם "כעולם גבר וחסין כגלמשין". שם נוסף מובא במדרש (בראשית רבה, וילנא, בראשית פרשה טו): "... הדא הוא דכתיב אתן במדבר ארז שטה וגו', ר' אחא אמר ג', ברוש ברתא, תדהר אדרא, תאשור פקסינון וכו'". הקבלה זו מובאת גם בירושלמי (כתובות, וילנא, פ"ז): "... ארבעה ועשרים מיני ארזים הן ומכולן לא פירש הכתוב אלא שבע בלבד הדא הוא דכתיב [ישעי' מא יט] אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו. ברוש ברתא, תדהר אדרא ותאשור פיקסינה וכו'"(1).

בספרות חז"ל אנו פוגשים את האדר או אדרא כמין ארז: "כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסות כו'. אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן: ארז, קתרום, עץ שמן, וברוש. קתרום, אמר רב: אדרא. דבי רבי שילא אמרי: מבליגא, ואמרי לה: זו גולמיש" (ראש השנה, כג ע"א). מפרש רש"י: "אמר רב: אדרא - כך שם האילן, כדאמרינן במסכת ביצה יטע בהן אדר". בתרגום אונקלוס (בראשית, ו י"ד) אנו מוצאים הקבלה בין גפר לקדרוס (קתרום) כדברי רב: "עביד לך תיבתא דאעין דקדרוס, מדורין תעביד ית תיבתא ותחפי יתה מגיו ומברא בכופרא"(2). מצאנו, אם כן, הקבלה בין אדר לשמות המקראיים גפר ותדהר ולשמות מבליגא, גולמיש וקדרוס.

מהמקורות שראינו עד עתה ניתן להסיק שהאדר הוא עץ גבוה העשוי לשמש לבניית התיבה ולהכנת המשואות. ככלל נראה שהארזים שמנו האמוראים בגמרא בראש השנה אינם ארז במובן המצומצם שלו אלא מיני עצי סרק גדולים העשויים לשמש לבנייה משום שעצי פרי לא נוצלו למטרות בנייה. על פי גישה זו המניחה שיחודו של האדר הוא במימדיו הגדולים פירשו רבינו חננאל ובעקבותיו הערוך את האופן בו שומר האדר על יבול השדה. כתב הערוך: "... פי' אדרא כשמה הוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה ואם מסייג בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס בתוכו ומשתמר לעולם".

גם רש"י הביא את פירוש זה אך הוסיף פירוש שני: "שיתקיימו לו נכסיו - שלא יהא אדם חומסן וגוזל שדות ממנו. יטע בהן אדר - אילן חשוב הוא יש לו שם למרחוק, ואומרים: פלוני יש לו אדר בשדהו, ומתוך כך היא נקראת על שמו, ואם הולך למדינת הים ובא אחר והחזיק בה יש לו עדים הרבה שהיתה שלו. ואילו מכרה היה הקול יוצא להיות נקראת על שמו של שני. שנאמר אדיר במרום - כלומר שאדר לשון קיום וחוזק ולכך נקרא אדר. כשמיה - כשמו שמפרשין בני אדם את שמו. ופירותיה משתמרין - לא ידענא מאי היא. יש מפרשים שנוטעין אותו על הגבולים ויש לו ענפים הרבה והוא לשדה לגדר. ולי נראה שהוא מין עשב חשוב וזרעו מתערב עם הפירות ובשדה לבן קאמר, ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים שריח אותו זרע מבריחן והורגן, כדאמר בחומטין שמשמר התבואה במסכת שבת".

בעזרת סוגייתנו נוכל לשרטט קווים כלליים לאפיון האדר. מדובר בעץ גדול וחזק ("אדר – אדיר") המתקיים שנים רבות ("אדר – לדרי דרי") ששמו הארמי הוא אידרא. לחילופין ייתכן ומדובר בעשב שזרעיו מגינים על התבואה מריקבון. מאפיין נוסף מובא בגמרא בגיטין (סט ע"ב) שם מוזכר האדר כתרופה לחום: "לצימרא ברא ליתי תלתא גריבי סופלי ותלתא גריבי אטרף אדרא, ונישלוקינהו כל חד לחודיה וליתיב בינייהו, ולתבינהו בתרתי משיכלי וניתי פתורא וננח עילויה, וניקום מעילוי האי ולותיב עילוי האי, ומעילוי האי ולותיב עילוי האי, עד דניסק ביה הבלא ולסחי מינייהו, וכי שתי, ממיא דאדרא לישתי, ממיא דסופלי לא לישתי, משום דמיעקרי"(3) . מפרש רש"י: "אטרף אדרא - עלין של עץ ששמו אדר". ב"מוסף הערוך" מצאנו: "פי' בל' יון מין ארז ואות א' נוספת ופריו מאכל חזרים". בהמשך דבריו הוא מביא את התרגום על הפסוק במגילת אסתר (ז ט') "ויאמר חרבונא אדרא אמר יצטלב ברישי". ניתן להסיק מדבריו שהאדר הוא עץ סרק גבוה הראוי לשמש כעץ תלייה. במאפיינים אלו אין די וזיהויו של האדר עדיין לוט בערפל. קיימות שתי הצעות שאותן אתאר להלן:
 

אדר סורי

במדרש תנחומא (בובר, תרומה סימן ט) מצאנו הקבלה בין תדהר ואיספנדמון: "אמר ר' שמואל בר נחמני: כ"ד מיני ארזים היו, ומכלם לא נבחר אלא ז', שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו, ברוש אלטיין, תדהר איספנדמון, תאשור פקסנון שהוא מאושר מכל מיני ארזים וכו'". לאור העובדה שמצאנו שהתדהר הוא שם נרדף לאדר הרי שהאדר עשוי להיות איספנדמון. ספנדמנוס (sphendamnos) ביוונית הוא הסוג Acer הנקרא באנגלית maple. ייתכן גם שהצליל תדהר אוAcer מזכיר את השם אדר. מסוג זה גדל בארץ המין אדר סורי.

האדר הסורי (Acer obtusifolium Sm.) המוכר לנו הוא הוא עץ בגובה 8-6 מ', ירוק-עד, שפריו דו-כנפית שנכללים בו שני זרעים, ולכל זרע כנף ככנפי מאוורר. בעת נפילתו נע הפרי כסביבון. באמריקה מוכר בעיקר קרוב משפחתו - אדר הסוכר, שמפיקים מגזעו, בעזרת קידוח, מוהל מתוק הידוע בשם Maple sugar. מין אדר זה מעניק ליערות קנדה אודם-שלכת מרהיב עין בעונת הסתיו. על דגלה של קנדה מופיע הסמל הלאומי: עלה אדום של אדר.

י. פליקס (4) הטיל ספק בזיהוי זה משום שהאדר גדל לממדים של שיח בלבד ולא לממדים של עץ. מתצפיות רבות בגליל העליון עולה שהדבר איננו נכון והאדר מגיע בנופי גיר ודולומיט קשים, לממדי עץ ראוי לשמו. באזורים לחים במיוחד הוא יוצר אף יערות של ממש. נראה שפליקס צפה בעצים באזורים של מחשופי קירטון-חווארי שבהם באמת עקב בעיות באוורור הקרקע סובלים הצמחים מקשיים והם מגיעים למימדים של שיחים נמוכים. ניתן להצביע על קושי אחר בזיהוי זה והוא העובדה שהאדר הוא צמח בר שריבויו האפשרי, בעת העתיקה, יכול היה להתבצע על ידי זרעים ולכן קשה להניח שהוא ניטע. ז. עמר סוקר הצעות זיהוי רבות לשם תדהר ומשבץ אותו בין שמות הצמחים שאינם ניתנים לזיהוי או שסבירות זיהויים נמוכה.
 

רימון

ח. י. קאהוט (ערך "אדר") הציע כקצה חוט לזיהוי האדר את תרגום האמוראים של השם גפר המקביל לאדר: "עשה לך תבת עצי גפר, מאי גופר? אמר רב אדא, אמרי דבי רבי שילא: זו מבליגה, ואמרי לה: גולמיש". לדעתו הגרסה בדברי הערוך משובשת ויש לגרוס כאמור בתלמוד שלפנינו. הוא מזהה את השם בליגא כשם הערבי של הרימון וגולמוש עם שמו בפרסית. 
  

              
תמונה 1. אדר סורי   תמונה 2.  אדר סורי - פרי

 


(1) לדעת ע. לעף שמקור זיהוי התדהר עם האדרא הוא בזיהוי התדהר עם קדרוסקדרא ובעקבות חילוף ק' בא' התקבל השם אדרא. הבעיה בזיהוי זה היא בכך שקרדוס הוא עץ הגדל בלבנון וסוריה ואילו האדר הוא צמח א"י.
(2) פירוש: עשה לך תיבת עצי "קדרוס", מדורים תעשה את התיבה וצפה אותה בפנים ומבחוץ בזפת.
(3) פירוש: התרופה לְצִימְרָא בָּרָא [לחום שבחוץ] לֵיתֵי תְּלָתָא גְּרִיבֵי סוּפְלֵי [יביא שלוש סאין של גרעיני תמרים] וּתְלָתָא גְּרִיבֵי אַטְרָף אַדָּרָא [ושלוש סאים עלים של עץ אדר], וְנִישְׁלוֹקִינְהוּ כָּל חַד לְחוּדֵיהּ [ויבשל כל אחד לחוד] וְלֵיתֵיב בֵּינַיְיהוּ [וישב ביניהם], וְלִתְבִינְהוּ בְּתַרְתֵּי מְשִׁיכְלֵי [וישים אותם בשני ספלים] וְנֵיתֵי פָּתוֹרָא וּנְנַח עִילָּוֵיהּ [ויביא שולחן וישים עליו], וְנֵיקוֹם מֵעִילּוֹי הַאי וְלוֹתִיב עִילוֹי הַאי [ויעמוד מעל זה וישים על זה], וּמֵעִילּוֹי הַאי וְלוֹתִיב עִילוֹי הַאי [ומעל זה וישים על זה], עַד דְּנֵיסַק בֵּיהּ הַבְלָא [שיעלה בו הבל] שיתחמם מאוד, וְלִסְחֵי מִינַּיְיהוּ [וירחץ מהם], וְכִי שָׁתֵי [וכאשר הוא שותה] מִמַּיָּא דְּאַדָּרָא לִישְׁתֵּי [מהמים של האדר ישתה], מִמַּיָּא דְּסוּפְלֵי [מהימים של התמרים] לֹא לִישְׁתֵּי [ישתה], מִשּׁוּם דְּמִיעַקְּרִי [שהם גורמים לעקרות].
(4) עולם הצומח המקראי, הוצאת מסדה, רמת גן, עמ' 122-123.

 

  

מקורות עיקריים:

ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 207-208).
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (126-127).




א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

  1. כד כסלו תשפ"א 15:22 תכונות האדר | שושנה

    מעניין. שמעתי שרשי אומר שזה טוב לטפילי עור. האם ידוע לך משהו על זה?

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר