סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

הני חלפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים – רוזמרין רפואי
 

"אמר רב גידל אמר רב: האי סמלק מברכין עלויה בורא עצי בשמים. אמר רב חננאל אמר רב: הני חלפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים. אמר מר זוטרא: מאי קראה? והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ" (ברכות, מג ע"ב).

פירוש: אמר רב גידל אמר רב: סמלק שהוא עשב ריחני מברכין עלויה [עליו] "בורא עצי בשמים". אמר רב חננאל אמר רב: חלפי דימא שהוא עשב בושם הגדל ליד הים מברכין עלייהו [עליהם] "בורא עצי בשמים". אמר מר זוטרא: מאי קראה [מה הכתוב] ממנו הוכחה לכך שקוראים "עץ" לדבר שיש בו רק גבעולים רכים למדי "והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ" (יהושע ב, ו), הרי שאף גבעולי הפשתן נקראים "עץ" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: רוזמרין רפואי   שם באנגלית: Rosemary   שם מדעי: Rosmarinus officinalis

שם נרדף במקורות: חלפי דימא?


הנושא המרכזי: מהם "חלפי דימא"?


הרמזים הנמצאים בגמרא לזיהוי "חלפי דימא" מעטים ולא נוכל לקבוע את זהותם בוודאות אפילו יחסית בלבד. ראשית יש במשמעות השם להצביע על כך שמדובר בצמח הקשור באופן כלשהו לים. על מבנה הצמח עשוי לכאורה להעיד השימוש במונח "חלפי" אך גם דבר זה לא ברור. "חלפי" עשויים להיות גבעולים או עלים ואפילו חלקים תת-קרקעיים (ראו במאמר "וחלפי תרדין וקולחי כרוב"). "חלפי דימא" הם צמחי בושם שמברכים עליהם "בורא עצי בשמים". הצורך של הגמרא להוכיח מפסוק שהם נחשבים "עץ" מצביע על כך שענפיהם שונים מענפי עץ רגיל אך השוני נתון למחלוקת מפרשים (להלן). הצמחים "חלפי דימא" מוזכרים גם במסכת גיטין (סח ע"ב) כמרכיב בשיקוי לטיפול בכאב ראש: "לדמא דרישא ליתי שורבינא ובינא ואסא דרא, וזיתא וחילפא, וחילפי דימא ויבלא, ולישלוקינהו בהדי הדדי וכו'"(1). מפרש רש"י: "לדמא דרישא - חולי כאב הראש הבא מחמת דם".

רמז לזהות "חילפי דימא" עשוי להיות ההשוואה שערך מר זוטרא בינם לבין גבעולי הפשתן אלא שגם נושא זה לא מוחלט. על פי ערוך (ערך "חלף") גבעולי "חלפי דימא" רכים: "פי' אף על גב דרכיכי, עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ". רבינו יונה על הרי"ף (ברכות, לא ע"ב) כתב באופן דומה: "וסמלק וחילפי דימא העץ שלו הוא רך ביותר ונקרא בלעז רוזמרי"ן ואפילו הכי מברכין עליו בורא עצי בשמים. ויש מפרשים דחילפי דימא הוא הנקרא אישפליג"ו בלעז וכו'". כך גם בספר כפתור ופרח (פרק נו): "אמר רב חננאל אמר רב, הני חלפי דימא מברכינן עליו בורא עצי בשמים. אמר רב זוטרא מאי קראה והיא העלתם הגגה ותטמנתם בפשתי העץ, כיון דאיכא פשתן דאיקרי עץ וחליש וכריך כותיהו, אינהו נמי עץ נינהו".

מאידך גיסא עומדים הסבורים שגבעולי "חילפא דימא" קשים:

"וסמלק וחלפי דימא. הם עשבים בעלי ריח בגופן ואינם רכים כמו עשבים אלא קשין כמו עץ וגדלין על גבי קרקע. ואי הוו להו פירא בודאי בורא פרי האדמה הוו מברכינן עלייהו ולא בורא פרי העץ משום דעץ הנזכר בבורא פרי העץ רוצה לומר אילן והני לאו אילן נינהו. אבל מכל מקום כל דבר שהוא קשה נקרא בלשון העולם עץ. וההוא אינו רוצה לומר אילן אלא דבר קשה. וכיון דכן הני נמי שהן קשין ואית להו ריח טוב בגופן לענין גופן עץ מקרי ומברכין עלייהו בורא עצי בשמים. ומייתי ראיה דאפילו מידי דלאו אילן משום דקשה מקרי עץ מדכתיב ותטמנם בפשתי העץ ובודאי פשתים אינו אילן וקרי ליה עץ" (שיטה מקובצת, ברכות, מג ע"ב).

ייתכן ולמעשה לא קיימת מחלוקת והקביעה שגבעוליהם רכים מתייחסת רק לשלבי הגידול המוקדמים משום שלאחר מכן הם מתקשים כפי שמשתמע מדברי המאירי (ברכות, מג ע"ב):

"ובתוספתא אמרו לענין זה כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא, וכל שמוציאן מעצו אילן הוא. ומכל מקום יש מפרשים שאפילו עשב, כל שהוא מתקשה כעץ, מברכין עליו עצי בשמים ומייתו לה מפשתי העץ, וכדקאמר מאי קראה דכל מידי דעולה בקנה אקרי עץ וכו'".
 

 "חלפי דימא" = רוזמרין

בין המפרשים שקדמו לראשונים אנו לא מוצאים הצעות לזיהוי "חלפי דימא". רב האי גאון כתב: "חלפי ימא. הכא לא ידעינן להו". ברוח זו כתב הערוך (ערך "חלף") בתחילת דבריו: "... ופירשו הראשונים הני חילפי דימא לא בריר לן ודאי מאי ננהו וקיימא לן כי הא מתניתא דכל שתחילת ברייתו מוציא עץ אילן הוא ועל כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עליה. ואמרו ששמו בלעז רוזמרינ"ו". ההצעה לזהות את "חלפי דימא" כרוזמרין מופיעה גם בפירוש רבינו יונה על הרי"ף (ברכות, לא ע"ב): "וסמלק וחילפי דימא העץ שלו הוא רך ביותר ונקרא בלעז רוזמרי"ן ואפילו הכי מברכין עליו בורא עצי בשמים וכו'"(2).

בספר "אור זרוע" (ח"א, הלכות סעודה סי' קע"ט) אנו מוצאים:

"ופירשו הראשונים הני חילפא דימא לא בריר לן ודאי מאי נינהו. וקיי"ל כי הא מתנית' דכל שתחלת ברייתו מוציא עץ אילן הוא על כן כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עלייהו. ואומר ששמו בלע"ז ראזמארין. וכן כתב רבינו אלפס דקיי"ל כי הא מתניתא דכל שתחלת בריאתו מוציא עלין מין ירק הוא וכל שתחלתו ברייתו מוציא עץ אילן הוא".

השם רוזמרין (rosemary) נגזר מהמילים הלטיניות ros-roris = טל ו – marinus = ים ומשמעותו "טל הים". הוא נקרא על ידי היוונים antos שמשמעותו "הפרח" או libanotis שפירושו "לבונה" משום שריחו נחשב כדומה לריח הלבונה או משום ששימש להקטרת קטורת. ח. י. קאהוט (ערך "חלף") טען שהשם "חלפי דימא" זהה ל"טל הים" משום ש"חלפי" (حلاب – hilab) פירושו בערבית טל. לצערי לא הצלחתי לאשר את טענתו. אמת היא שרוזמרין (תמונה 1) גדל בקווי גובה נמוכים ולכן גם קרוב לים אך הוא איננו אופייני לחופי ים. הוא איננו עמיד לרסס הגלים שעשוי היה לכאורה להיקרא "טל הים". ייתכן והשם "טל הים" איננו מתייחס לבית הגידול של הרוזמרין אלא לצבע הפרחים המזכיר את כחול הים.

התפוצה הטבעית של הרוזמרין היא ים-תיכונית ובעבר (לפני כאלפיים שנה) הוא הוכנס לארצות אירופאיות כבריטניה, יוון ואיטליה שם האמינו שהוא ממריץ ומחזק את הזיכרון. אנתרופולוגים וארכיאולוגים מצאו הוכחות לשימוש בצמח ארומטי זה במזון, רפואה, קוסמטיקה במצרים העתיקה, סין, הודו ומסופוטמיה. הוא שימש כגידול חקלאי ובהמשך, בזכות ריחו הנעים, חדר לחלקים רבים בעולם כצמח גינון נפוץ. הרוזמרין הוא שיח מעוצה בעל ענפים גמישים וייתכן ומכאן הגישות השונות ביחס להיותו קשה או רך.
 

"חלפי דימא" = אזוביון

בסוגיה בברכות (מג ע"ב) מפרש רש"י (בניגוד לפירוש המיוחס לרש"י במסכת גיטין): "חלפי דימא - בושם שקורין אשפי"ג, והוא שבולת נרד, ועשוי כעין גבעולי פשתן, דאשכחן גבעולין דאיקרי עץ". החידוש בדברי רב הוא שלמרות שגבעוליהם של "חלפי דימא" אינם מעוצים מברכים עליהם "בורא עצי בשמים". בלשונו של הערוך (ערך "חלף"): "פי' אף על גב דרכיכי, עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ". ד"ר מ. קטן(3)  מתרגם אישפי"ג (espig) לאזוביון (לבנדר) סוג  ממשפחת השפתניים. זיהוי שמציע קאהוט מאפשר לקבוע שמדובר במין אזוביון רחב עלים (תמונה 2) (Lavandula latifolia) שנקרא בעבר Lavandula spica subsp. latifolia. באנגלית הוא נקרא Spike Lavender ובצרפתית Lavande Aspic.

זיהוי הנרד כאזוביון ("בושם שקורין אשפי"ג והוא שבולת נרד") אפשרי משום שמבנה תפרחת האזוביון אכן דומה לשיבולת (תמונה 2). רש"י (שמות, ל ל"ד) כתב: "... שבולת נרד וכרכם, הרי שמונה, שהשבולת ונרד אחד, שהנרד דומה לשבולת וכו'". בספר אבודרהם (ברכת הריח) נאמר: "... סמלק הנקרא בערבי יאסמין וחלפי הים שהי' שבלת נרד וקורין לו בערבי סינביל מברכין עליה' בורא עצי בשמים וכו'". "סינביל" הוא אולי המילה הערבית سنابل (sanabil) שפירושה שיבולת. מעניין לציין שעל פי הטקסונומיה המודרנית אחת מקבוצות המינים בסוג אזוביון נקראת Spica ("שיבולת" בלטינית) בדומה לשם המופיע במקורות ביחס לנרד. ב"ספר השולחן" (הלכות סעודה, שער ד') נאמר: "... סמלק שקורין יאסמין, וסיגילש שקורין ויואלש, וחלפי דמייא שקורין אישפיקא, והוא שבולת נרד, מברכין עליו בורא עצי בשמים".

המין הידוע בסוג הוא אזוביון רפואי (תמונה 3) שממנו מופק שמן אתרי המשמש לצרכים קוסמטיים ורפואיים (ראו עוד במאמרים "כמה ככרין דנרד למרי דיכי", "ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלי"). ענפיו הזקופים של האזוביון עשויים להזכיר את מבנה גבעולי הפשתן והוא עונה גם על התנאי שמדובר בצמח בושם המשמש לרפואה.

במדור "החיים" ב"תלמוד המבואר" מובא זיהוי שלא מצאתי מה מקורו. ההצעה היא של הצמח הנקרא "לימונית עשבונית" ממשפחת הדגניים (תמונה 4). המין שהוצע הוא Cymbopogon schoenanthus. ללימונית עלווה ריחנית. על פי הרפואה העממית לצמח סגולות מרפא: תה מעלי עשב הלימון מקובל כמשמש להרגעת מערכת העיכול, להרגעת כאבים ונגד נדודי שינה. מאחד ממיני עשב הלימון (Cymopogon nardus) מפיקים את שמן הציטרונלה הנחשב למחטא ומשמש ליצור חומר דוחה יתושים. שמנים אלה משמשים גם בתעשיית הסבונים והבשמים. תפוצתו הטבעית של המין C. schoenanthus היא בדרום אסיה וצפון אפריקה. הוא מאכלס בתי גידול יובשניים כך שלא ברור הקשר שלו לים. ייתכן והשם Cymopogon nardus הביא למחשבה שמדובר ב"שיבולת נרד" שזוהתה כ"חלפי דימא". ראו עוד במאמר "עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו". 
 

            
תמונה 1. רוזמרין רפואי   תמונה 2. אזוביון רחב עלים     צילם: Javier martin
 

 

              
תמונה 3. אזוביון רפואי        צילם: Josemanuel
 
  תמונה 4. לימונית עשבונית   צילם: Hakcipta Yosri
 

 

"חלפי דימא" = קינמון

"חלפי דימא" מוזכרים פעם נוספת כמרכיב בתרופה המיועדת לטפל בכאב ראש: "... לדמא דרישא ליתי שורבינא ובינא ואסא דרא, וזיתא וחילפא, וחילפי דימא ויבלא, ולישלוקינהו בהדי הדדי וכו'" (גיטין, סח ע"ב). בניגוד לפירוש רש"י בברכות הרי שכאן אנו מוצאים בפירוש המיוחס לרש"י: "וחילפי ימא - גירופל"א". ד"ר מ. קטן מאיית את לעז זה girofle. והעיר שבכל כתבי היד המילה נכתבת ב"ג". לפי שיטת הכתיב של לעזי רש"י צריך להסיק מכך שיש לקרוא guirofle (מלטינית-יוונית caryophyllon, איטלקית garofola ומכאן נגזר השם הקודם של הציפורן "קַרְפּוֹל"). לחלופין מציע ד"ר קטן שכל הגרסאות טעונות תיקון ויש לגרוס יירופל"א jirofle (ראו שם הצעה שלישית). בספר הרוקח (הלכות ברכות, סי' שמ"ב) נכתב: "... וחילפי דימא הוא גרופלא וכו'". Girofle בצרפתית הוא שמו של התבלין ציפורן העשוי מכפתורי פרחים מיובשים (תמונה 5) של עץ טרופי בשם אוגניית הציפורן (תמונה 6). אחדים משמותיו הנרדפים של העץ הם Caryophyllon plinii ו - Eugenia caryophyllatum. בערבית נקרא התבלין קרנפל או אטפר (צפורן). יש המזהים את קרנפל עם הצמח הנקרא במשנה "כופר" (ראו במאמר "הורד והכופר והלטום והקטף"). הציפורן היה ידוע כתרופה למחלות רבות. הרמב"ם, למשל, המליץ על הציפורן ("ג'ירופלי") כתרופה להסטריה, מחלת הנפילה ודפיקות לב. הוא טען שהנחת אבקת ציפורן כתושה על קדמת הראש בסתיו עשוייה למנוע "נזלים" כלומר התקררות ונזלת(4).

אמנם זיהוי "חלפי דימא" כציפורן מתאים לעובדה שמדובר בבושם המשמש גם כתרופה אך לא ברור הקשר לים משום שאוגניית הציפורן איננה צמח המוגבל לחופי ים. הסבר אפשרי הוא שהשם קשור למוצאו של העץ באיי מאלוקו (אינדונזיה) כאשר התואר "דימא" מקביל לביטוי "איי הים" המוענק לאיים רחוקים. קושי נוסף העומד בפני זיהוי זה הוא ההשוואה שעורך מר זוטרא לפשתי עץ. ענפי העץ אוגניית הציפורן, שגובהו מגיע ל – 10-12 מ', אינם דומים לגבעולי פשתן אלא מעוצים ואין ספק שמעמדם כשל עץ. 
  

              
תמונה 5. תבלין הציפורן        צילום: Denniss   תמונה 6. אוגניית הציפורן       צילם: Midor

    


(1) פירוש: התרופה לְדָמָא דְּרֵישָׁא [לדם שבראש], כאב ראש הבא מחמת רוב דם לֵיתֵי שׁוּרְבִינָא [יביא ארז] וּבִינָא [וערבה] וְאָסָא דָּרָא [והדס לח], וְזֵיתָא [וזית] וְחִילְפָא [צפצפה], וְחִילְפֵי דְּיַמָּא [וערבות ים], וְיַבְלָא (מין עשב), וְלִישְׁלוּקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי [ויבשל אותם יחד] וכו'.
(2) מלשון רבינו יונה לא ברור לגמרי מה הוא הרוזמרין והדבר מתבאר ב"ביאור הגר"א" שם. כתב ה"בית יוסף" (או"ח, סי' רט"ז ז'): "סימלק וחלפי ימא בורא עצי בשמים. בפרק כיצד מברכין (מג:) ופירש רש"י כמו שכתב רבינו וה"ר יונה (שם ד"ה וסמלק) כתב העץ שלו הוא רך ביותר ונקרא רוסמארי"ן ואפילו הכי מברכין עליו בורא עצי בשמים". בשולחן ערוך (שם): "סימלק וחילפי דימא, מברך בורא עצי בשמים; סימלק יש מפרשים רוסמארי"ן; ויש מפרשים יאסמי"ן; ויש מפרשים שהוא עשב שיש לו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו ולכל שורה שלש עלין; וחילפי דימא, הוא שבולת נרד שקורין אישפי"ק". מעיר הגר"א: "י"מ רוסמא"רין. כ"כ ב"י בשם תר"י. וטעה דתר"י לא כתבו אלא על חלפי דימא וכן פי' בערוך בשם הגאונים וכו'".
(3) ב"אוצר לעזי רש"י".
(4) מתוך א. א. שמש, "חומרי מרפא בספרות היהודית של ימי-הביניים והעת החדשה" בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 252-253. 

  


א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר