הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אי קשיא לי הא קשיא לי; אף אנן נמי תנינא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין כ ע"ב

אמר זעירי: נשברה מפרקת ורוב בשר עמה - נבלה. אמר רב חסדא, אף אנן נמי תנינא: מלק בסכין - מטמא בגדים אבית הבליעה; ואי אמרת טרפה הויא, מליקתה זו היא שחיטתה, תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה! אמרי: התם משום דלאו שחיטה היא כלל....
אמר רבא: אי קשיא לי הא קשיא לי, וכי מתה עומד ומולק?...
 

1.
רב חסדא מגיב על דברי זעירי ומביא ברייתא.

2.
הפתיחה היא "אף אנן נמי תנינא". יש אומרים שזאת קושיה, כלומר, מה בא זעירי לחדש הרי נאמר כבר בברייתא.

2.1
ויש אומרים שזאת הוכחה לדברי זעירי. [ראה "מתיבתא", הערה י]

3.
לפי ההסבר הראשון, שזאת קושיה הרי שהגמרא יישבה את הקושיה, ולכן בהמשך בא רבא ואומר "אי קשיא לי הא קשיא לי" – הוא מקשה באופן אחר.

4.
ואם דברי רב חסדא הם הוכחה לדברי זעירי, הרי שרבא בא להקשות קושיה "ראשונה" ומדוע הניסוח הוא "אי קשיא..."? אלא שזוהי דרכו של רבא לומר כך אף על פי שלא היתה קושיה לפניו.

5.
ויש שמסבירים את הלשון של רבא כך: לפי שיטתי אין קושיה, אבל לפי החולקים עלי וסוברים שגם נקובת הושט היא נבילה מחיים – יש קושי. ["מתיבתא", הערה טו, וב"ילקוט ביאורים", עמוד ער]