שורשים טובים וחזקים / רפי זברגר

חולין כז ע''ב

הקדמה

היום אנו מתחילים את הפרק השני של המסכת פרק ''השוחט''. נלמד את תחילת המשנה הראשונה:
השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה - שחיטתו כשרה.
בבהמה יש לשחוט שני סימנים, קנה והושט כדי להכשירה. לעומת זאת, בעוף מספיק לשחוט סימן אחד, או הקנה או הושט (לפי הדעה שנפסקה להלכה). 
 

הנושא

הגמרא מצטטת מדרש של עובר הגלילי (או שם של חכם, או שהיה עובר ממקום אחד למקום שני) על השוני בהלכות שחיטה, בין בהמה, עוף ודגים: 
 

• בהמה שנבראת מן היבשה - הכשרה בשני סימנים.
  בהמה אשר נבראה מכוח ''האדמה החזקה'', הרי שכדי לשחוט אותה צריך לבצע ''פעולה חזקה'', של חיתוך שני הסימנים בעת השחיטה.
   
• דגים שנבראו מן המים - הכשירן בולא כלום
  הדגים הם הצד השני של המתרס, הם נבראו מן ''המים החלשים'', לכן בעת הריגתם, אין צורך לחתוך אפילו לא סימן אחד בניגוד לעוף ובהמות המחייבות שחיטת סימן/ים, אלא כל אופן שיהרגו את הדגים יהיה תקין, ואין הדג נפסל בכך.
   
• עוף שנברא מן הרקק - הכשרו בסימן אחד.
  עוף הינו "יצור ביניים'', בין הבהמה לדגים, בכך שהוא נוצר מאזור ביצתי, בלשון הגמרא ''רקק'' (שלוליות), אשר מורכב גם ממים וגם מאדמה, לכן יש לשחוט אותו ''בפעולה בינונית'' – ע''י סימן אחד ואין צורך בשני סימנים.
   

מהו המסר?

לפי המדרש אשר למדנו זה עתה, אנו מבינים כי פעולת ההריגה או השחיטה חייבת להיעשות בעוצמה דומה לזו של אופן ההולדה. אם ההולדה נוצרה ע''י "פעולה חזקה'', הרי שגם שחיטה ו''סיום את החיים'' ייעשו ע''י "פעולה חזקה", כמו שחיטת שני סימנים. והפוך בדגים: הם נוצרו ע''י ''פעולה חלשה'', לכן ''מסיימים את חייהם'' ב"פעולה פשוטה", כמו הריגה בכל אופן שהוא. עופות הם בדרגת ביניים: נוצרו "במקום ביניים", ולכן הם נשחטים ומסיימים את חייהם ''בדרך ביניים''.
אני מבינים מכך, כי יש משמעות גדולה למקורות. משמעות חזקה למקום ההולדה והגידול. ככל שההתחלה תהיה ''חזקה'' ומשמעותית, כך יקטן הסיכוי לסיים את העולם בדרכים ''פשוטות וקלות''.
הכוחות המוקנים לילדים ברחם אימם, ובשנים הראשונות לחייהם, הינם משמעותיים מאוד להמשך החיים. ככל שהשורשים יהיו איתנים, בעלי עוצמה, עמוקים וחזקים, כך ייטיב ויגדל הילד לתפארת הוריו ומשפחתו. ככל שנתמיד בהקניית כלים, דרך ארץ, אופני לימוד טובים ומידות טובות, הרי שהנטיעה תהיה חזקה ושורשית יותר.
מכאן לחשיבות החינוך בגיל הרך, אשר כאמור מקרין ומשפיע למשך כל החיים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]