סיבוכיות החיים / רפי זברגר

חולין מז ע"א-ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה כי ריאה שנקבה או שחסרה, הינה טריפה ואסורה. היום נתמקד על מבנה הריאה. 
 

הנושא

ואמר רבא: ה' אוני אית לה לריאה.
הריאה מתחלקת לשני חלקים. כאשר בכל צד יש אונות. תרגום המילה אונה: אוזן, כיוון שהן דומות לאוזן.
אפה כלפי גברא, תלתא מימינא ותרתי משמאלא. חסיר או יתיר או חליף – טרפה.
ממשיך רבא ואומר, כי אם האדם עומד בפני פנים הבהמה, הרי שיש לה שלוש אונות מימין, ושתים משמאל. אונה אחת גדולה מכל צד ומעליה, שלש אונות מימין ושתי אונות מצד שמאל.
אם חסר אונה באחד הצדדים, או יש אונה יתירה, או שהמספר התחלף בין ימין לשמאל (שתי אונות בימין ושלש בשמאל), הרי בהמה זו טריפה.
אם חסר אונה, הרי הפסול משום ''ריאה שחסרה''. גם אם יש יותר אונות, הפסול הוא מאותו דין (על פי הכלל: כל "יתר'' נחשב כ''נטול'').
ההוא יתירתא דאתאי לקמיה דמרימר, הוה יתיב רב אחא אבבא, אמר ליה: מאי אמר לך? אמר ליה: אכשרה ניהלה.
היה מקרה של אונה יתרה בבהמה שהגיע לשאלה לפני מרימר. רב אחא ישב בפתח ביתו של מרימר. לאחר שיצא בעל הבהמה, שאל אותו רב אחא, מה פסק לו מרימר. ענה לו כי מרימר הכשיר את הבהמה.
אמר ליה: הדר עיילה קמיה.
אמר רב אחא לאותו בן אדם: חזור לרב אחא, ייתכן כי רב אחא לא עיין היטב במצבה של הבהמה ולא שם לב שיש לה אונה עודפת.
אמר ליה: זיל אימא ליה, למאן דיתיב אבבא, לית הלכתא כוותיה דרבא ביתרת.
מרימר אמר להגיד לאדם אשר יושב בשער ביתי (לא אמר את שמו, מחשש פגיעה בכבודו!), כי אין הלכה כמו רבא ביותרת אונה, ואנו מכשירים בעל חי שיש לו אונה יתרה בריאה, על מספר ''האונות הרגילות''.
והני מילי דקיימא בדרא דאוני, אבל ביני ביני טרפה.
מסייגת הגמרא את דברי מרימר, כי אין לפסול אונה יתרה רק אם היא נמצאת בקו שורה עם שאר האונות, באחד מן הצדדים, אך אם האונה היתירה נמצאת ''בין לבין'', הרי הבהמה טריפה.
ההוא ביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי, סבר רב אשי למיטרפה.
הגמרא מביאה עוד סיפור, אשר גם ממנו נוכל ללמוד הלכה למעשה: בהמה שהייתה לה אונה יתירה ''בין לבין'', ולאור ההסתייגות הקודמת חשב רב אשי להטריפה ולפסול אותה.
אמר ליה רב הונא מר בר אויא: כל הני חיוי ברייתא, הכי אית להו וקרו לה: טבחי עינוניתא דוורדא.
רב הונא "סייג את ההסתייגות'', ואמר כי גם אונה ''בין לבין'' אינו פוסל, שהרי אנו מכירים ויודעים כי לכל החיות הרועות באפר (לפי פירוש אחר מדובר על חיות בריאות ושמנות''), יש ריאה נוספת ''בין לבין'', אשר מכנים אותה בשם ''עינוניתא דוורדא'' – אונת הוורד הקטנה. אם כן, אין מצב שאנו מטריפים את כל החיות, ולכן גם עם עונה כזאת הן כשרות.
והני מילי מגואי, אבל אגבה אפילו כטרפא דאסא טרפה.
מפרשת הגמרא את ההסתייגות: דברי רב הונא חלים רק אם האונה היתרה שנמצא ''בין לבין'' הינה בחלק הפנימי של הריאה. אך אם האונה היתירה נמצאת בחלק החיצוני – אפילו אם היא קטנה מאוד, כעלה של הדס, הבהמה טריפה ופסולה.
 

מהו המסר?

1. למדנו בשבוע שעבר על ''כבוד חכמים''. גם היום אנו מוצאים כי מרימר לא אמר את שמו של רב אחא, כדי לא לפגוע בו (שאמר דבר שאינו נפסק להלכה). נלמד מכך, לשמור ולכבד כבוד כל אדם באשר הוא.
2. השתלשלות הגמרא מעניינת מאוד. בתחילה פסק רבא לאסור אונה יתירה. לאחר מכן, רב אחא חולק ומבהיר כי אין הלכה כרבא, וגם אונה יתירה כשירה. אך הגמרא מסייגת כי מדובר דווקא באונה אשר נמצא ''במקום הנכון'' – בין "ערוגות" מימין ומשמאל, אבל אם האונה גדילה במקום אחר (''בין לבין'') היא אמנם פסולה. ולאחר מכן מסייגים את הסייג ואומרים כי גם ''בין לבין'' כשר, אבל רק אם הוא כלפי פנים, אך אונה ''בין לבין'' כלפי חוץ מטריפה את הבהמה.
אפשר ללמוד מהתנהלות זו מספר מסרים:
a. פעמים לא מעטות, אנו שומעים אמירה אשר נראית על פניו נכונה ללא עוררין. אך אם ''נחכה מעט זמן'', או נאזין גם ''לקולות אחרים'', ניווכח כי האמירה, אשר הייתה כל כך חד משמעית, מסתבר שהיא אינה נכונה. או יש לסייגה בסייג כזה או אחר.
b. החיים אינם ''פשוטים'' כפי שאנו לפעמים נוטים לחשוב. יש לדון ולחלק בשלב ראשון ''חלוקה ראשית'', ולאחר מכן יש לבחון האם יש ''חלוקה משנית'', ולא פעם יש גם מצבים ברמה שלישית או אף יותר גבוהה יותר. נשתדל לחשוב על כל חלק ממורכבות החיים, ולדון כל מרכיב לגופו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]