סימנים למחצה / רפי זברגר

חולין סד ע''א

הקדמה

בתחילת הדף שלנו מביאה הגמרא סימני ביצים של עופות טהורים (וביצי עופות טהורים גם כן טהורים):
1. כל שכודרת ועגולגולת, ראשה אחד כד וראשה אחד חד – טהורה, שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין – טמאין.
אם צד אחד של הביצה ''כד'' (עגול ורחב) וצד שני של הביצה ''חד'' מחודד, כמו שאנו מכירים בביצים של תרנגולים, זהו סימן כשרות הביצה. אם בשני הצדדים אותה צורה, או ''כדים'' או ''חדים'' הרי שזו ביצה פסולה.
2. חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים – טהורה, חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים – טמאה.
החלבון (החלק הלבן) צריך להיות בצד החיצוני והחלמון (החלק הצהוב) בצד הפניני כדי להכשיר את הביצה. אם הצדדים התחלפו, כך שהחלמון הוא החיצוני והחלבון פנימי – פוסל את הביצה.
3. חלמון וחלבון מעורבין זה בזה - בידוע שהיא ביצת השרץ.
גם אם אין חלוקה ברורה בין החלמון והחלבון, כך שהם מעורבבים, הרי זו ביצה של שרץ ופסולה. .
 

הנושא

הגמרא מקשה על סימני ביצים מברייתא, ולבסוף מתרץ רבי זירא ופוסק:
סימנין לאו דאורייתא.
סימני הכשר בביצים אינם דין מן התורה. ומיד מוכיחה הגמרא את דעתו:
דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב אסי: שמנה ספיקות הן, ליבדוק בביצים דידהו! אלא שמע מינה: סימנין לאו דאורייתא.
אם אמנם סימני ביצים היו מן התורה, מדוע אמר רב אסי לעיל (סב:), כי ישנם שמונה עופות שהינם ספק כשירות, (כיוון שהקורקבן שלהם נקלף רק על ידי סכין, ולא ביד כמו כל העופות הטהורים), הרי ניתן לבדוק אותם לפי הסימנים שלמדנו בהקדמה, אלא כנראה, הסימנים לבדם אינם מהווים הוכחה חד משמעית מדין תורה שהביצה כשירה.
אלא למאי הלכתא קתני לה?
אם אנו ''לא מחשיבים'' את הסימנים, אם כן, שואלת הגמרא, לאיזה צורך הם משמשים? עונה הגמרא: 
1. שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין, או חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים - ודאי טמאה.
הסימנים מהווים אינדיקציה לטומאה. כלומר, אם שני ראשים שלהם זהים במבנה (שניהם ''חדים'' או שניהם ''כדים'') מהווה סימן לפסול. אותו כנ''ל גם אם החלמון בצד החיצוני והחלבון בצד הפנימי – בשני מקרים אלו הביצה פסולה. 
2. רישיה חד - חד, רישיה חד – כד, וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים, ואמר לך, של עוף פלוני וטהור - הוא סמוך עליהם.
אם כל הסימנים ''תקינים'' (ראש אחד ''חד'' והראש השני ''כד'', וגם החלבון בחוץ והחלמון בפנים) ובנוסף יש ''עדות'' של גוי על כך שמקור הביצה מעוף טהור – בצירוף מרכיבים אלו אנו כן מכשירים את הביצה.
3. בסתמא - לא תסמוך עליהם, דאיכא דעורבא דדמי לדיונה.
אם ישנה ''עדות'' של הגוי כי מקור הביצה הוא מעוף טהור, ללא ייחוס לעוף מסוים, הרי שאנו לא נסמוך עליו, גם אם יש סימני טהרה (רשב''א). וזאת מכיוון שיש ביצים דומות, של עורב או עופות אחרים, ואנו חוששים שמא טעה הגוי, ולכן אינו נאמן. 
בסיכום התשובה נוכל לומר, כי סימני טהרה לבד אינם מועילים ללא ''עדות'' של גוי. ''עדות סתמית (ללא ייחוס מאיזה עוף הביצה)'' של גוי לא מועילה גם בקיום סימני טהרה. אך אם מופיעים כל סימני טומאה, אז אנו פוסלים בוודאות את הביצה. 
 

מהו המסר?

למדנו היום על סימני ביצים, ונוכחנו לדעת כי סימנים אינם מהווים ''הוכחה חיובית'' ניצחת אלא רק ''הוכחה שלילית''. כלומר, אם כל הסימנים לא קיימים, אנו נפסול את הביצה, אך אם כל סימני טהרה קיימים, לא נכשיר, אלא אם כן יש לנו עוד ''חיזוק'', כדוגמת ''עדות גוי''.
אנו מוצאים מצב זה של ''נאמנות למחצה'' (רק לכיוון אחד ולא לכיוון שני) גם בנושאים אחרים בחיינו.
למשל, כאשר ילד מספר בביטחון רב כי אירוע מסוים לא קרה, אנו כנראה נקבל את דבריו הרבה יותר מאשר אם יספר לנו כי קרה כך וכך. במקרה זה, יש לחשוש שמא הוא ראה את המקרה ''דרך המשקפיים שלו'' ואולי יש גם אמת אחרת...
לכן, בכל מקרה בו אנו מבקשים לבחון מה קרה בדיוק, תמיד כדאי לשמוע עוד אנשים אשר היו באותו אירוע, ובכך להגדיל את הסיכוי שנגיע לחקר האמת.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]