לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב / רפי זברגר

חולין סה ע''א

הקדמה

למדנו במשנה (נט.) על סימני טומאת העוף, נחזור ונזכיר אותם גם כאן: 
1. כל עוף הדורס טמא.
עוף אשר תופס את ''קרבנו'', מגביה אותו מן הקרקע ואוכל - נקרא ''עוף דורס''. 
2. כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף טהור.
שלשה סימנים יש לעופות טהורים:
a. קיום ''אצבע יתירה'' לעוף - אצבע המופנית לכיוון הפוך משאר האצבעות (רש''י), או אצבע גדולה יותר משאר האצבעות (רמב''ן).
b. קיום זפק – הוא כמו כיס, המכיל את האוכל של הבהמה, בדרכו מן הוושט אל קורקבן (קיבת העוף).
c. ניתן לקלף בקלות את הקליפה הפנימית של הקורקבן.
3. רבי אלעזר בר' צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא.
רבי אלעזר מוסיף עוד סימן טומאה (לסימן הראשון של ''עוף דורס''): אם העוף אשר עומד על חוט, מחלק את אצבעותיו, שתים לכאן ושתים לכאן. אבל אם ''חלוקת הרגליים'' שונה, כמו שלש ואחד, הרי אין זה סימן טומאה. 
במאמר זה נלמד ברייתא המרחיבה את ההתייחסות לסימני עוף. 
 

הנושא

תניא רבן גמליאל אומר: דורס ואוכל - בידוע שהוא טמא.
רבן גמליאל מוסיף לנו בסימן טומאה זה, כי הוא אוכל את טורפו לאחר הגבהתו, כפי שהקדמנו להסביר לעיל. 
יש לו אצבע יתירה, וזפק, וקרקבנו נקלף - בידוע שהוא טהור.
רש''י מסביר כאן, כי שלושת סמני הטהרה הנ''ל, מלמדים כי העוף טהור, רק במקרה ואין לו סימן טומאה של ''עוף דורס''. אם יש סימן טומאה של ''עוף דורס'' הרי הוא ''גובר'' על סימני הטהרה והעוף טמא. 
רבי אלעזר בן רבי צדוק אומר: מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור.
גם פה הברייתא מסבירה ומרחיבה את דינו של רבי אלעזר, כפי שתואר בהקדמה. 
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל עוף הקולט מן האויר – טמא. 
רבי שמעון מוסיף עוד סימן טומאה, על אילו שלמדנו במשנה: אם זורקים אוכל לאוויר, והציפור מצליחה ''לקלוט'' את האוכל באוויר, הרי זה סימן טומה. 
ציפרתא - נמי מקלט קלטה.
שואלת הגמרא מיד על דינו של רבי שמעון, והרי ציפרתא, שהוא ידוע לחכמי הגמרא כמין טהור, גם קולט את האוכל באוויר, וזה מהווה סתירה לדינו של רבי שמעון?
אמר אביי: קולט ואוכל קאמרינן.
סימנו של רבי שמעון הוא שהעוף קולט וגם אוכל באוויר, אבל אם קולט באוויר ואוכל בקרקע, אין זה סימן טומאה. ולכן ציפרתא, שהיא אמנם קולטת באוויר אך לא אוכלת באוויר טהורה. 
אחרים אומרים: שכן עם טמאים – טמא, עם טהורים - טהור.
ממשיכים לצטט את שיטת אחרים מהברייתא: אם עוף הוא ''שכן'' ונמצא ביחד עם עופות טמאים, הרי הוא טמא, וכן להיפך: אם הוא ''שכן'' ליד עופות טהורים, הרי הוא טהור. יש מפרשים, כי דין זה של אחרים הוא בעיקר לצד השלילי: רק אם הוא שכן של טמאים הוא בוודאי טמא, אך אם הוא שכן של טהורים, ייתכן שיהיה טהור, אך ייתכן שיהיה גם טמא. 
כמאן? כר' אליעזר, דתניא רבי אליעזר אומר: "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב", אלא מפני שהוא מינו.
מעירה הגמרא, כי שיטת ''אחרים'' אינה אלא כרבי אליעזר, כפי שהסביר בברייתא את נדידתו של הזרזיר אל העורב. נדידה זו מעידה לנו כי הזרזיר הינו עוף טמא, אך ורק בגלל שהוא ''שוכן'' ביחד עם עורב שכידוע הינו עוף טמא. 
הגמרא דוחה את הקשר בין שיטת ''אחרים'' לשיטת רבי אליעזר, וסוברת כי גם חכמים יכולים לסבור כרבי אליעזר.
 

מהו המסר?

המשפט "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב" הינו משפט שהפך להיות למושג, המלמד אותנו כי אם אדם נמשך ל''חברה גרועה'', הרי זה מלמד אותנו כי הוא ''מתאים'' לחברה זו, וגם תכונותיו לא הכי טובות בעולם.
אימרה זו מלמדת אותנו מסר מאוד מאוד חשוב בחינוך, להשתדל מאוד לחבר את ילדינו לחברה טובה. לילדים ערכיים, בעלי מוסר ומידות טובות, אנשים המוכנים לעזור ולסייע לחבריהם. אנשים שאינם מנבלים את פיהם, ושיחתם נעימה ויפה.
זהו ''תפקיד'' מאוד חשוב של ההורים, אם כי לא תמיד בשליטתם המלאה, בוודאי בגילים מאוחרים יותר. בכל אופן, חובתם של ההורים לעשות כל מאמץ, לקשר ולחבר את ילדינו ל''ילדים טובים'', גם אם במקרים קיצוניים הדבר מחייב מעבר דירה לאזור אחר, שיש שם חברה טובה יותר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]