שמאל דוחה וימין מקרבת – הנהגה לרב ולתלמיד / רפי זברגר

חולין צ ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת פרק גיד הנשה כי חייבים גם על גיד נשה של רגל ימין וגם על של רגל שמאל. 
הגמרא קבעה בדף צ' (עמוד ב') כי המשנה אינה הולכת לשיטת רבי יהודה ומוכיחה זאת מברייתא:
דתניא: רבי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת את של ימין.
אם כן, אנו רואים במפורש כי רבי יהודה מחייב רק על גיד הנשה של רגל אחת, ולא על שתי רגליים כפי שלמדנו במשנה. 
המשנה מסתפקת בדעת רבי יהודה: 
איבעיא להו: מיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה, ומאי דעת - דעת תורה, או דלמא ספוקי מספקא ליה?
ספקה של הגמרא, האם כשאמרנו בברייתא בדעת רבי יהודה כי ''הדעת מכרעת'' שמדובר בגיד הנשה של ירך ימין, האם הדעת נוטה באפון וודאי, ופשוט לנו שרבי יהודה פוסק כי מהתורה נאסר גיד הנשה של ירך ימין, או שאנו מסתפקים בכך, ואין הדבר ברור וודאי שאמנם מדובר בגיד הנשה של רגל ימין, אלא רק פסיקת חכמים. 
ספק זה בדעתו של רבי יהודה ילווה אותנו בדף צ' וגם בדף צ''א בניסיונות שונים לפשוט ספק זה. 
 

הנושא

אחד הניסיונות לפשוט את ספק שלנו מדברי רבי יהושע בן לוי: 
ורבי יהושע בן לוי אמר: אמר קרא (בראשית ל''ב, כ''ו): וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ - כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו.
רבי יהושע בן לוי מסיק מן המילים בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ בתיאור מאבק יעקב עם המלאך, כי כנראה המלאך ''חיבק'' את יעקב כדי לתופשו, ואז כביכול "יד ימין של המלאך" הקיפה את גבו של יעקב והגיעה לירך ימין של יעקב ופצעה אותה בגיד הנשה. ומכאן, למד רבי יהודה כי איסור גיד הנשה אינו נוהג אלא ברגל אחת, היא רגל ימין. 
אופן נוסף לצורת ההיאבקות בין יעקב למלאך, שהגיעה לגיד הנשה בירך ימין של יעקב, נלמד בדברי רבי שמואל בר נחמני: 
כעובד כוכבים נדמה לו, דאמר מר: ישראל שנטפל לו עובד כוכבים בדרך - טופלו לימינו. 
יעקב חשב כי המלאך הינו עובד עבודה זרה, ולכן ''יש עניין'' לעמוד תמיד לימינו של עובד עבודה זרה, כדי שאם הלה (העובד עבודה זרה) יבקש להתנכל ליהודי ולהכות בו, שהיהודי ''יהיה מוכן'' עם יד ימין להכות באותו עובד עבודה זרה. לכן, צד ימין של יעקב היה מופנה כלפי המלאך, ולכן כשהמלאך היכה ביעקב, היכה בגיד הנשה של ירך ימין. 
עוד הסבר לאופן ההיאבקות בין יעקב למלאך, נלמד בדברי רב שמואל בר אחא, שדרש לפני רב פפא, בשמו של רבא בר עולא: 
כתלמיד חכם נדמה לו, דאמר מר: המהלך לימין רבו הרי זה בור. 
רב שמואל מסביר כי המלאך נדמה ליעקב כמו.. תלמיד חכם. וישנה גם הלכה ביחס למיקום תלמיד לפני רבו. שהרי למד רב יהודה (יומא ל''ז:) כי אין דרך ארץ לעמוד לימין הרב. לכן, יעקב נעמד לשמאלו של המלאך ולא לימינו, כך שירך ימין של יעקב היה סמוך למלאך, וכשהיכה המלאך ביעקב, היכה בגיד הנשה של ירך ימין. 
רבי בונם מפשיסחה מסביר הסבר יפה את ה"איסור" לעמוד לימין הרב, לאור גמרא במסכת סנהדרין (צז:) . שם קובעת הגמרא, הנהגה טובה לרבנים ביחס לתלמידיהם (וכן הורים ביחד לילדיהם) : לעולם יהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
לפי זה אומר רבי בונים מפשיסחא, כי כוונת הגמרא במשפט "המהלך לימין רבו", לתלמיד אשר מבקש לקבל מן הרב רק את הימין המקרבת, ואז הוא יישאר בור. שכן, יש עניין לרצות לקבל מן הרב גם את ''שמאל הדוחה'', כדי לעצב את האישיות הטובה של התלמיד!
 

מהו המסר?

דברי רבי בונים מפשיסחא מלמדים אותנו, כי כדי להגיע לדרגות גבוהות, ולעלות בסולם המעלות, המידות והדעת, יש להפנים ולקבל ביקורות, ודעות חלוקות. "שמאל דוחה" בעצם מלמדת אותנו, כי אנו לא תמיד צודקים, ויש ללמוד עוד ועוד, לקבל מוסר על דברים לא טובים שעשינו וכן הלאה. אדם, שרק מוכן לקבל פידבק חיובי על מעשיו ופועלו, אינו מתקדם ואינו מגיע לדרגות גבוהות, בלשון הגמרא, נשאר ''בור''.
לכן, ניתן לומר כי החובה לעולם יהא שמאל דוחה וימין מקרבת איננה מופנית רק לרב, אלא גם לתלמיד, אשר צריך להיות מוכן ומזומן לקבל את "שמאל דוחה", באותה הבנה ובאותו רצון לקבל ''ימין מקרבת''.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]