עשיית סדר בדברים / רפי זברגר

חולין צז ע''א-ע''ב

הקדמה

היום נעסוק באמרתו של רבא בדיני תערובות, אשר ''עושה מעט סדר'' במספר הלכות שנפסקו בספקות של תערובות. 
 

הנושא

אמר רבא: אמור רבנן בטעמא, ואמור רבנן בקפילא, אמור רבנן בששים.
ישנם שלושה פסקים בנושא תערובות, אשר הובאו ע''י חכמים:
1. אם האיסור נתן טעם בהיתר, וניתן לברר זאת על ידי טעימת התערובת, הרי שהתערובת אסורה.
2. למדנו בדינו של רבי יוחנן לעיל כי מין בשאינו מינו, ניתן לתת לטבח נכרי, כדי שיטעם ויאמר האם טעם האיסור מורגש. אם טעמו מורגש – הבשר נאסר, ואם אינו מרגיש באיסור - התערובת מותרת. 
3. ודין שלישי שנפסק (עבודה זרה סט. ועוד) שאם האיסור הוא יותר מאחד חלקי שישים מההיתר הרי שהתערובת אסורה, ואם היחס הוא קטן יותר התערובת מותרת. 
רבא כאמור ''מנסה לעשות סדר'' ולקבוע באיזה מצב אנו פוסקים כל פסק מבין שלושת הפסקים. 
הלכך: מין בשאינו מינו דהיתרא ¬- בטעמא.
אם מדובר בשני מינים, האיסור וההיתר אינם מאותו מין, וניתן להבחין בטעם של האיסור ביחס לטעם של ההיתר, וגם שני הדברים מותרים, אזי ניתן להשתמש באפשרות של טעימה. דוגמא: תרומה שנתערבה בחולין, ויש לנו ספק האם להכיל את דין התרומה על כל התערובת או לא. במקרה זה ניתן ליישם את הפסק הראשון ולתת לכהן, אשר מותר לו לאכול תרומה, לאכול את התערובת. אם הוא יבחין בטעם התרומה, הרי שהתערובת כולה תרומה, ואם אינו יבחין, הרי שהתרומה בטלה בתערובת, והתערובת מוגדרת כחולין. 
דאיסורא - בקפילא.
אם מדובר בשני מינים שניתן להבחין בטעם של האיסור ביחס להיתר, אבל אינם דברים מותרים, כגון תערובת של בשר וחלב. תערובת זו אסורה לכולם, ואין מי שיכול לאוכלה ולבדוק אותה. במקרה זה ניישם את הפסק השני, וניתן לנחתום גוי שיטעם מן התערובת, ואם הוא יאמר כ''משיח לפי תומו'' (אינו מעיד עדות פורמאלית, אלא כאומר לחברו מהו הטעם אשר טעם בתערובת זו) שטעם האיסור מורגש – התערובת אסורה, ואם יאמר כי טעם האיסור אינו מורגש – התערובת מותרת. 
ומין במינו - דליכא למיקם אטעמא, אי נמי מין בשאינו מינו דאיסורא דליכא קפילא בששים.
בשני מקרים אחרים אנו ניישם את הפסק השלישי של אחד לשישים: 
1. תערובת של מין במינו, שאין אפשרות להרגיש את טעם האיסור, שהרי טעמו כטעם ההיתר. אין אפשרות של טעימה, לא ליהודי ולא לגוי, לכן משערים את האיסור בהיתר, ביחס של אחד לשישים. 
2. תערובת של מין בשאינו מינו אסורים (כגון בשר בחלב, כמתואר לעיל), אך אין באזור אף גוי שיוכל לטעום תערובת זו, במקרה זה גם משערים את האיסור בהיתר, ביחס של אחד לשישים. 
 

מהו המסר?

כמו שכבר הזכרנו בעבר, לא תמיד מחלוקות ודינים שונים מהווים "מחלוקת אמיתית". בסידור הפסקים של רבא לעיל, ראינו מקרה קלאסי של אבחנה ברורה בין מצבים ומציאויות שונות, המכוונים אותנו למסקנות אחרות. לכאורה, ניתן היה להתבלבל מהפסקים השונים, ולומר אולי כי ישנה טעות באחת או ביותר מהם, ולא ברור כיצד ניתן לפסוק פעם כך ופעם אחרת, ואז בא רבא ועושה לנו "סדר בדברים". מבחין בין מצבים שונים, שכל מצב מאפשר או מחייב לפסוק אחרת.
דרך זו אשר לימד אותנו רבא, אמורה להיות נר לרגלינו בכל דיון או וויכוח בין אנשים. בהחלט יכול להיות, שכל אחד מתכוון למצב אחר, למציאות שונה ולכן דעתו גם כן שונה מדעת חברו. אם ננסה להבחין, להקשיב וללמוד היטב מה כוונת כל אחד מן הדוברים, בהרבה מקרים נוכל לסיים את הוויכוח בהסכמה, כי כאמור כל אחד דיבר על משהו אחר, ובעצם אין פה מחלוקת כלל וכלל.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]