תוכנית בשלבים / רפי זברגר

חולין ק ע''ב

הקדמה

לקראת סוף פרק שביעי, אנו חוזרים ולומדים משנה הקובעת באיזו מקרים חל איסור גיד הנשה. 
 

הנושא

נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה. רבי יהודה אומר: אף בטמאה.
מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה האם גיד הנשה חל על בהמה טמאה או לא. תנא קמא סובר שלא חל איסור נוסף על בהמה טמאה, ואין עוברים על לאו של גיד הנשה, כשאוכלים בשר בהמה טמאה. לעומתו, סובר רבי יהודה כי איסור גיד חל גם על בהמה טמאה. 
אמר רבי יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן.
מוכיח רבי יהודה את טענתו ואומר כי איסור גיד הנשה הרי נאסר כבר בתקופתו של יעקב, ובאותה תקופה עדיין לא נתנה תורה, ולא היה איסור של בהמה טמאה. אם כן, בוודאי שאיסור בהמה טמאה שניתן בהר סיני, חל גם על איסור גיד הנשה אשר קדם לו, ולכן גיד הנשה נאסר אף בבהמה טמאה 
אמרו לו: בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו.
חכמים חולקים על רבי יהודה וסוברים כי חלות איסור גיד הנשה חל רק מסיני ולא לפני כן. אמנם, סיבת האיסור נעוצה בסיפור מאבק יעקב עם המלאך, אך האיסור ''הושהה'' עד מתן תורה, ורק מאותו זמן נאסרה ביחד עם כל התורה כולה. אם כן, לפי חכמים לא היה איסור גיד הנשה לפני איסור בהמה טמאה, ולכן אנו מכילים את הכלל הידוע ''אין איסור חל על איסור'' ואיסור גיד הנשה לא יכול לחול על איסור בהמה טמאה. 
הגמרא דנה בסברת רבי יהודה, ולאחר דין ודברים מגיעה למסקנה כי מדובר על עובר בהמה טמאה, ולמרות זאת אנו אומרים שאיסור גיד חל על איסור בהמה טמאה (למרות שבדרך כלל אנו אומרים שאין איסור חל על איסור) כיוון ש: 
... אע"ג דאיסור טומאה קדים, אתי איסור גיד חייל עליה, שכן איסורו נוהג בבני נח. 
איסור גיד נשה חמור יותר מאיסורים אחרים, שכן הוא כבר נאסר לפני מתן תורה, לאחר מאבק יעקב עם המלאך. ולכן, בגלל חומרתו הוא יכול לחול גם על איסור אחר. 
 

מהו המסר?

סברת חכמים באיסור גיד הנשה מלמדת אותנו כי ייתכן שאומרים דבר מסוים, אך לא מחילים אותו אלא לאחר זמן.
התורה סיפרה את סיפור מאבק יעקב עם המלאך, אשר בסופה היכה המלאך את יעקב, ועל כך נאסרו בני ישראל באיסור גיד הנשה, אך כאמור לדעת חכמים, האיסור חל רק מאות שנים מאוחר יותר.
ניתן ללמוד מכך, כי אפשר "להצהיר כוונות" בזמן מסוים, אך להחיל אותם רק בשלבים מאוחרים יותר.
מטרת הצהרת הכוונות ליצור כיוון, דרך ו"מסלול" לקראת הבאות. אנו מכריזים מהי המטרה, מהו היעד ולהיכן פנינו מועדות. אך בשלב ראשון אנו לא מיישמים את ''כל התוכנית המעשית'' אלא רק מנתבים את כולם לכיוון ולדרך. רק בשלב מאוחר יותר, כאשר כל ההכנות הושלמו, הקרקע בשלה להחיל את כל הכללים, אז, ורק אז אנו מיישמים אותם הלכה למעשה.
דרך זו המיישמת כיוון מסוים בשלבים, באה להקל על ההולכים בדרכה ליישמה ולהפנימה צעד אחר צעד, ולא על ידי ''הנחתה'' כוללת של כל ''הכללים הנוקשים'' בבת אחת.
ניתן ללכת זו בכל מיני מקומות בחיים, וכמובן גם בתא המשפחתי הקטן. לא להנחית כללים נוקשים וליישמם מיידית, אלא, ניתן להכריז ולומר ולספר את הכוונות והיעדים העתידיים, ורק לאחר זמן מה, כאשר הכיוון ברור והדרך סלולה, ניתן להחיל כללים אלו הלכה למעשה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]