הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
שתי הצעות לתיקון הסידור
חולין צא ע"ב
הגמרא, במסגרת הפרק העוסק באיסור גיד הנשה, מביאה את הדברים שהיו בין יעקב לבין המלאך, ואגב זה אומרת שיש הבדל בין האופן שבו המלאכים מהללים את הקב"ה לבין האופן שבו בני ישראל עושים זאת:
1. תלמוד בבלי מסכת חולין דף צא עמוד ב
ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו: גנב אתה, או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. מסייע ליה לרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב: שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ה' צבאות. מיתיבי: חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה - בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא - פעם אחת ביום, ואמרי לה - פעם אחת בשבת, ואמרי לה - פעם אחת בחודש, ואמרי לה - פעם אחת בשנה, ואמרי לה - פעם אחת בשבוע, ואמרי לה - פעם אחת ביובל, ואמרי לה - פעם אחת בעולם; וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות; ואין מה"ש אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: ברן יחד כוכבי בקר, והדר: ויריעו כל בני אלהים! אלא: אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. והאיכא ברוך! ברוך - אופנים הוא דאמרי ליה, ואיבעית אימא: כיון דאתיהיב רשותא - אתיהיב.
אנחנו לא מבינים הרבה בשרפים ובחיות, ולא ברור לנו מה ההבדל בין האופנים, שיכולים להלל את הקב"ה אחרי מלה אחת, לבין השרפים, שלא יכולים לעשות זאת. המפרשים מסבירים שהאופנים הם חלק מכסא הכבוד של הקב"ה, ולכן דרגתם גבוהה יותר.
ואולם, התוספות מעירים שלא רק האופנים אומרים 'ברוך כבוד ה' ממקומו', אלא גם חיות הקודש, וכנראה שגם הם בדרגה גבוהה יותר מזו של השרפים:
2. תוספות מסכת חולין דף צב עמוד א
ברוך אופנים הוא דאמרי ליה - אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב (ישעיה ו) "שרפים עומדים ממעל לו" וגו' וכתיב בתריה "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש" וכו'. ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר 'והאופנים וחיות הקדש' כו' דחיות נמי אומרים ברוך, דעדיפי משרפים, וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך דבתר קרא דברוך כתיב "וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעומתם קול רעש גדול" ובכל דוכתא משמע דהאופנים בתר חיות גרירי דכתיב (יחזקאל א) "ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים" וכתיב נמי "כי רוח החיה באופנים".
אינני נכנס לתיאורי מעשה המרכבה, שהרי אני לא מבין בזה כלום, אבל לפחות להבין את סידור התפילה כדאי. כך אנחנו אומרים בברכת יוצר המאורות בכל יום:
3. ברכת יוצר המאורות:
תִּתְבָּרַךְ לָנֶצַח צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגואֲלֵנוּ בּורֵא קְדושִׁים יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עומְדִים בְּרוּם עולָם וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקול. דִּבְרֵי אֱ-להִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עולָם. כֻּלָּם אֲהוּבִים. כֻּלָּם בְּרוּרִים. כֻּלָּם גִּבּורִים. כֻּלָּם קְדושִׁים. כֻּלָּם עושִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצון קונֵיהֶם וְכֻלָּם פּותְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה וּמְבָרְכִין. וּמְשַׁבְּחִין. וּמְפָאֲרִין. וּמַקְדִּישִׁין. וּמַעֲרִיצִין. וּמַמְלִיכִין. אֶת שֵׁם הָאֵ-ל הַמֶּלֶךְ הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא קָדושׁ הוּא. וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עול מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה. וְנותְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה. לְהַקְדִּישׁ לְיוצְרָם בְּנַחַת רוּחַ. בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה קְדושָׁה. כֻּלָּם כְּאֶחָד עונִים בְּאֵימָה. וְאומְרִים בְּיִרְאָה: קָדושׁ קָדושׁ. קָדושׁ ה' צְבָאות. מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבודו: וְהָאופַנִּים וְחַיּות הַקּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדול מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת הַשְּׂרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאומְרִים: בָּרוּךְ כְּבוד ה' מִמְּקומו:
מסתבר שבחלק הראשון אנחנו אומרים שכל המשרתים כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול – אבל זה לא כולל את האופנים וחיות הקודש, שהם לא בגדר משרתים. לכן בהמשך הדברים אנחנו אומרים שהאופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומתם ואומרים 'ברוך כבוד ה' ממקומו'.
כפי שהתוספות העירו, הדברים שאנחנו אומרים בתפילה מבוססים על שתי נבואות – נבואתו של ישעיהו, שמדבר על השרפים, ונבואתו של יחזקאל, שמדבר על האופנים וחיות הקודש:
4. ישעיהו פרק ו, א-ג
בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל: שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
מי שקרא 'זה אל זה' הם השרפים שקראו האחד לשני. ואילו אצל יחזקאל היה זה רעש גדול, והוא הרעש של האופנים והחיות:
5. יחזקאל פרק ג, י-יד
וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ קַח בִּלְבָבְךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע: וְלֵךְ בֹּא אֶל הַגּוֹלָה אֶל בְּנֵי עַמֶּךָ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ: וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ: וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ וְקוֹל הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל:
לפי זה, בקדושה שאנו אומרים בימות החול, שמופיעה כהקדמה לברכת 'הא-ל הקדוש' בחזרת הש"ץ, אנחנו מחברים את שני הדברים ביחד, ואומרים שאנחנו רוצים לקדש את שמו בעולם, כפי שעושים זאת צבא מרום – ובכך כוללים גם את השרפים וגם את האופנים וחיות הקודש
6. קדושה של חול, נוסח אשכנז:
נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִישִׁים אוֹתוֹ בְּשְׁמֵי מָרוֹם, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָ-אוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יאֹמֵרוּ: "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ".
אלו שני החלקים של הקדושה שמעניינים אותנו כרגע (הפסוק השלישי שאנחנו אומרים בקדושה הוא מתהלים, ואיננו מדברי הנביאים). כאמור, יש פה חיבור של שני דברים שונים: הקדושה שמקדשים השרפים את הקב"ה, והקדושה שמקדשים אותו האופנים והחיות.
בקדושה של שבת ע"פ נוסח אשכנז מופיעה תוספת בין שני הפסוקים הללו, שאולי מפרטת יותר את הקשר בין שני החלקים הללו – השרפים מנבואתו של ישעיהו, והאופנים מנבואתו של יחזקאל:
7. קדושה של שבת, נוסח אשכנז
נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִישִׁים אוֹתוֹ בְּשְׁמֵי מָרוֹם כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָ-אוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". אָז בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק מַשְׁמִיעִים קוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים לְעֻמָּתָם 'בָּרוּךְ' יאֹמֵרוּ: "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ".
ואולם, כשאנחנו מעניינים בדברים, לכאורה העיקר חסר מן הספר. כתוב שיש מי שמשיב לשרפים ואומרים 'ברוך', אבל לא כתוב מי הם אותן דמויות. אנחנו, שמכירים את הסוגיה בגמרא, ומכירים את ברכת יוצר המאורות, יודעים שמדובר באופנים ובחיות הקודש, אבל מוזר שאנשי כנסת הגדולה שחיברו את הקדושה לא ציינו זאת במפורש!
לכאורה כאן גם אפשר להעיר לחזנים המנגנים, שנוהגים להפסיק כך: "אז בקול רעש גדול, אדיר וחזק משמיעים קול". הרי לכאורה הפיסוק צריך להיות: "אז, בקול רעש גדול אדיר וחזק, משמיעים קול". האמת היא שגם הביטוי 'רעש גדול, אדיר וחזק' הוא לא ברור. בדברי הנביאים ישעיהו ויחזקאל לא מופיעים הביטויים 'אדיר' או 'חזק' בהקשר הזה, ומהיכן שאב מי שחיבר את התפילה הזו את הביטוי הזה?
רבי אריה צבי פרומר הי"ד (האדמו"ר מקוז'יגלוב וראש ישיבת חכמי לובלין, שנרצח בשואה) כתב חידוש מעניין מאוד, שיכול ליישב את כל התמיהות הללו יחד:
8. שו"ת ארץ צבי (ר' אריה צבי פרומר, המאה ה-20, פולין) חלק ב ליקוטים
יש להעיר שבקדושה שאומרים בחזרת הש"ץ בשב"ק משנים ממה שאומרים אחרי ברכת יוצר אור לפני השמונה עשרה, כי לפני שמו"ע אומרים: והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים וכו'. – ובחזרת הש"ץ אומרים "אדיר וחזק משמיעים קול" ולא אומרים מי הם המשמיעים את הקול. ונראה לומר כי זו שגיאה, וזה נובע מכיון שלפני מאות בשנים, כשעוד לא הופיע דפוסים, כל הספרים וסדורים לתפילה היו בכתב יד, ובכתב יד היו הרבה מילים כתובות בראשי תיבות וגם הקדושה היתה כתובה בכת"י וכנראה היה כתוב "אז בקול רעש גדול או"ח משמיעים קול", והכוונה היתה: אופנים וחיות. אבל אחד המדפיסים שגג והדפיס מזה את המילים 'אדיר וחזק'. ולולי דמסתפינא מזה שכבר אומרים ככה בקדושה מאות בשנים, הייתי מתקן להגיד 'אז בקול רעש גדול אופנים וחיות משמיעים קול' כמו שאומרים בסדר קדושה שלפני שמונה עשרה.
דבר זה יכול ליישב את כל התמיהות שהזכרנו. ומה עוד שאפשר למצוא סימוכין לדבר זה מסידור עתיק, והוא סידור ר' שלמה מגרמייזא, שהוא סידור שמביא את נוסח התפילה עם הפירושים. לא ברור היכן הוא מצטט את התפילה והיכן הוא מפרש אותה, אבל יכול להיות שהוא מעיד על כך שבאמת היה כתוב בנוסח שלו 'אופנים וחיות', ולא 'אדיר וחזק':
9. סידור ר' שלמה מגרמייזא (ר' שלמה בן שמשון, המאה ה-11, גרמניה) עמוד קסז
קדושה, אז בקול רעש, אז, כשמקדישין השרפים, כדכתיב 'שרפים עומדים ממעל לו', וכתיב 'וקרא זה אל זה ואמר'. האופנים וחיות הקודש בקול רעש גדול משמיעים קול, כדכתיב 'ואשמע אחרי קול רעש גדול' ומתנשאים לעומת שרפים, כדכתיב 'ינשאו האופנים לעומתם', ואומרים באותו קול שמשמיעים 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. ממקומך מלכנו תופיע, מן השמים תגלה מלכותך עלינו, כמו 'הופיע מהר פארן'.
לכאורה יש פה הוכחה מוחצת לתיאוריה של האדמו"ר מקוז'יגלוב. ואולם, אחרונים העירו שעדיין הדבר לא מוכרח, כיון שבסידורים קדומים יותר, כגון סדר רב עמרם גאון מופיע הביטוי 'אדיר וחזק'. (אגב, הנוסח שלו משלב נוסחים שונים שאנחנו אומרים בתפילות השבת:
10. סדר רב עמרם גאון (המאה ה-9, בבל) סדר תפילה
כתר יתנו לך המוני מעלה וקבוצי מטה. יחד כולם קדושה לך ישלשו כמה שנאמר על ידי נביאך: וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבא-ות מלא כל הארץ כבודו. אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים ומתנשאים לעומתם ברוך יאמרו ברוך כבוד ה' ממקומו
כלומר שאם היתה פה טעות, צריך לומר שהיא קדומה מאוד, שהרי עוד במאה התשיעית אנחנו רואים שכתוב 'אדיר וחזק', ולא כתוב 'אופנים וחיות'. אמנם עדיין אפשר לומר לכאורה שמדובר בטעות, אלא שהיא עתיקה מאוד. ואולם, בקובץ 'אור ישראל' היוצא במאנסי, מגיב אדם בשם יהושע מונדשיין מירושלים להצעה לתקן את הסידורים ע"פ דברי האדמו"ר מקוז'יגלוב, והוא תוקף בחריפות את התיאוריה הזו:
11. קובץ 'אור ישראל', גליון לא (אדר ב תשס"ג) תגובות, עמוד רלא
בגליון ל (עמ' רמא) הועלתה ההשערה שבכתבי היד של הסידור היה כתוב 'אז בקול רעש גדול או"ח משמיעים קול", משמעות הר"ת היתה 'אופנים וחיות', אבל אחד המדפיסים פענח זאת בשגגה 'אדיר וחזק'.
השערה זו מופרכת מכל וכל: קיימים כיום כת"י רבים של סידורי תפילה מלפני תקופת הדפוס שבהם הנוסח הוא 'אדיר וחזק', הרי שאין לתלות את הנוסח הזה בשגגת המדפיסים. וכל עוד לא מצינו כת"י שבו נכתבו הר"ת המוזרים הללו, אין שום רגליים והוה אמינא לנוסח 'אופנים וחיות'.
הגישה של תליית נוסח התפילה בשגגת מדפיס מופרכת מעיקרה: כלום לא היתה התפילה שגורה בלשונו של אותו מדפיס, עד כי בראותו את הר"ת הללו נאלץ לחדש נוסח מסברת כריסו?
ואם נאמר שהיה זה מדפיס גוי (שאמנם רבים היו פועלי הדפוס שאינם בני ברית), גוי 'מלומד' שהשכיל מדעתו 'לפצח' ר"ת שלא ראה מעולם, עלינו להוסיף ולומר, שמשעה שנדפס אותו סידור 'מוטעה' זנחו כל ישראל את הנוסח שבו היו מתפללים במשך כל הדורות, ודבקו בנוסח החדש אשר לא שערום הם ואבותיהם?
היש לך דבר מופרך מזה?
הערה נוספת שיש להעיר על נוסח הקדושה, לפי עדות המזרח: בכל הקדושות, הפתיחה של הקדושה היא שאנחנו מבקשים לקדש את ה', כפי שעושים זאת המלאכים. ראינו זאת בנוסח של הקדושה הרגילה לעיל, וגם בקדושה שאומרים הספרדים (ובדומה גם האשכנזים במוסף) העקרון הוא זהה:
15. קדושה נוסח עדות המזרח (ובדומה במוסף לאשכנזים):
נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ. כְּנעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה. וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר. קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָא-וֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים - בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ.
החריג היחיד לכך הוא במוסף של שבת לפי הספרדים (ונוסח ספרד) שבו אנחנו הופכים את הקערה ואומרים שאנחנו לא רוצים להידמות למלאכים, אלא הם רוצים להידמות אלינו:
16. קדושה מוסף של שבת נוסח עדות המזרח
כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלְּשׁוּ כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאֶךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָא-וֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ
מה פשר ההבדל הזה? שמעתי פעם שההבדל הוא שבקדושה הזו אנחנו אומרים גם 'שמע ישראל', שזו קדושה מיוחדת לישראל, ואותה לא אומרים המלאכים, ולכן כאן הם רוצים להידמות אלינו, וזה מסתדר עם דברי הגמרא שבה פתחנו.
אגב, במוסף של ראש חודש וחול המועד אומרים קדושת 'כתר', אבל לא אומרים 'שמע ישראל'. ואכן, ישנם סידורים שבהם כתוב שם 'כתר יתנו לך ה' א-לוקינו מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל קבוצי מטה' ולא 'עם עמך ישראל'. הרב מרדכי אליהו אמר לי שע"פ הקבלה צריך לומר תמיד 'עם עמך ישראל', אבל לכאורה לפי מה שאמרנו, אולי זה מסביר את ההבדל בין הנוסחים של הקדושה בשבת לקדושה בחוה"מ וראש חודש.
דוגמא נוספת לתיקון מפורסם שרצו להציע בסידור הוא מה שאומרים בסוף ברכת המזון.
כידוע, מזמור יח בתהלים מופיע גם בפרק כב בשמואל ב, בהבדלים קטנים. אחד ההבדלים הוא בפסוק האחרון. כך נאמר בשמואל:
17. שמואל ב פרק כב, נא
מִגְדּוֹל (כתיב: מגדיל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:
ואילו בתהלים, המלה הראשונה שונה.
18. תהלים פרק יח, נא
מַגְדִּיל (כתיב: מגדל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:
אנחנו נוהגים לומר בברכת המזון של ימות החול את הנוסח כפי שקוראים אותו בתהלים, ובשבתות וימים טובים את הנוסח כפי שקוראים אותו בשמואל. מה הסיבה לכך? כותב האבודרהם שתי סיבות:
19. ספר אבודרהם (ר' דוד אבודרהם, המאה ה-14, ספרד) ברכת המזון
וקבלתי מרבותי כי בשבת יש לומר מגדול ישועות בוא"ו ובחול מגדיל ביו"ד, ונ"ל הטעם מפני שהשבת הוא מלך גדול כנגד החול. ומגדול הוא מלא בוא"ו וחול"ם בוא"ו הוא מלך גדול. ומגדיל הוא חסר יו"ד וחיר"ק בלא יו"ד הוא מלך קטן. ועוד מגדיל הוא בתהלים ועדיין לא היה דוד מלך. ומגדול הוא בנביאים וכבר היה מלך.
ואולם, לא ברור מה ההבדל העקרוני בין 'מגדיל' ל'מגדול'. יש שהבינו שזו תנועה קטנה (חיריק חסר) וזו תנועה גדולה (חולם מלא), אבל לא ברור החילוק. ומה עוד, שההבדל בין שבתות לשאר ימות השנה לא מופיע בגמרא אלא רק בדורות מאוחרים יותר! מציע הרב עפשטיין, בספרו 'מקור ברוך', שגם זה נבע מטעות סופר:
20. מקור ברוך (ר' ברוך הלוי עפשטיין, המאה ה-20, רוסיה הלבנה) חלק ג עמוד 1408
המנהג אצלנו לומר בנוסח ברכת המזון את לשון הפסוק ״מגדיל ישועות מלכו' (אשר בספר שמואל ב׳ ובתהלים), ואומרים בחול ״מגדיל״ , ובשבת ״מגדול״, וכן בסדורים: ״בשבת מגדול״!
וכמה שעמלו רבים לפרש טעם הדבר ויחס הלשון ״מגדיל״ לחול, ו״מגדול״ לשבת, ולא עשו תושיה ולא הביאו כל פתרון, ובפרט כי הכוונה אחת היא, ומה אפשר להיות ההבדל ביניהם?
ובמגן אברהם בסימן קפט כתב בשם ספר אבודרהם...
...אבל האמת הוא, כי כמו בענין ההערה בסימן הקודם כך בענין זה נפלה טעות סופר קלה מאוד עפ״י פתרון מוטעה באחד הראשי תיבות ע״י אחד המעתיקים שלא בא עד תכונת הענין בכלל ולפתרון נאמן בראשי התיבות בפרט, וממנה נסתעפה הנוסחא המיוחדה...
וזה דבר הטעות :
הפסוק הזה, מגדיל ישועות מלכו, הוא בתהלים (יח, נא), ושם הנוסחא ״מגדיל'. וכן בא פסוק זה בשמואל ב׳ (כב, נא) בהמשך כל הפרשה שבתהלים, ושם הנוסחא ע"פ הקרי ״מגדול"...
ובנוסח ברכת המזון הובא הנוסח מתהלים ״מגדיל" מפני שעיקר מקומה של פרשה זו הוא בתהלים בין יתר קובץ תהלות דוד. ואחד הסופרים המעתיקים את הסידור בכתיבת יד (קודם שנתגלה הדפוס) או הבעלים של הסדור רשם לו בגליון כזה: (אצל מגדיל ישועות מלכו): ״בשב' מגדול", וכיון לומר בזה, כי בשמואל ב׳ הנוסח מגדול, למען דעת ; וידוע, כי ספרי הנביאים הערוכים בשני חלקים מצטיינים חלקיהם בראשי תיבות משמותיהם בתוספת א, ב, להורות (א) חלק ראשון, (וב׳)—הלק שני ; וכותבים שא' (שמואל א׳) שב' (שמואל ב׳) ; מא׳ (מלכים א'), מב׳ (מלכים ב׳), דהא׳ (דברי הימים א׳), דהב' (דברי הימים ב׳); ושוב חשב אחד המעתיקים הבאים, כי המלה בשב' מגדול פתרונה בשבת, כלומר, שבשבת אומרים ״מגדול" , ולא חשב הרבה, וכתב בסדורו הנעתק על ידו מפורש ״בשבת מגדול״, ומאותה ההעתקה בא להעתקה שניה, ומשניה לשלישית וכן להלאה, ומכת"י לדפוס, ומדפוס לדפוס כיום הזה!
ומכל זה מבואר, שאין כל הבדל בין הלשונות, ואפשר לומר ״מגדיל" כפי הכתיב בתהלים וכן ״מגדול" כפי הקרי בשמואל ב׳ , וכזה כן זה בין בחול בין בשבת.
ובנוסח ברכת המזון ברמב״ם בא הנוסח בסתמא ״מגדול".
אבל גם הצעת התיקון הזו אינה מוכרחת. כך כתב הרב פרופסור אפרתי ב'שמעתין':
21. פרופסור יעקב אפרתי, שמעתין, גליונות 111-112 תשנ"ג
דומני שבדבר אחד עכ"פ צדק ר' ברוך, והוא שאין עיכוב בהבדלה זו שבין שבת לחול. ואם טעה ואמר מגדיל בשבת, או מגדול בחול, יצא ידי חובת ברכת המזון, ואינו צריך לחזור לראש. אבל באשר לתיאוריה עצמה, בדבר שלשלת הטעויות שטעו המעתיקים, כביכול, בענין זה ודאי שלא צדק. והוא הגיע לטעות בכמה טעויות חמורות מתוך שלא בדק את הדברים יפה, ונמשך אחרי הברקת שוא, שעלה במוחו החריף בשעה קלה, ובמקום לבדוק תחילה את הדבר, הלך והעלהו על הכתב. ואילו בדק לפחות את דברי אבודרהם עצמם, ולא היה מסתפק בהבאתם מכלי שני, לא היה מגיע לטעות בהם...
ובכן, לא שרשרת טעויות כאן, אלא התפתחות פנימית רגילה, שכמותה מצאנו גם בעניינים אחרים. התיאוריה של ר' ברוך עפשטיין ז"ל מתערערת כבר מתוך עצם העובדה הידועה, שבימי רבותיו של ר' דוד אבודרהם לא חילקו עדיין את ספר שמואל לשניים, וממילא לא היה עדיין בימיהם שמואל ב, ואי אפשר היה לטעות בראשי התיבות בדרך שהוא מתאר.
הבדל גדול יש בלשוננו בין מגדול למגדיל. האחד הוא שם, והאחד פועל, ומכאן ההבדל במשמעותם...
אין זה רחוק מלהניח שבתחילה קבע דוד המלך במזמורו זה, שהוא תפילת הודיה על העבר, ובקש שה' יהיה עמו גם בהווה ובעתיד: 'מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', בהווה ובעתיד, מעין 'ברוך ה' יום יום'. כמו כן יש לשער שבימי שלמה, כאשר עם ישראל זכה לשבת איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, והלויים קבעוהו לשיר ולהלל, תיקנו מגדול במקום מגדיל, מתוך אמונה ובטחון שהנה הגיעה מלכות יהודה וישראל להיות מגדול עוז שלא תמוט. אבל אחרי פילוג המלוכה, כאשר הגיעו ימים קשים למלכות יהודה, חזרו לנוסח המקורי. וכפי שקבע נעים הזמירות מעיקרא. נוסח אחרון זה נתקיים בתהלים (חסר י') מתוך תקוה שבעתיד יוכלו לקרוא שוב מגדול (בוא"ו).
יתכן אפוא, שכאשר החליטו רבותיו של ר' דוד אבודרהם לומר בחול מגדיל ובשבת מגדול, החליטו כן מתוך שהרגישו שהכתוב 'מגדיל ישועות' מתאים לימות החול, ימי העבודה ומלחמת הקיום, כאשר האדם מבקש על פרנסתו היומיומית, כי אלה מזכירים את ימי המאבק של דוד המלך ואת תפילתו על אשר הציל אותו מכף כל אויביו. ואילו בשבת מלכתא, שהיא מעין עולם הבא, ומזונו מוכן מבעוד יום, והיום קדוש למקראי קודש, המזכירים את ימי מלכות שלמה, כאשר ישב איש תחת גפנו ותאנתו, והיה יכול לעסוק בעיסוקים רוחניים, להוסיף חכמה ודעת, ללא דאגות פרנסה ובטחון, מתאים לומר 'מגדול ישועות', ע"פ הקרי בשמואל ב שם. אפשר להבין אפוא גם את המרחיבים, שיש לומר מגדול גם בימים טובים, שאף הם מקראי קודש, וגם בסעודת מצוה של סיום מסכת, שאף היא מעין יום טוב, וקל וחומר ביום העצמאות ויום שחרור ירושלים.
