סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

שקול מילים בכלל, ולהורה שכול בפרט / רפי זברגר

חולין קט ע''א

  

הקדמה

למדנו במשנה בדף ק''ט דיני כחל ולב. כחל הוא האיבר המכונה עטין, חלק של הבהמה המלא בחלב, מה שמאתגר מבחינת איסורי בשר וחלב, והלב מלא דם בדפנותיו, אתגר מבחינת דיני איסור דם. 
הכחל - קורעו ומוציא את חלבו. לא קרעו - אינו עובר עליו. 
לפני שמכינים את הכחל לאכילה, נדרש ''לקורע אותו'' ולהוציא את החלב הטמון בתוכו. הגמרא תפרש כי יש לקרוע באופן של ''שתי וערב, וטחו בכותל''. כלומר יש לקרוע אותו באופן ממשי לגמרי, בצורת שתי וערב, ולאחר מכן, יש לסחוט את החלב שנשאר על הכותל, כל זאת על מנת להוציא לגמרי את החלב מן הכחל. 
אם לא מבצעים זאת, ולא מוציאים את החלב באופן שהוגדר במשנה, ולמרות זאת אוכלים את הכחל עם החלב שבו, לא עוברים על איסור ''לא תבשל גדי בחלב אמו'', כיוון שאין איסור מהתורה על חלב של בהמה שחוטה. הגמרא דנה, האם מותר לכתחילה לאכול זאת, או רק בדיעבד. 
הלב - קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו - אינו עובר עליו.
דין הדם הטמון בלב, דומה לדין החלב האצור בכחל. יש לקרוע את הלב לפני בישולו, ולהוציא את הדם מתוכו, אך אם לא עשו זאת – אין חייבים כרת על אכילתו. רש''י על המשנה מצטט גמרא ממסכת כריתות, שם נאמר כי המשנה מדברת רק על לב של עופות, אשר כמות הדם בו קטנה מכזית, ולכן לא מתחייבים כרת על אכילתו. אך אם יאכל אדם לב של חיות ועופות, ללא הוצאת הדם לפני כן, יתחייב כרת על אכילתו, שכן, זהו ''דם הנפש'' האסור מן התורה. 
 

הנושא

הגמרא מספרת סיפור הקשור לדין אכילת כחל. הפעם נקדים את המאוחר, ונצטט מחלוקת בין סורא לפומבדיתא: 
בסורא לא אכלי כחלי, בפומבדיתא אכלי כחלי.
בסורא החמירו על עצמם ולא אכלו כלל כחל, גם אם צלו אותו וגם אם קרעו אותו. לעומתם, בני פומבדיתא אכלו כחל, לאחר שקרעו אותו וטחו אותו בכותל, כפי שלמדנו במשנה ובגמרא. עתה לסיפור: 
רבין ורב יצחק בר יוסף איקלעו לבי רב פפי, אייתו לקמייהו תבשילא דכחל. רב יצחק בר יוסף אכל, רבין לא אכל.
שני חכמים, רבין ורב יצחק הגיעו לביתו של רב פפי, ונתכבדו בתבשיל העשוי מכחל. רב יצחק לא אכל ורבין אכל. לאחר שלמדנו קודם לכן את המחלוקת בין סורא לפומבדיתא, אנו יכולים להבין כי מחלוקת רב יצחק ורבין, הינה כנראה מחלוקת בין שיטות סורא ופומבדיתא. הגמרא ממשיכה בסיפור המעשה: 
אמר אביי: רבין תכלא, אמאי לא אכל?
אביי פנה אל רבין, וכינה אותו ''תכלא'', במובן של ''הורה שכול'' אשר שכל ל''ע את בניו וקבר אותם. הוא שאל אותו מדוע לא אכל את הכחל, אשר אשתו של רב פפי הכינה להם? והמשיך והסביר את שאלתו: 
מכדי דביתהו דרב פפי, ברתיה דר' יצחק נפחא הואי, ורבי יצחק נפחא מריה דעובדא הוה, אי לאו דשמיע לה מבי נשא, לא הוה עבדא. 
מספר אביי לרבין על ייחוסה של אשת רב פפי. היא הייתה ביתו של ר' יצחק הנפח, שהוא היה ''בעל מעשה'' – זהיר מאוד במעשיו. אם ביתו לא הייתה לומדת בבית אביה, כי כחל מותר באכילה, לא הייתה מבשלת זאת. ומכיוון שהיא הכינה כחל, יש להניח בוודאות גמורה, כי גם רב פפי אכל זאת. לכן, תמוה לאביי מדוע רבין אינו סומך על כך. 
הגמרא לא מספרת האם היה המשך למעשה, או שכך זה נגמר. 
 

מהו המסר

ננסה להבין מדוע אביי מזכיר את העובדה כי רבין היה ''הורה שכול'' מילדיו, כאשר פונה אליו בשאלה זו?
לכאורה, אין זה שייך למקרה, ואף יותר מכך: מאוד לא נעים וקשה מאוד להורה שכול כאשר מזכירים לו עובדה זו, ומכנים אותו ב''תואר המפוקפק'' של הורה שכול!
אולי אפשר להסביר זאת, לאור טענתו של אביי כלפי רבין: דע לך שאשת רב פפי הייתה בת תלמיד חכם גדול, והיא למדה ושמעה מפי אביה ואמה ''תורת חיים''. היא גם נישאה לתלמיד חכם כמו רב פפי, ובוודאי שמרה על ''גירסא דינקותא'' שלה, ולא הייתה עושה שום דבר המנוגד למה שלמדה בבית אבא. כביכול אומר לו אביי: מי כמוך רבין, יכול להבין טענה זו. הרי אתה שכלת את בניך בחייך, ואתה בוודאי יכול להרגיש היטב מה משמעות "גרסת בית אבא''. דע לך, אומר לו אביי, כי אשת רב פפי ינקה דעת וחכמה מבית אביה, אדם גדול מאוד, ולכן יש לך בוודאי על מי לסמוך.
הגמרא לא ממשיכה הלאה, כיוון שכאמור, רבין נקט לפי חומרת אנשי סורא, ללא תלות ב"סברות אביי".
ניתן לומר כי מצד אחד, קשה להורה לשמוע על השכול, אך מצד שני הוא מאוד מעוניין שלא נשכח את הילד(ים), נספר עליהם ונזכור את פועלם ומעשיהם. אביי לא סיפר משהו אישי על ילדי רבין, אך ייתכן כי הזכרתם, ולוא רק לשם דיון בנושא ''גרסה דינקותא'', מעלה את הילדים למודעות וייתכן כי הדבר עושה טוב להורה השכול.
בהחלט ייתכן גם מצב הפוך לגמרי. מצב בו הזכרת עובדת השכול, והעלאת הילדים לשיח, מעלה עצבות ודכדוך להורה, ולכן יש לשקול היטב את המילים. רצוי להכיר את ההורה ולנסות ולאבחן מה יעשה לו טוב יותר.
שקול מילים בדקדקנות, ושבעתיים ביחס להורים שכולים.


ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר