סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1125

"רבינא אמר אפ' תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא
דלא תלי במעשה אבל רובא דתלי במעשה לא"

בכורות כ ע"א

בדיני רוב המקור בתורה שהולכים אחר רוב נלמד מסנהדרין ושם הוא רוב - "דאיתא קמן" - נמצא לפנינו רוב דיינים נגד מיעוט הולכים אחר הרוב. וכ"כ במקרה המפורסם של 9 חנויות. וברוב דאיתא קמן גם רבי מאיר הולך אחר הרוב (תוס') ואילו ברוב דליתא קמן - רוב שבטבע גם הוא נלמד מסנהדרין אלא ששם נחלקו ר"מ וחכמים, שחכמים הולכים אחר הרוב ור"מ חושש למיעוט.

על דברי רבי ישמעאל במש' הלוקח בהמה מן העו"כ ואינו יודע אם ביכרה אם לא, למעלה משנה ספק. שאלה הגמ' מדוע שלא נלך אחר רוב בהמות שיולדות תוך שנה ואם מצאנו שילדה לאחר שנה וודאי שהוא לא בכור, חידשה הגמ' חידוש גדול שר"י יכול לסבור בשיטת חכמים שהולכים אחר הרוב, דוקא ברוב שלא תלוי במעשה אבל ברוב שתלוי במעשה לא הולכים אחר הרוב. כלומר רוב שהוא במציאות, כגון קטן וקטנה במס' יבמות, אין חוששים לייבם שמא ימצא סריס, משום שרוב קטני העולם אינם סריסים, ואין על האדם לעשות שום פעולה כדי לצאת מכלל סריס, ואין על האשה לעשות שום פעולה לצאת מכלל איילונית, מטבע הדברים שהקב"ה ברא את העולם שרוב האנשים אינם סריסים ורוב הנשים אינן איילוניות, כך גם לגבי הרוב בחולין יא., רוב הבהמות אינן טרפה וכו', כל אותם דיני רוב מתבססים על רוב שנובע מטבע העולם, מבלי שנצטרך לתלות את הרוב במעשה שנעשה, אבל אצלנו הולדת הבהמה תלויה במעשה שגרם להריון ולידה, ורוב כזה שתלוי במעשה לא סומכים עליו, ולכן סבור ר"י במש' שהדין הוא ספק ולא הולכים כאן אחר הרוב.

הראשונים והאחרונים תמהו על חידוש דין זה שדווקא בלא מעשה הולכים אחר הרוב, ומקשים ממקומות רבים שסותרים כלל זה. התוס' אצלנו מק' ממש' ביבמות קיט. לגבי אשה בלי ילדים שבעלה הלך עם צרתה למדינת הים והודיעו לה שבעלה מת. נא' במש' "לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה". שואלת הגמ' למה שלא נתיר לה להנשא ולסמוך על רוב נשים מתעברות ויולדות. והגמ' שם מעמידה את המש' אליבא דר"מ שחושש למיעוט. מקשים התוס' הרי הגמ' אצלנו חידשה בדיני רוב שכאשר הדבר תלוי במעשה לא הולכים אחר הרוב, א"כ מדוע נדחקה הגמ' להעמיד שלא אליבא דהילכתא בשעה שאפשר להשתמש בתרוצו של רבינא. מה בין רוב בהמות מתעברות ויולדות, לרוב נשים מתעברות ויולדות. ' הרי"ט אלגזי כאן (כט) ובשעה"מ על הרמב"ם הל' פרה אדומה פ"א מק' ממספר מקומות: הגמ' בחולין אומרת ש"רוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם" וניתן ע"פ רוב לסמוך על שחיטתם וזה הרי רוב שתלוי במעשה. וכן מהגמ' בשבת כג. שסומכים על רוב עמי הארץ שמעשרים. משמע מגמרות אלו שהולכים אחר רוב גם במעשה. רבים המפרשים שניסו ליישב קוש' עצומה זו. תרוץ פשוט נמצא בשו"ת משיב דבר (ח"ה כו). מסביר שיש לחלק בין מעשה בהמה ובין מעשה אדם בר דעת. ובזה התיישבו כל הסתירות. במעשי בני אדם אמנם הולכים אחר הרוב, אבל מה שהתחדש בסוגייתנו שלא הולכים, מדובר במעשה של בהמה. וכך נסביר את הגמ': "רבינא אמר אפ' תימא רבנן, כי אזלינן בתר רובא, ברובא דלא תלי במעשה" אפ' ברוב שבטבע - דליתא קמן, שלא תלוי במעשה הולכים אחר הרוב "אבל רובא דתלי במעשה לא", דהיינו מעשה כגון דידן של בהמה, אבל מעשה של בני אדם כן הולכים כמו הכלל הידוע, אלא שרוב האחרונים לא למדו כך ולכן נקטו לחומרה גם לגבי רוב שנעשה ע"י בני אדם. וכך מצאנו בשו"ת רב פעלים (ח"א יו"ד י') אין לסמוך על רוב חתיכות קטנות שנמלחו - כי הוא רוב התלוי במעשה.

באגרות משה (יו"ד ח"א לה) מביא שאין לסמוך על רוב המבוסס על פעולות החקלאים לזריעת ירקות באופן מסוים שלא ימצאו בו תולעים, שהרי זה כרוב התלוי במעשה ויש לחוש. והחזו"א (כ', ד) צדד לפרש עניין רוב התלוי במעשה, לפי שאינו מבוסס על סיבה טבעית קיימת, אלא על קיבוץ מקרים ולכן אין בזה דין רוב, ולפי"ז לעולם הדבר תלוי בשיקול דעת ואין למדים מכאן למקום אחר.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)