חיתוך צנון או בצל בסכין בשרית
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
חולין קיב
בגמרא נאמר שסכין שחתכו בה בשר ולאחר מכן חתכו בה צנון, שהוא דבר חריף, אסור לאכול את אותו צנון עם חלב. רש"י כותב שני טעמים לכך: א. לפעמים יש על הסכין שמנונית של בשר שאינה ניכרת והצנון בולע טעם מממשות הבשר. ב. גם אם אין ממשות של בשר על הסכין, מחמת דוחק הסכין בשעת החיתוך נפלט מהסכין טעם הבשר ונבלע בצנון, וחריפות הצנון גורמת לבליעה מרובה של טעם הבשר. בהלכה ברורה מובא ששום או בצל שגם הם חריפים דינם כצנון. ובבירור ההלכה מובא שהאור זרוע מדגיש שההבדל בין שני הטעמים הוא בסכין שהיא בוודאות נקייה, שאז לא שייך הטעם הראשון אלא רק הטעם השני.
עוד מובא שם שנחלקו הראשונים כאיזה טעם לפסוק. כמו כן ישנה עוד מחלוקת האם רק סכין בת יומה הופכת את הצנון לבשרי או גם כשאינה בת יומה. מחלוקת נוספת היא האם כל הצנון נאסר או רק שכבה אחת כדי קליפה. עוד מחלוקת יש האם אפשר לטעום את הצנון, ואם לא מרגישים בו טעם בשר – לאכלו עם חלב, האם ניתן לסמוך על טעימה של סתם אדם או אפילו של מומחה לטעמים.
להלכה המחבר בשולחן ערוך מביא בסתם את הדעה המקלה, שאפשר לסמוך על טעימה, וללא טעימה רק אם הסכין היה בן יומו או שאינו מקונח הצנון הופך לבשרי, ונראה שכך הוא פוסק. בשם יש אומרים הוא כותב את הדעה המחמירה שגם אם הסכין לא היה בן יומו ואפילו אם היה מקונח הדבר אסור, והש"ך כותב שנוהגים כדעה המחמירה. הרמ"א כותב שלכתחילה כל הצנון נאסר, אבל לא בדיעבד.
