קבל ועשה / רפי זברגר

חולין קכו ע''ב 

הקדמה

נלמד את המשנה בדף שלנו העוסקת במקרה נוסף של דין ''שומר'' כפי שלמדנו במשנה בדף הקודם. 
 

הנושא

ביצת השרץ המרוקמת - טהורה.
מתוך שמונה שרצים הנזכרים בפרשת שמיני בספר ויקרא, ישנם כאלה המטילים ביצים, וישנם אחרים שאינם מטילים ביצים. המשנה שלנו מדברת על שרץ המטיל ביצים, ופוסקת המשנה, שאם הביצה מכילה אפרוח (''מרוקמת'' – נרקם בה האפרוח), הרי שהיא טהורה, כיוון שאין אפשרות לגעת באפרוח המטמא, ולכן הביצה טהורה. 
ניקבה כל שהוא - טמא.
אבל אם הביצה מנוקבת, אפילו בנקב קטן מאוד בגודל של שערה, הרי שאפשר לגעת באפרוח בתוך הביצה, ולכן הנוגע בביצה, אפילו שלא נגע באפרוח – נטמא. 
דין זה דומה לדין של "קולית השרץ" אשר למדנו כאמור, במשנה הקודמת. גם שם חילקנו בין מצב שאפשר לגעת במוח העצם, ואז הנוגע בעצם טמא, אף שלא נגע במוח העצם, לבין מקרה שאין אפשרות לגעת בעצם (העצם ''סתומה''), אז – אין הנוגע בעצם נטמא. 
שם הסברנו את העיקרון המדבר על טומאה מדין ''שומר''. העצם, או הביצה נידונים מדין ''שומר'' על מוח העצם, או על האפרוח, טמונים בתוך העצם או הביצה. מכיוון שהמוח או האפרוח מטמאים את הנוגע, גם הנוגע בעצם או בביצה, גם ללא נגיעה במוח העצמות או באפרוח, ניטמא מדין ''שומר''. אבל אין שומר יכול לטמא, אלא אם כן ניתן לגעת ''בדבר הנשמר'', ולכן, אם העצם או הביצה "סתומים", ואין אפשרות לגעת במטמא שנמצא בתוכם, הנוגע בהם טהור. 
עכבר שחציו בשר וחציו אדמה, הנוגע בבשר – טמא, באדמה - טהור.
עתה עוברת המשנה לדון בעכבר מיוחד במינו: עכבר ''הנולד מן האדמה''. רש''י על המשנה מדמה זאת ל''אשפה המשרצת תולעים''. עכבר כזה, הנמצא באמצע התהוותו, והוא ברגע מסוים חצי בשר וחצי אדמה. במצב זה פוסק תנא קמא, שאם נגע בבשר עצמו – נטמא, אך אם נגע בחלק האדמה שבו – טהור. בכל מקרה, אנו רואים מדין זה של המשנה, שעכבר מסוג נדיר שכזה, מטמא באופן עקרוני, ולפי תנא קמא רק אם נגע בבשר עצמו. 
רבי יהודה אומר: אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר - טמא:
רבי יהודה חולק על תנא קמא וסובר, כי גם אם נגע בחלק האדמה שבעכבר זה - נטמא. הגמרא מעמידה בדעתו של רבי יהודה, כי מדובר בעכבר שלכל אורכו נוצר כבר חצי בשר, והחלק השני לכל האורך טרם הפך לבשר ועדיין עפר. במקרה כזה, בכל חלק של עפר, יש ''כנגדו'' חלק של בשר. ומכיוון שכך, סובר רבי יהודה כי גם העפר כבר נחשב לחלק מן הבשר, ולכן הנוגע גם בעפר נטמא. 
 

מהו המסר

למדנו היום על עכבר מיוחד במינו – הנולד מן העפר. רבים המדענים בימינו ובדורות הקודמים, חושבים שאין אמת בדבר, ולא ייתכן כי בריאת עכבר תהיה מן האדמה, ללא ''רביה נורמאלית''. מנגד, ישנם עדויות על עכברים מסוג זה, וגם הרמב''ם ''השכלתן'' הגיע למסקנה כי אפשרות כזאת קיימת, למרות היותה ''משונה ובלתי מוסברת''.
אנו רואים כי יש דברים שאנו לומדים ומקבלים, גם אם אין לנו הבנה בדברים, ויכולת להשיג את התבונה כיצד הם קורים.
כמובן, שלאדם מאמין הרבה יותר קל להפנים עניין שכזה. שהרי בריות הרבה יותר מסובכות, שאין לנו כלל הבנה בהם נוצרו ונוצרים כל הזמן ע''י הקדוש ברוך הוא, ולכן גם תופעה כזאת או אחרת, שעל פניו נראה לנו תמוהה, אם חז''ל העידו וקבעו בה מסמרות, הרי שאנו הולכים לאורם ומאמינים כי ישנה תופעה כזאת.
אנו מכירים גם מצוות המכונות ''חוקים'' שגם בהם אין לנו הבנה, כמו למשל מצוות פרה אדומה, המטמאת את העוסקים בה, ומטהרת את המשתמשים בה, ובכל אופן אנו מאמינים בלב שלם בקיומה של המצווה, ובעז''ה, כאשר נוכל ליישמה בפועל, נעשה זאת בשמחה רבה.
גם בסוגיות חינוכיות, אנו לפעמים מורים לילדינו או תלמידנו לנהוג בהנהגה מסוימת, אף אם אין להם הבנה והסבר כרגע לאותה פעולה או הנהגה.
''יש עניין'' בחינוך לקבל את דברי המחנך, אף על פי שאינם מובנים ואינם נראים לילד, וכך יש לשאוף להנחיל לילדינו לקיים.
אמנם אין להרבות במקרים אלו, וברוב המקרים כדאי ורצוי מאוד להסביר לילד את ''מהות התקנה'', כדי שיפנים אותה גם בשכלו ובמוחו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]