סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קנ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף קכד ע"ב

 

להבין דברי חכמים וחידותם בהפטירם לומר "עורבא פרח"

 

פעמיים אנו מוצאים בש"ס את הביטוי "עורבא פרח", אשר נאמר כמענה על שאלה ששאל רב אויא סבא, פעם כששאל את רב הונא, ופעם כששאל את רבה בנו. בשתי הפעמים ישנו המשך למענה זו על ידי בניהם. לראשונה מצינו במס' ביצה (כא.): "בעא מניה רב אויא סבא מרב הונא, בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מהו לשחטה ביום טוב, אמר ליה, מותר, אמר ליה, וכי מה בין זה לנדרים ונדבות, אמר ליה, עורבא פרח. כי נפק אמר ליה רבה בריה, לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא, אמר ליה, ומה אעביד ליה אני היום 'סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים'". שוב שנית מצינו במכילתין (קכד ע"ב): "בעא מיניה רב אויא סבא מרבה בר רב הונא, קולית סתומה לרבי ישמעאל מהו שתטמא, אית ליה לר' ישמעאל את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא, והכא היינו טעמא משום דבא לכלל מגע מלפניו, או דלמא לית ליה, אמר ליה, עורבא פרח. אמר ליה רבא בריה, ולאו היינו רב אויא סבא מפומבדיתא דמשבח לן מר בגויה דגברא רבה הוא, אמר ליה, אני היום סמכוני באשישות".

רש"י כתב לפרש הדברים: "עורבא פרח - ראה עורב פורח באויר, כלומר, השיאו לדבר אחר", ועל השאלה: "ולאו היינו רב אויא סבא מפומבדיתא דמשבח לן מר בגויה דגברא רבה הוא", כתב רש"י (ביצה שם): "ולמה דחיתו והלך לו בכלימה", ועל כך היתה התשובה: "אני היום סמכוני באשישות", ופירש"י (שם): "אני היום סמכוני באשישות, יום טוב הוא, ודרשתי לרבים, וחליתי מטורח הדרשה, וקורא אני עלי סמכוני באשישות הביאו לי סעודה ואסעוד", וכאן כתב רש"י: "סמכוני באשישות - כלומר צריכני חיזוק, לפי שסר כחי מכח הדרשה שדרשתי היום ברבים, דשבת הרגל היתה".

ו"להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם", כי בסוד שיח האמוראים הקדושים ודאי טמונות כוונות עמוקות ונסתרות, נביא בזה ביאורים אחדים: ב'עיון יעקב' (ביצה שם) כתב שבאומרו 'עורבא פרח' היה רמז למה שהשיב לו אחרי כן, שעומד הוא עתה אחרי הדרשה, ועדיין לא בא מאכל לפיו באותו היום, והוא על פי הידוע דהעורב אכזרי בטבעו, ופורח מלתת מזון לבניו, וכדכתיב (תהלים קמז, ט): "נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו", ופירש"י: "פירשו רבותינו שהוא אכזרי על בניו, והקב"ה מרחם עליהם ומזמין להם יתושין מתוך צואתם ונכנסין לתוך פיהם". וזהו שרמז לו: "כמו שהעורב פורח מבניו ליתן להם מזונות, כן הוא מתאכזר עליו מלמנוע אכילתו".

כיוצא בזה ובדרך אחרת כתב ה'חתם סופר' (ביצה שם וכן בחי' כאן): "יש לדקדק דנקיט לשון מגונה ולא אמר 'יונה פרח', וי"ל עפ"מ דאמרינן בעירובין (כב:) ''שחורות כעורב' (שיה"ש ה, יא) במי אתה מוצאן [לדברי תורה] במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש. רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב. רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב', והנה, הכא יום טוב היה, ודרש חצי היום, כפירש"י, ועכשיו אחר שהיה יגע מהדרשא רצה לעסוק בשמחת יו"ט באשישות ותפוחים, ובא ר' אויא ושאיל ליה, 'א"ל עורבא פרח', פירוש, כבר פרח ועבר זמן 'עורבא', היינו חצי היום שעשיתי עצמי כעורב, ועתה רוצה אני לסעוד סעודת יום טוב... ואם כן במאי דאמר לו 'עורבא פרח', רמז ליה 'אני היום סמכוני באשישות'".

הגאון החיד"א מבאר בדרך רמז ורז, וז"ל ב'פתח עינים': "וצריך למודעי מה הלשון 'עורבא פרח' להשיאו לדבר אחר, ואפשר לומר בדרך צחות ודרך דרש, כי ידוע שהקושיות שיש בהלכה הוא מכח הקליפות, ולכך רבינו האר"י ז"ל בכח גדול היה עוסק בש"ס לשבור הקליפות, והבין רבה בריה דרב הונא דמה שאמר אביו 'עורבא פרח' הלביש הדברים, אך ח"ו כי ידבר מילי דכדי, אך רצה לומר, כי שאלה גדולה שאל וצריכה רבה, וזה מחמת כי הסט"א המכונה ל'עורבא' טמא פרח בכל... וכלומר, שאין בידו להשיב, ולכן רמז לו 'עורבא פרח', שהיו מסתירים סתרי תורה ברמז נפלא, וכונתו לומר, שהטומאה פרחה שאינו יכול להבין, ואמר לו רבה בריה, דכיון דרב איויא דגדול כוחו, והוא גברא רבא היה לו להתעסק עמו, כי הוא גדול מאוד, ושנים שעוסקין בתורה שכינה שרויה, ובאמצעות השכינה תוסר הקליפה ויבינו הענין, והשיבו: 'אני היום סמכוני באשישות', וסר כוחי, כלומר, מה שאמרתי 'עורבא פרח', רמזתי שהחולי בא מתערובות טוב ורע מרפ"ח ניצוצין... וזהו שאמר 'עורבא' - לשון תערובות, 'פרח' אותיות רפ"ח ניצוצין, ולכן מזה תש כוחי וחליתי היום וצריך להתחזק" (ראה עוד 'דבש לפי' ערך עורב).

עוד העיר בזה החיד"א (שם) בפלוגתא קדומה לגבי יגיעת התורה ביום השבת קודש, דהנה, השל"ה הק' כתב (מסכת שבת ד"ה וקראת לשבת עונג): "יקום מתוך שמחת אכילתו לקבוע לימוד או יישן מעט לנוח ראשו ואבריו, ואח"כ ישוב ללמוד נושא ונותן בעומקה של הלכה כפי השגתו והבנת שכלו". לעומתו כתב הגאון היעב"ץ בסידורו (מוסך השבת בית המדרש ז-ח ונמצא אחר זמירות ליום השבת): "ותלמיד חכם שמילא כריסו בשר ויין התורה יכנס לפרדס חכמת האמת ויטייל בו, שעונג הוא לו, ודאי אך לא יטריח עצמו בעיון עמוק, ואין צריך לומר שלא יטריח עצמו בלימוד הגמרא בעומק, דלא כשל"ה, שגם זה נחשב חילול שבת כו', אלא צריך להבדיל יום השבת בכל דבר, שאפי' הלימוד בתוה"ק צריך להיות תענוג ולא יהא כמשא כבד ועבודה קשה...".

אמנם, ממה שהשיב רבה בר רב הונא: "אני היום סמכוני באשישות", וברש"י: "כלומר צריכני חיזוק לפי שסר כחי מכח הדרשה שדרשתי היום ברבים דשבת הרגל היתה", כותב החיד"א דמזה "מוכח דאם לא היה מכח דכחיש חיליה הוה עסיק בעומק העיון בשבת קדש עם רב איויא, ומכאן תשובה למה שכתב הרב יעבץ שתלמיד חכם העוסק בעיון בשבת מחלל השבת...".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר