סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

קושיא קודמת לשאלה / רפי זברגר

חולין קכט ע''ב

  

הקדמה

המשנה האחרונה של פרק תשיעי, "העור והרוטב", הינה המשך ישיר למשנה הקודמת, בה דנו על איבר ובשר מנותקים באופן חלקי מן הבהמה, עדיין מחוברים לגוף הבהמה ומידלדלים. היום נעסוק באותה סוגיה אך ביחס לאדם. 
 

הנושא

האבר והבשר המדולדלין באדם - טהורים.
אבר אשר נחתך באופן שלם מן האדם מטמא כמו מת עצמו: במגע, במשא ובאוהל. אבר והבשר המידלדלים ועדיין קשורים לאדם, אינם מטמאים כמו האבר התלוש, אלא נשארים בטהרתם. הלכה זו נלמדת מפסוק בפרשת פרה בתחילת פרשת חקת. (במדבר י''ט, י''ד): זֹאת הַתּוֹרָה: אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל - כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. אדם מטמא רק לאחר מיתה, ולעומת זאת, אדם חי ''מציל'' גם את האיבר המחובר אליו. 
מת האדם - הבשר טהור. 
הזכרנו במשנה הקודמת את הדין של "מיתה עושה ניפול'' במשמעות שאם מת האדם (שם עסקנו בבהמה) הרי שאנו רואים את האיבר או הבשר כאילו נפל בחיים. לכן הבשר טהור, שהרי בשר הנופל מאדם חי אינו נטמא. 
האבר מטמא משום אבר מן החי, ואינו מטמא משום אבר מן המת - דברי ר' מאיר, ורבי שמעון - מטהר:
אבל ממשיך רבי מאיר ואומר, כי האבר, כיוון שאנו רואים אותו כאילו נפל בחיי האדם, נידון כ"אבר מן החי", ומטמא בטומאה של אבר מן החי, ואינו מטמא בטומאה של אבר מן המת. רש''י מצטט את הגמרא אשר נלמד בהמשך, כי למרות שגם אבר מן החי וגם אבר מן המת מטמאים במגע, משא ואוהל, בכל אופן יש הבדל ביניהם לגבי כזית בשר ועצם כשעורה. באבר מן החי אינם מטמאים, ובאבר מן המת מטמאים. 
רבי שמעון חולק על רבי מאיר ומטהר. והגמרא בתחילתה מנסה להבין על מה בדיוק חולק רבי שמעון:
ורבי שמעון מה נפשך:
לא ייתכן שרבי שמעון אינו מטמא את האבר כלל וכלל, במקרה שהאדם מת, שהרי יש לטמא ''ממה נפשך'' בטומאה אחת:
אי מיתה עושה ניפול - ליטמא משום אבר מן החי,
אם הוא סובר כמו רבי מאיר, כי ''מיתה עושה ניפול'', הרי שהאבר נידון כאילו נפל בחיי האדם, הוא אמור לטמא כמו "אבר מן החי". 
ואי אין מיתה עושה ניפול - ליטמא משום אבר מן המת.
ואם הוא חולק על רבי מאיר וסובר כי ''אין מיתה עושה ניפול'', הרי שיש לדון את האבר כמו ''אבר מן המת'' והוא אמור לטמא כמו אבר מן המת. אם כך, לא ברור, באיזה מקרה טיהר רבי שמעון?
ר' שמעון בעלמא קאי:
עונה הגמרא, כי רבי שמעון באמת לא חולק על רבי מאיר, ומסכים לדעתו כי ''מיתה עושה ניפול'' ולכן האבר של אדם שמת, מטמאת מדין ''אבר מן החי'', אלא שרבי שמעון דיבר על מקרה אחר, והגמרא מסבירה:
דקאמר תנא קמא: האבר מטמא משום אבר מן החי, ואין מטמא משום אבר מן המת – אלמא: אבר המת בעלמא מטמא, ואמר ליה רבי שמעון: אבר המת בעלמא לא מטמא.
מתוך פסקו של תנא קמא, שהוא בעצם רבי מאיר, אשר קבע כי אבר של אדם שמת מטמא משום אבר מן החי, ואינו מטמא משום אבר מן המת, ניתן להסיק כי לדעת רבי מאיר, אבר שנתלש מאדם לאחר מיתתו מטמא. על דין זה חולק רבי שמעון וסובר, כי אבר כזה, הנתלש מאדם לאחר מיתתו – אינו מטמא משום ''אבר מן המת'', אלא אם כן, יש לו כזית בשר, ואז הוא מטמא משום בשר ולא משום אבר. אך אם אין בו כזית בשר, אינו מטמא משום אוהל. 
הגמרא בהמשך מסבירה בדברי רבי מאיר, את שרש''י הקדים והסביר לנו במשנה: ההבדל בין טומאת ''אבר מן החי'' לטומאת ''אבר מן המת''. 
 

מהו המסר

יש להבין מדוע הגמרא מקדימה ודנה בדברי רבי שמעון שנזכרו בסוף המשנה, ורק לאחר מכן, חוזרת לדברי רבי מאיר שהובאו בתחילתה של המשנה?
ניתן אולי להסביר ולומר כי ביחס לשיטת רבי שמעון היה לנו קושי גדול בהבנת עצם הדין שלו, ולא הבנו כלל על איזה מקרה הוא מדבר. לעומת זאת, את שיטת רבי מאיר אנו הבנו כבר במשנה, אלא שיש לנו שאלה (לא קושיא) להבנה יותר מעמיקה בשיטתו, המבדילה בין טומאת ''אבר מן החי'' לטומאת ''אבר מן המת''.
הגמרא כנראה רוצה להוריד את ''מפלס המתח'', ולסיים קודם כל עם ''הקושיות החזקות'', ורק לאחר מכן לעבור לתובנות ול"שאלות הבהרה" ביחס לשיטת רבי מאיר.
ניתן ללמוד מדרך דידקטית זו, גם על דרך חיים בפתרון בעיות בנושאים שונים ומגוונים. לכל אדם יש דברים שעליו לעשות, לחקור, לשאול ולהבין. השאלה העומדת בפנינו היא מה לעשות לפני מה, או להחליט באופן עקרוני סדרי עדיפויות וסדרי קדימויות. הנה למדנו היום, שקודם לכל יש להקדים ולפתור את ''הדברים הקשים''. דברים עקרוניים ובסיסיים לחיים, ורק לאחר מכן לגשת ולעסוק בדברים ''היותר פשוטים''.
לכן, אין להזדרז ולבצע כל מטלה העומדת לפתחנו, אלא לפעמים יש לקחת ''פסק זמן'', להבין את כל המטלות, הסוגיות והבעיות העומדות לרגלינו, לדרג אותם לפי סדר קדימות שתואר לעיל, ורק לאחר מכן לגשת לביצוע, לאור אותן החלטות שקבלנו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר