מעקה לבתי כנסיות ובתי מדרשות
חולין קלו ע"א
"מעקה אף על גב דכתב רחמנא (דברים כב, ח) לְגַגֶּךָ - דידך אין דשותפות לא, כתב רחמנא (שם) כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ, אלא גגך למאי אתא? למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות".
פירש רש"י: "כי יפול הנופל - כל שראוי ליפול הימנו ואפילו בשותפות. בתי כנסיות - שאין חלק לאחד מהן בו שאף לבני עבר הים הוא ועוד שאינו בית דירה".
כפירוש השני כתב גם הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה ב: "למה נאמר גגך, למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות לפי שאינן עשויים לדירה".
הגמרא קבעה שבפסוק כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ מבואר שתכלית המצוה היא שלא יפול אדם, ולכן אין סברה לחלק בין יחיד לבין שותפים. לפיכך קשה מה סברת הפטור בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אם אין אנשים רגילים לעלות לאותו גג, גם גג פרטי פטור. ואם רגילים לעלות, הכיצד לא נחשוש לשלומם?
אלא שהאיסור (שם) לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ קיים בכל אופן שהוא, והלא כתוב בתורה רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב ונשמרתם מאד לנפשתיכם (מסכת ברכות דף לב ע"ב). ודיירי העיר מצווים להסיר נזקים משכונתם ובכלל זה לחסום את הדרך לגג מסוכן. אך מצות העשה וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ משמעה הוצא ממון נוסף על מנת להשלים את הבית שברשותך כדי שיהיה בטוח. ומצוה זו קיימת רק בבית שברשותו. כך משמעות פירוש רש"י הראשון, שהובא בסמ"ע ובבאר היטב (בשו"ע חו"מ תכז, ג).
ולפירוש השני של רש"י ולרמב"ם (ושו"ע שם), אפשר שלא צוותה התורה לעשות מעקה אלא בבית ששימושו קבוע שלכן גם העליה לגגו קבועה. ואילו בתי כנסיות ובתי מדרשות פטורים כי שימושם עראי ולכן העליה לגגם נדירה, והחשש אז לנפילה זניח.
