היוצא מן הטמא טמא ומן הטהור טהור
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות ה ע"ב
במשנה נאמר הכלל: "שהיוצא מן הטמא – טמא, והיוצא מן הטהור – טהור", כלומר: אצל בהמות וחיות הטומאה והטהרה, האם הן כשרות או לא, נקבעת לפי הכשרות של האמא שממנה הם נולדו, אף אם לוולד יש סימני טומאה או סימני טהרה – לא מתחשבים בהם, אלא הכל תלוי בשאלה מאיפה הם יצאו.
כך פוסק הרמב"ם: "בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אף על פי שהוא מפריס פרסה ומעלה גרה והרי הוא כמין שור לכל דבר או כמין שה - הרי זה אסור באכילה, שהגדל מן הטמאה טמא ומן הטהורה טהור".
בעניין זה ניכר מותר האדם מן הבהמה. הטהרה והטומאה של הבהמה אינה תלויה בה, אלא במקום שממנו היא יצאה, אבל הטהרה והטומאה של האדם, האם הוא יהיה צדיק או רשע, תלויה רק בו עצמו. יכול להיות רשע בן צדיק, או צדיק בן רשע.
דבר דומה לזה מצאנו בעופות. עוף שהטיל ביצה – מה שקובע את כשרותו של האפרוח שיבקע מהביצה הוא סימני הכשרות שלו עצמו, ואין זה משנה האם העוף שהטיל אותו היה טהור או טמא. הגרי"ש אלישיב זצ"ל מסביר שעוף לא נחשב כ"יוצא" מגופה של אמו, אלא הביצה רק עוברת בגוף של האמא, והאפרוח בוקע מהביצה כיצור עצמאי ולא תלוי בנתונים של אמו.
מבחינה רוחנית כל אדם צריך להרגיש כאילו הוא בוקע מתוך הקליפה של עצמו והוא הקובע אם יהיה צדיק או רשע, טוב או רע, ללא תלות במקום שממנו יצא.
